אליה רבה/אורח חיים/תנט

אליה רבה ‏ אורח חיים תנט

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

[א] במקום השמש וכו'. אבל קרוב לשמש אין לחוש דלא דמי לקרוב לפי תנור שחומו מרובה שולט (חק יעקב), ועיינתי ברבינו ירוחם דף מ"ב שכתב שלא יהא קרוב לשמש שיחממהו:

ב

[ב] [לבוש] ויש אוסרים וכו'. בשולחן ערוך פסק כסברא ראשונה והב"ח כאוסרים אפילו בשוגג משום שהם רוב פוסקים הלא המה הרא"ש ורשב"א ורבינו ירוחם וספר יריאים וסמ"ג, וכן הנחלת צבי כתב שכל הפוסקים אסרו חוץ מהרמב"ם ומכל מקום הכריע דבמזיד אסור ובשוגג מותר, ולי צריך עיון דברמזים מבואר דמותר בדיעבד וכן בספר יריאים שהשמיטו לא בחמה ומסמ"ג ורבינו ירוחם אין ראיה שכתב עברה ולשה בהני וכו', יש לומר היינו במים כמו שדקדק המגיד פרק ה' דאין לישה אלא במים, ומכל שכן בזה דנקט לישה בהני רצה לומר במים שלשין הן בחמי אור או הן בחמי חמה אבל לא בחמה עצמה וכן מצאתי להדיא בתניא, ומה שכתב בשם הרשב"א לא ראיתיו ובהנאה נראה לי בכל ענין מותר עיין סימן תנ"ה ס"ק [ח']:

ג

[ג] כנגד החלון וכו'. אבל מן הצד מותר (חק יעקב), ולפי מה שכתבתי ריש סימן זה יש ליזהר:

ד

[ד] שמא יהיה מעונן וכו'. אבל תחת אויר הרקיע מותר כשאין מעונן כיון דמקום מגולה יבין כשיתקשרו השמים בעבים יסלק משם:

ה

[ה] [לבוש] מגולה אלא יכסה במפה וכו'. ואין להניח מפה אחת פעמים הרבה על המצות שמא נדבק בו בצק ונתחמץ (מגן אברהם), ובדיעבד כשהוליך המצה או המים או קמח או מגולה או עמד בבית החורף חם אין לאסור אם לא שנחמו כמו שכתב בריש סימן תנ"ה:

ו

[ו] אצל התנור וכו'. ואם לש נגד פי התנור או שם גחלים לוחשין לפני פי התנור אפילו לש אחורי התנור בכל אותו החדר אסור אף דיעבד אף בשוגג כמו שכתבו ב"ח וט"ז הוסיף דבבית החורף גרע טפי וצריך שלא להסיק בו ביום או יפתח הדלת וחלונות, אבל במהרי"ל כתב הלשין בבית האופה אצל התנור אז הבית חם וממהרין להחמיץ, לכן יזהר מאד כל אדם למהר לכתחילה בכל יכולתו לרדותם לתנור תיכף לעשייתם, עד כאן, משמע דאם אינו שוהא מותר, גם לשון הרא"ש אין נכון ללוש קרוב לתנור וכו' משמע דבדיעבד אין איסור כשאין שוהא, וזה נראה טעם מה שכתבו תוס' בדף ל"ו דהיו לשין בעזרה סמוך לתנור נראה לי טעמייהו משום דסבירא ליה נמי דכשאין שוהא מותר דיעבד, ובמקדש היו זריזין התירו לכתחילה אי נמי שהיו אחורי תנור. כללא דמילתא דאין לאסור דיעבד אם לא ברואין שנחמה העיסה כמו שכתב מגן אברהם:

ז

[ז] בלא עסק וכו'. המעבירים ידיהם על המצות לא מקרי עסק וגרע טפי שמחמם, והוא הדין כשמניחין הסכין בעיסה בלא עסק (מהרי"ו):

ח

[ח] אפילו כל היום וכו'. וריא"ז אוסר כדי הילוך ארבע מיל וכתב דלכתחילה יש ליזהר, והמחמיר לעצמו אף בדיעבד תבוא עליו ברכה. ועוד בב"ח שלא יניחו העיסה בלא עסק כלל דלפעמים אסור אף בפחות משיעור מיל, ובעונותינו הרבים רבים פושעים וכו' וצריך להזהירם גם לכופם וכו', עד כאן. כתב בספר זכרונות צריך ליזהר שלא להעריך עד שיגרפו התנור בתחילה, עד כאן, ופירש ב"ח דלאו דוקא כל מגריפות תנור דאז יצטנן התנור בזמן שיעריך אלא שלא יתחיל להעריך עד שיתחיל לגרוף, וכן נוהגים בבית זקיני הגאון זכרונו לברכה, גם מתחילה לא יתחיל ללוש עד זמן מה אחר שהוסק התנור כדי שיוכל מיד אחר הלישה לגרף ולהעריך:

