אליה רבה/אורח חיים/תמא

אליה רבה ‏ אורח חיים תמא

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

[א] ומשכנו בידו וכו'. ואם אמר לו מעכשיו והקנה בקנין או קרקע אף שלא מסרו ליד כותי שרי והוא שלא יהיה באחריות ישראל (שלטי גיבורים), ועיין בחושן משפט סימן ק' סעיף י"ד דצריך לקנות בסודר של כותי:

ב

[ב] מותר וכו'. ונראה דאם דעתו שלא יפדה לזמן שקבע אחר פסח מותר לכתחילה ללוות עליו באופן זה כמו שכתב ביורה דעה סימן ק"כ סעיף י"א לענין טבילת כלים, אבל להלוות בסתם באופן זה אסור לכתחילה ואם קבע זמן קודם פסח ולא פדה פשיטא דמותר אף שפודהו אחר פסח הוי כקנין חדש. כתב חק יעקב אם אמר בשעה שהגיע זמן ביעור שלא לפדותו אין עובר כלל:

ג

[ג] והוי ליה חמצו וכו'. ואם לא ביערו נראה דצריך לפדותו אחר פסח ולבער אבל אסור להניחו ביד כותי דהוי פורע חובו באיסור הנאה אבל אם לא הלוה עליו רק שנתנו לכותי במתנה, כגון שאמר ליה אם לא אעשה דבר זה ביום פלוני יהיה חמץ שלך מעכשיו, כתב מגן אברהם דחייב לבערו קודם פסח, דדוקא במשכון מהני מעכשיו ואם לא ביערו אין צריך ליתן דמיו אחר פסח ולבערו אבל אם הוא עדיין ביד ישראל אסור ליתנו לו:

ד

[ד] [לבוש] אפילו לא אמר לו מעכשיו וכו'. צריך עיון הא כתב מגן אברהם שדעת השולחן ערוך כמו שכתב המגיד שרוב המפרשים סבירא להו שהכל תלוי במעכשיו, וכן נראה מן ההלכות ובעל העיטור ור"י גיאות וכן עיקר עד כאן לשונו, והביאו גיסי הרב ולא הזכירו שהלבוש פסק להיפך, ועוד תמהתי הא כתב הבית יוסף דבעל העיטור מתיר קודם פסח אפילו לא אמר מעכשיו כראב"ד וכן כתב רבינו ירוחם בשם תוס' ועיטור, ועוד הא גם הרא"ש ור"ן וטור פסקו כראב"ד ודאי ראוי לפסוק כגדולים הנזכרים לעיל נגד המגיד. שוב עיינתי במגיד גופיה ולמדתי דלא כתב שהכל תלוי במעכשיו אלא לדעת ההלכות, אבל לרוב מפרשים ועיטור לא כתב, אלא דסבירא ליה כראב"ד דמתיר אחר פסח באמר מעכשיו, אבל בקודם פסח יש לומר דמודים דאף בלא מעכשיו מותר, לכן נראה לי עיקר כלבוש:

ה

[ה] אסור וכו'. מצאתי בכלבו פירש דאסור בהנאה אחר פסח ובתוך הפסח חייב לבערו שמא לא יפדה הכותי לזמן וכן כתבו הב"ח והט"ז והוא מפירוש רש"י, וכן משמע לי ברבינו ירוחם, ולכן צריך עיון על מגן אברהם שכתב דאין צריך לבערו שמא לא יפדנו לזמן, ואפשר דסבירא ליה דבזה סגי בביטול ורש"י מיירי בלא ביטל. כתב עולת שבת נראה דאם ביטל ישראל מהני לגבי חמץ זה גם כן עד כאן לשונו, ואפשר לפרשו לענין דיעבד אם לא ביערו דמותר בהנאה אחר פסח אף דקיימא לן בסימן תמ"ח בשאר חמץ אף שבטלו אסור בהנאה מחשש שמא יערים, מכל מקום בחמץ זה של כותי לא גזרו או דלעולם אסור כמו שאר חמץ אלא דקאמר דביטל גם בזה מהני ונפקא מינה היכי דמהני גם בשאר חמץ בדרך שיתבאר לקמן או דמיירי לכתחילה שאין צריך לבערו בפסח כיון שביטל כמו שכתב בפירוש במגן אברהם אבל אסור בהנאה כשלא פדה לזמן אף שביטל כמו שאר חמץ וצריך עיון לדינא. שוב מצאתי בכלבו דף מ"ז זה לשונו ויש אומרים שאין לנו לקונסו כל כך לאוסרו שהרי חמץ דכותי אבל ודאי עבר על לא יראה, וכן כתב בעל השלמה עד כאן לשונו, משמע אף שלא ביטול אין לאוסרו אם כן כדאי הן להקל בביטול כנ"ל, ועוד מצאתי בבעל הלכות גדולות ושבלי הלקט שפירשו הש"ס דלא כפירוש רש"י אלא דוקא שקבע זמן קודם פסח ואם כן על אחר פסח משמע דאין עובר ואף דקיימא לן כפירוש רש"י מכל מקום בענין שזכרתי כדאי הן לסמוך עליהם, ועיין סימן ת"מ ס"ק ב' ופשוט דאם בא כותי בפסח ונתן דמיו מותר להניחו ליטלו:

ו

[ו] דקני ליה וכו'. ואם כן אפילו לא משכנו בידו אם הקנהו לו מעכשיו אסור וכמו שכתבתי לעיל (מגן אברהם), פירוש שהקנהו בקנין עיין ס"ק א':

ז

[ז] [לבוש] דישראל מכותי וכו'. פירוש אף שנראה מדעת כותי שדעתו לשקוע בידו אפילו הכי אינו עובר כל זמן שלא מכרו בפירוש (מגן אברהם):

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.