ביאור הגר"א/אורח חיים/תנט

ביאור הגר"א ‏ אורח חיים תנט

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

ס"א וכן יש. עמ"א:

ולא יתקרב. כ"ש במקום השמש וערש"י שם ד"ה ולא בחמי חמה כו' דע"כ לרבותא נקט דאפילו הגרופין מן המולייר אסר שם:

ב

ס"ב אפילו כל היום. שם מ' ב' קמח שנפל כו' אפילו כל היום כו' ודלא כר"ן בשם י"מ ע"ש:

ואם הניחוהו כו'. דלא כי"מ שיעור מיל עם העסק ומ"ש יוכל שעסוקין כו' היינו בשיעור מיל ובלא עסק אפי' ברגע מחמיץ וליתא דהא אמרינן בפרק קמא דפסחים הב"ע בתלמיד היושב כו' מקמי דתחמיץ כו'. רשב"א סי' קכ"ה:

ושיעור מיל כו'. כך כ' בתה"ד לפי חשבון עשרה פרסאות ביום. אבל הוא תמוה מאד ושגגה גדולה היא מאד, דהא אמרינן בפרק מי שהיה דעשרה פרסאות הוא מעלות השחר עד צאת הכוכבים, וא"כ י"ב שעות ביום בינוני לדידי' מעלות השחר עד צאת הכוכבים, וטעות גדולה הוא שכ"כ כל התוכנים שבתקופת ניסן תקופת תשרי שהן ימים בינונים י"ב שעות מנץ החמה עד השקיעה, ומעלות השחר עד צאת הכוכבים הוא ט"ו שעות. וג"כ ידוע שהימום בימות החמה שוין להצילות בימות הגשמים וכן להיפך, וכמ"ש במ"ר שלוים זה מזה כו', וזהו מנץ החמה עד שקיעת החמה, אבל מעלות השחר עד צאת הכוכבים הוא יותר ששה שעות על הלילות, וכ"ש באופקים הנוטים הרבה לצפון. וכן בקו השוה שכל ימים ולילות שוות אינן אלא מנץ החמה עד שקיעת החמה, אבל מעלות השחר עד צאת הכוכבים הרבה יותר היום על הלילה, ועוד כמה קושיות עצומות יש ונלאתי לכותבן.

ועיקר כדברי האומרים שהחשבון הוא מהנץ החמה עד שקיעת החמה ואין לזוז ממנה, ועמ"א, וכ"כ הרמב"ם בפירושו בפ"ג דפסחים מתני' ב' ששיעור מיל ב' חומשי שעה וכ"כ סרע"ב שם. והרמב"ם אזיל לשיטתו שפסק בפ"ה מה' ק"פ כעולא, אבל הוא תמוה דהא איתותב עולא וא"כ שיעור מיל ג' שמינית, ואפשר שגי' אחרת לו שם דלא איתותב. אבל בפי' במתני' א' פ"א דברכות כ' שמעלות השחר עד נץ החמה הוא שעה וחומש והוא כר' יהודה, ועוד סתירה אחרת ששם דס"ל די"ב שעות מעלות השחר עד צאת הכוכבים, ואין לך אלא כמו שכתבתי דהחשבון מנץ החמה עד שקיעת החמה י"ב שעות ומיל ג' שמינית ומעלות השחר עד נץ החמה שעה ומחצה.

אבל שיעור זה מעלות השחר עד נץ החמה אינו שוה בכל אופק וגם בכל זמן, וגם החשבון של שעות זמניות בכל מקום אינו אלא מנץ החמה עד שקיעת החמה, והן נקראין שעות כי שעות שאמרו ודאי שיערו על יום בינוני שהן נקראים שעות כ"ד ליום, וכבר אמרתי שי"ב שעות ביום בינוני הוא מנץ החמה עד שקיעת החמה. ואע"ג שאמרו שמחלקין כל יום לי"ב שעות וכן הלילה, מ"מ לאו על אותן שעות דברו אלא אנחנו מחלקין כן אלא כמ"ש.