ט

[ט] רביעית שעה וכו'. ומהרי"ל שהוא שליש שעה ומעט יותר, ובחק יעקב האריך לפרש ובספרי ליורה דעה סימן ס"ט סעיף ה' יתבאר:

י

[י] [לבוש] מיהו טוב וכו'. שמא לא יקטפה יפה בפעם שניה שלא יהיה גוש אחד דבוק והוי כמצה כפולה שאין האש שולט שם (מהרי"ל):

יא

[יא] בידוע וכו'. אפילו לא נשתהא שיעור מיל (ט"ז):

יב

[יב] [לבוש] בפניו מכסיפין. פירוש בקו האמצעי בין שחרות ולובן שהוא התחלות השחרות כמו ירוק שקורין בלשון אשכנז בלעבל"יך, כתב בחק יעקב שאין אנו בקיאין בזה השיעור על כן אין לאסור אלא בשהא שיעור מיל בלי עסק וכן כתב הכלבו דף מ"ח עד כאן לשונו, ועיינתי בכלבו שכתב ומי שאינו בקי בזה וכו' משמע דלאו כלל לכל עולם וכמשמעות השולחן ערוך ולבוש, גם מגן אברהם כתב צריך לדקדק בזה כי הוא מצוי ואין איש שם על לב וכו':

יג

[יג] וכלי אחר מלא מים או כלי מתכות או אבנים של שיש שהם צוננים (כלבו), משמע דבמתכת או של שיש יכול לצנן בכלי עצמו בלא מים וכל זה כשעוסקת באפיה שמתחממות:

יד

[יד] [לבוש] אחר שהגיע וכו'. כן כתב בית יוסף דקודם זמן איסור חמץ שופכין אפילו במקום אשבורן, עד כאן. וקצת קשה אם כן מאי פריך בפסחים דף מ"ב תני חדא שופכין במקום מדרון ותני חדא שופכן במקום אשבורן, הא יש לומר דהא אשבורן מיירי קודם זמן איסור חמץ:

טו

[טו] מדרון וכו'. שנבלע בקרקע מהרה לכך לא ישפוך על רצפת אבנים (מגן אברהם), ורוקח סימן רע"ג כתב מדרון שלא יאסוף כזית במקום אחד או ישפכם ברשות הרבים:

טז

[טז] בשעת עשיה וכו'. דלא כמו שנוהגין העולם שלא לגררם עד אחר עשיה כי אף שאין שוהין שיעור מיל מכל מקום לכתחילה אסור לכן יעמיד אחד על גביה שיגרר תמיד כל כלי בשעת הנחתו (מגן אברהם), וזה סייעתא למה שכתב בשל"ה דנכון שיכין שני כלים של לישה ומיד אחר עיסה ראשונה יהא אחד מוכן לרחוץ הכלי היטב, ועיסה השניה ימדוד בכלי שני וכן חוזר חלילה, עד כאן, אבל מהרי"ו כתב זה לשונו אחר כל עיסה ועיסה ידיח ידיו וידיח הספל וינגבו במפה אלא אם כן שלש מיד בלי הפסק, עד כאן, הרי דבלש בלי הפסק אין צריך כלום. בשלמא על של"ה לא קשיא מידי דיש לומר דמדות חסידות קאמר ונכון שיכין שני כלים וכו' אבל בגרירת כלים קשיא, ויש לומר דשאני ספל דלשין בו בלי הפסק ותמיד יכול הלש לחבר כל הפרורים המתדבקים למעלה ולמטה לערבן והוי כמתעסק מה שאין כן בסכין ומגלגלים שמניחין מידם בתוך עשיה לכך צריך אחד לגררן תמיד, ועיין סימן ת"ס סעיף ה'. כתב מהרי"ו אותן שנתן הקמח לאותן שתיקנו המצות ידיח ידיהם ויבער הפירורין מעל השולחן וידרסם ברגליו בעפר קודם שיבואו לידי חימוץ דכשיבואו לידי חימוץ צריך לשרפם אחר כל עיסה ואחר כל גמר לישה יכבדו המקום, על כן ראוי ליזהר שהמודד הקמח לא יתן מים לאותו שלש כי שמא נדבק מעט קמח בידו ויפול לתוך המים, גם המודד ישים הכתונת מעל הזרוע עד המרפק כדי שלא יבוא קמח למלבושיו ואחר כך יתעסק בעיסה וכל זה לכתחילה:

