כף החיים/אורח חיים/תמא

כף החיים ‏ אורח חיים תמא

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

א) [סעיף א'] עכו"ם שהלוה לישראל על חמצו וכו'. לכתחילה אסור להלות מעכו"ם על חמצו לפדותו אחר הפסח דהו"ל כמטמין ביד עכו"ם ועובר על בל יראה אבל אם נתכוין לפדותו קודם פסח ונמשך אח"כ שאינו פודהו קודם פסח אינו חייב לבער דאם לא יפדה קודם פסח שוב א"א לו לפדותו אחר הפסח דאז יהיה אסור, ט"ז סק"ב. חק יוסף או' א' ומשמע מדבריו שאם בדעתו שלא לפדותו כלל אף אחר הפסח מותר לכתחילה כיון שקבע זמן ואמר מעכשיו וכ"כ א"ר או' ב' וכ"פ הפר"ח דמותר אפי' לכתחלה ובתנאי כשיגיע ע"פ שיגמור בדעתו שלא לפדותו עוד יעו"ש. וכ"כ ח"י או' א' דאם אמר בשעה שהגיע זמן הביעור שלא לפדותו שוב אינו עובר ואין איסור בדבר כלל יעו"ש. והביאו א"ר שם. מק"ח או' א' מיהו ח"א כלל ק"ך סוף או' ז' כתב דראוי להחמיר ולפדותו קודם פסח.

ב

ב) שם. ומשכנו בידו. אבל אם לא משכנו ביד העכו"ם רק שהעכו"ם הלוה לו עליו והחמץ עדיין מונח ברשות ישראל אע"ג דא"ל מעכשיו לא גרע מחמצו של עכו"ם ברשות ישראל והאחריות על ישראל דאסור. הרא"ש ט"ז סק"א. מ"א סק"א. ואם א"ל מעכשיו והקנהו לעכו"ם בקנין או אגב קרקע אע"פ שלא מסרו לעכו"ם עד אחר הפסח שרי והוא שלא היה כל ימי הפסח באחריות של ישראל. ריא"ז והב"ד בשה"ג פ' כל שעה. כנה"ג בהגה"ט. מ"א שם. וכתב שם המ"א דצריך לקנות בסודר של העכו"ם כמ"ש בח"מ סי' קכ"ג סעי' ד'. אמנם הש"כ שם סק"ל כתב דלא מהני חליפין וקנין סודר בעכו"ם אלא רק בכסף או במשיכה למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה יעו"ש. והסכים לדבריו הנה"ש בסי' זה או' א' ועיין לקמן או' ט'.

ג

ג) שם. וא"ל מעכשיו וכו'. פי' דא"ל קנה לך מעכשיו אי לא מייתינא לך זוזי מכאן עד יום פלוני דאין כאן שיעבוד משכון אלא קנין גמור שיהא לו מעכשיו בסלע שהלוהו עליו. ב"ח.

ד

ד) שם. וא"ל מעכשיו וכו'. אבל אם חסר אחד מכל אלו שאין המשכון ביד העכו"ם אלא ביד הישראל או שלא א"ל מעכשיו או שפרעו בזמנו ואפי' אחר הפסח הו"ל חמצו של ישראל שעבר עליו הפסח ואסור. טור. לבוש ח"י או' ב' ח"א כלל ק"ך או' ז' מיהו אם אמר הישראל לעכו"ם בפי' שאינו מקבל אחריות ונתרצה העכו"ם אפי' לא הרהינו אצלו כיון שא"ל מעכשיו והגיע הזמן ולא פרעו שפיר דמי. פר"ח. מיהו הנה"ש או' ב' כתב דכל שלא הרהינו אצלו לעולם אסור ואפי' א"ל בפי' שאינו מקבל עליו אחריות חמצו יעו"ש. אבל הר"ז או' ח' ואו' ט' כתב כדברי הפר"ח אלא שכתב רק שיזהר לעשות לפניו מחיצה גבוה י"ט כמ"ש בסי' ת"מ יעו"ש.