ואף גבי ק"ש כן הוא, ודלא כמ"א ריש סי' נ"ח שכ' נ"ל דהכא לכ"ע מנינן מעלות השחר והביא ראיה מתוס' ג' א' ד"ה למאן כו'. וראייתו לענין ק"ש אינה כלום משם, אבל הראיה משם הוא דחשבון ג' משמרות של לילה הוא עד עלות השחר, ובאמת לכאורה תוס' ס"ל דהחשבון מעלות השחר כמ"ש בפסחים י"א ב' ד"ה אחד כו' וזה עולה לשעה ומחצה כו'. אבל כבר סתרתי, ובלא"ה תוס' דשם צ"ע דלא נקטו האמת דאינה רק ד' מילין. אלא העיקר נראה דגם התוס' ס"ל דחשבון י"ב שעות הוא מנץ החמה עד שקיעת החמה אלא דט"ס בתוס' שם ה' מילין וצ"ל ד' מילין. תלמיד טועה הגיה בתוס' ה' מילין מפני שהיה סובר דשיטת התוס' הוא כשיטת הרמב"ם שד' מילין הוא שעה וחומש לפי חשבון מהלך אדם כו' והתוס' כ' שעה ומחצה ולכן הגיה בתוס' ה' מילין שהוא שמינית מי' פרסאות ושמינית יום בינוני הוי שעה ומחצה. וכן נמשך אח"ז בתוס' דריש ברכות ד"ה ביאת אורו כו'. אבל הוא טעות כנ"ל שהוא נגד מסקנא דגמרא הנ"ל, אלא שצ"ל ד' מילין, וכ"ה בתוס' דשבת ל"ה א' ד"ה תלתא. ד' מילין כו' וכ"ה בתוס' דפסחים צ"ד א' ד"ה ר"י. ד' מילין כו'. וס"ל לתוס' דמש"ש אדם מהלך י' כו' היינו מעלות השחר עד צאת הכוכבים כמש"ש. והני ד' מילין שמעלות השחר עד נץ החמה ושמן שקיעת החמה עד צאת הכוכבים. אינם בחשבון הי"ב שעות לשיטתם דחשבינן מנץ החמה עד שקיעת החמה כנ"ל. ולפ"ז נשאר מנץ החמה עד השקיעה מהלך ח' פרסאות לי"ב שעות הנ"ל וא"כ עולה שיעור פרסה לשעה ומחצה. ולפ"ז א"ש מ"ש התוס' שמעלות השחר עד נץ החמה הוי ד' מילין ועולה לשעה ומחצה כנ"ל.

ושיטת הרמב"ם ג"כ נראה דודאי ס"ל דחשבון י"ב שעות מנץ החמה עד שקיעת החמה כמש"ל. אלא דמ"ש שמעלות השחר עד נץ החמה הוי שעה וחומש הוא מפני שמפרש הסוגיא דפ' מי שהיה דלא כהתוס' אלא דר"י דס"ל דמהלך אדם כו' י' פרסאות היינו מנץ החמה עד שקיעת החמה וכן חשבון הי"ב שעות דמהלך כו' ג"כ מנץ החמה עד שקיעת החמה רק שהד' מילין בין דהנץ ובין דשקיעה הן לבד הי' פרסאות שמהלך אדם כו', וגמ' שם תרתי קפריך. א' דרבא ועולא שם אמרו שמעלות השחר עד נץ החמה ומשקיעת החמה עד צאת הכוכבים ה' מילין ור"י דאמר ד' מילין. והב' דאינהו אמרי שהוא א' מששה ביום וקא חשבי מה שאדם מהלך קודם הנץ ואחר השקיעה ג"כ מהמ' מילין. ור"י לא קחשיב מדאמר א' מעשרה ביום. ומ"ש א"ל ר"י אנא ביממא כו' ר"ל מ"ש שמהלך אדם כו' היינו ביום שהוא מנץ החמה עד שקיעת החמה ורבנן כו' דאינהו קטעו וחשבו גם מה שאדם מהלך קודם הנץ ואחר השקיעה ג"כ בחשבון העשרה פרסאות. ולפ"ז מדוקדק לישנא דגמ' שם א"ל ר"י אנא ביממא כו' ורבנן דחשבי דקדמא וחשוכא כו' וכן לישנא דברייתא דר"י א' מעשרה ביום הוי שפיר דומיא דמש"ש נמצא עובי כו' מששה ביום דקאי אמנץ החמה עד שקיעת החמה כנ"ל, משא"כ לשיטת התוס' הל"ל בברייתא דר"י א' משמנה ביום, וכן אינו מדוקדק לשיטתם לישנא דגמרא א"ל ר"י כו' אנא כו' דקחשבי כו' וכ"ז הכריחו להרמב"ם לפרש כנ"ל.