יז

[יז] על ידי כותים וכו'. דהגרירה הוי שבות ושבות דשבות לא גזרו ושרי במקום מצוה (מגן אברהם), וצריך עיון דבסוף סימן שכ"ג נראה דגרירה אב מלאכה הוא וכדאיתא בשבת דף נ' וכן כתב הרמב"ם פרק כ"ג זה לשונו, הגורר כל שהוא חייב עד כאן לשונו, ודוחק לחלק, גם קשיא לי מנא ליה למגן אברהם הא דמותר לעשותו על ידי כותים קאי אגרירה דילמא קאי אהדחה וכן הוא להדיא במהרי"ל במקור הדין, גם באמת גרירה למה לי כיון דדי בהדחה רק המחמיר קאמר דיגררן וכיון שהוא יום טוב הוי קולא לעשות ולא חומרא כן נראה לי ברור:

יח

[יח] לצונן וכו'. ויכביד אותן שיהיו למטה ואל יציפו למעלה (מהרי"ו):

יט

[יט] לתנור וכו'. ובחק יעקב תמה דבמהרי"ל אוסר בזה משום דבסדקים לא נאפה ועוד שלא לצורך הוא, עד כאן. ונראה לי דרמ"א מיירי כשאין סדקין כמו בעריבה בסמוך וזה שאמר שהבצק שעליהם יאפה אף מטעם שני צריך עיון גם במהרי"ו לא התיר אלא במים צוננים, ועל מגן אברהם צריך עיון ביותר ואולי היה להם נוסחא אחרת במהרי"ל. כתב מגן אברהם ונראה לי שיבטל החמץ קודם שיחמיץ או שיתן הכלים עם הבצק במתנה לכותים ואם צריך ליאפות שנית ביום טוב פשיטא דשרי להדיחן אבל אסור לגוררן, עד כאן, וצריך לומר דאזיל לטעמיה שכתב בסימן תנ"ז שאין לסמוך על צוננין בזמן הזה, אך צריך עיון דאי יש כותי הא יש תקנה להדיחו ואפשר כוונתו שיזכה לכותי שלא בפניו, ומכל מקום ודאי טוב שיתנו גם לצוננין דהא מכל מקום כשיתחמץ הוא ברשותו:

כ

[כ] בעריבה וכו'. לא יהא חריצין במדה וכן כשעושין המצות על הדף להדיא (מהרי"ל) אבל במעגלי צדק כתב בשמו זה לשונו, תוך הדף שהיה עושין המצות כלפי סדין וכו', עד כאן, משמע דאף שעושין על הסדין לא יהא בדף שתחתיו נקב וצריך עיון. עוד כתב במהרי"ל הסדין יקח בכל לישה ולישה אחרת אבל לא מהני מה שמהפכין כמו שכתב מגן אברהם סימן תנ"א דחמץ מבצבץ מעבר לעבר, ונראה דטוב יותר לעשות על דף חלק להדיא מלעשות סדין:

כא

[כא] [לבוש] שמא ישכח וכו'. משמע אף בסדקין שאפשר לגררו אסור שמא ישכח אבל מלשון רמ"א גומא או סדק שלא יוכל לנקרו וכו' משמע קצת דבסדק שאפשר לנקרו מותר. ודרכי משה כתב מזרק שנסדק בשפתו ירחיבוה ברוחב אצבע:

כב

[כב] כסת צמר וכו'. אבל בגד צמר שרי דאינו מחמם כל כך (מגן אברהם), ולא מסתבר מיהו בדיעבד מבואר במהרי"ו דאף בכר צמר מותר:

כג

[כג] ולא יוסיף וכו'. ואם עבר והוסיף יזהר שלא יעשו מאלו מצות תבשיל והמצות עצמו מותרין באכילה אף בפסח (עולת שבת), אי משום שלועסו אין מתחמץ תיכף עיין ריש סימן תס"ו, ואם עשה ממנו תבשיל כתבתי בספר אליהו זוטא דאין לאוסרו בדיעבד וכבר הסכימו עמי החיבורים שנדפסו אחר ספרי הנזכר לעיל:

כד

[כד] [לבוש] שיתעסק וכו'. במגן אברהם כתב דאדם אחר צריך ללוש עיסה קשה דאדם אחד אסור ללוש שאי אפשר ללוש שתי עיסות כאחד, עד כאן, ואם עברו ועשו אדם אחד נראה לסמוך על משמעות הלבוש להתיר:

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.