וראיה לשיטת הרמב"ם מירושלמי ריש ברכות וז"ל שם, דתני בשם ר' יהודה עוביו של רקיע מהלך נ' שנה אדם בינוני מהלך ד' מילין החמה מהלכת ת"ק שנה עד שהחמה מנסרת ברקיע מהלך נ' שנה אדם מהלך ד' מילין נמצאת אומר שעוביו של רקיע אחד מעשרה ביום כו' ע"ש הרי מפורש בהדיא דהד' מילין הן לבד הי' פרסאות וכנ"ל. ולפ"ז ניחא הכל.

וגם הראיה שהביא מ"א ממש"ש ב' שית דליליא ותרתי דיממא הוא לפי מ"ש תוס' דהמשמרות מסיימין בעלות השחר, אבל לפי מ"ש שהוא שקר מפורסם שהשש שעות מסיימין ביום בינוני בנץ החמה וכנ"ל. מוכח להיפך דמנץ החמה חשבינן. וגם קושיית תוס' הנ"ל ד"ה למאן מתורץ בזה, שר"א לטעמיה דאמר וגומרה עם הנץ החמה דודאי ההודעה ההיא אינה לזריזים כ"א למתעצלים כמ"ש הדלת תסוב כו' זה השוכב באשמורה אחרונה, וגם לר"י נ"מ לותיקים ולשאר עמא כו'. ואף שזמנו מעלות השחר, מ"מ שיעור של השעות חשיב גמ' כדרך כל השעות, וכן בכ"מ אף שזמנו עד צה"כ מ"מ החשבון של השעות עד שקיעת החמה כמו פלג המנחה וכיוצא. וכן מ"ש שעה ראשונה מאכל כו' ג"כ מנץ החמה דלא כמ"א. ומ"ש בתענית ד"ה ב' שכן מצינו באחאב כו' אע"פ שרש"י פירש דחשבינן מן קומו ליתא אלא שכן דרך מלכים כן כמ"ש בפסחים ק"ז ב' אפי' אגריפס כו' וכבר סתר תוס' שם בד"ה שהיה כו' לפירש"י ומוכח דתשע שעות של המלכים אינו כפרש"י דל"ק כששה שעות לדידן כמ"ש תוס' שם:

יש לחוש כו'. כמ"ש שם מ' ב' והוא דעביד טיף להדי טיף אבל בלא"ה אסור אע"פ שאין שיעור מיל ביניהם משום שמצטרפין רק שי"ל דוקא בעסק קטן כמו ניקור שדומה לדלף ועמ"א:

או שיהיה כמ"ש למטה:

ואחר שנתעסקו כו'. וכמ"ש שם עברה ולשה מאי ומסקינן דאסור וע"כ בלא שהה שיעור מיל דאל"כ בלא"ה אסור ולשאר פוסקים קאי אף אלשה בחמה:

האוכלו פטור. כסתם מתני' שם דלא כר"מ דמחייב בשיאור ואע"ג דלענין עצם השיאור וסידוק קי"ל כוותיה דמתני' שנאו בלשון חכמים:

ואם המצה כו'. כנ"ל וכ"ז שעוסקות כו':

ג

ס"ג ומיהו. דהרמב"ם סובר דפלוגתא דעברה ולשה לא קאי אלא בחמי חמה ובמים הגרופין מדהביא ראיה מאין לותתין דדמיא להו:

ד

ס"ד אחר זמן ב"י ועט"ז:

לא ישפכם. אע"ג דבגמ' מחלק בין נפישי או לא אנן לא בקיאי בזה:

והכלים כו'. ששוהא בהן הבצק שיעור מיל:

ובי"ט מותר. עמ"א:

ואם אין. כמ"ש בסי' תנ"ז ס"ב:

או יתנם כו'. דראוי לאכילה ועמ"א:

והעריבות שאפשר כו'. כמ"ש בפ' ט"ז דשבת מדיחין כו':

ויש ליזהר כו'. כמ"ש בססי' תמ"ב ובסי' תנ"א וכמ"ש תוס' בפסחים מ"ה א' ע"ש:

ולא יתן כו' אבל. עמ"ש בסי' תנג ס"ז:

ה

ס"ה עברה כו'. כנ"ל ס"ג:

ו

ס"ו אם כו': וירחיק. אע"פ שנקלה בתנור הקמח כמש"ש מ' ב' לא לימחי אינש בקימחא דאבישונא דילמא כו':

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.