ה

ה) שם. וא"ל מעכשיו וכו'. ואם הגיע הזמן קודם פסח אפי' לא אמר מעכשיו קנאו שאין דין אסמכתא (ר"ל אלא קונה בכל ענין. מחה"ש) לעכו"ם. הראב"ד. אבל המ"מ פ"ד כתב שדעת רוב המפרשים האחרונים שהכל תלוי במעכשיו וכ"נ מבעל העיטור והרי"ץ בן גיאת וכן עיקר עכ"ל. וכ"מ דעת הרב"י בש"ע. מ"א סק"ב וכ"פ הפר"ח וכ"כ ח"י או' ג' חק יוסף א' ג' נה"ש או' ג' ר"ז או' ד' ח"א כלל ק"ך או' ז' אמנם הלבוש פסק כהראב"ד וכ"ה דעת הט"ז סק"ב והעו"ש או' א' וכן הסכים א"ר או' ד' וע"כ לכתחלה יש להחמיר ובדיעבד יש לסמוך על המתירין.

ו

ו) שם. וא"ל מעכשיו וכו'. ואם לא הלוהו עליו רק שא"ל אם לא אעשה לך דבר פלוני קודם ר"ח ניסן יהא החמץ שלך מעכשיו אסור דהו"ל אסמכתא דדוקא במשכון מהני מעכשיו. מ"א שם. א"ר או' ג' מק"ח או' ב' ר"ז או' ט"ז. ומיהו אם דינא דמלכותא הוא שכה"ג נחלט החמץ לעכו"ם אזלינן בתר דיניהם והחמץ מותר. חמ"מ או' ג' אבל חק יוסף או' ד' כתב אף אם בדיניהם קנו לא מהני דדוקא לחומרא אזלינן בתר דיניהם אבל אם בדינינו אינו קונה לא מהני דיניהם. וכ"כ הר"ז שם. ועיין עוד מזה מ"ש לקמן סי' תמ"ח או' נ"ב.

ז

ז) שם. והגיע הזמן וכו'. ודע דאם חסר א' מאלו הבבות דאמרינן אסור פי' שאסור לכל בר ישראל ליהנות מאותו חמץ אעפ"י שהוא בית העכו"ם וצ"ע אי לא א"ל מעכשיו אם מחויב לפדותו מן העכו"ם ולבערו דאל"כ פורע חובו מאיסורי הנאה ואם הוא עדיין ביד ישראל רק ששיעבדו לעכו"ם פשיטא דאסור ליתנו לו אבל אם לא הלוה לו עליו רק שנתנו לעכו"ם במתנה כגון שא"ל אם לא אעשה לך דבר זה ביום פלוני יהיה חמץ שלך מעכשיו כמ"ש לעיל א"צ ליתן דמיו לעכו"ם ולבערו דאפי' אמרת לא קנהו העכו"ם מ"מ הישראל לא משתרשי ליה מידי אבל אם הוא ביד הישראל אסור ליתנו לו דהא אסור בהנאה ואסור ליתנו לאחרים, מ"א סק"ג והביאו א"ר או' ג' חק יוסף או' ה' חמ"מ או' ה' ר"ז או' ד' וא' ט"ז. אמנם המק"ח או' ב' חלק על דברי המ"א הנז' וכתב דאין חייב לפדותו מהעכו"ם ואפי' עומד החמץ בביתו והעכו"ם לקחו מעצמו בחובו א"צ לפדותו רק לכתחלה אסור לישראל ליתנו מדעתו להחמץ בחובו ואם עבר ונתן והעכו"ם פטרו מחובו אין כופין אותו ליתן דמים אחרים ולפדותו יע"ש. ועוד נראה קצת להקל ממ"ש לעיל סי' ת"מ או' מ"ו די"א דכל שאין החמץ ברשותו אין עובר מה"ת יעו"ש.

ח

ח) שם. והגיע הזמן ולא פרעו מותר. והטעם מבואר בש"ס משום דכיון דהגיע הזמן ולא פרעו נקנה לו למפרע והו"ל חמצו של עכו"ם שעבר עליו הפסח ומותר אפי' באכילה. עו"ש או' א' ועיין לקמן רסי' תמ"ח.

ט

ט) [סעיף ב'] אם משכנו בידו וכו'. דאל"כ אף במכירה ממש לא אמרינן מעות קונות מעכו"ם עיין בחו"מ ס' קצ"ד ובש"כ שם סק"א. ועוד י"ל דאף לאותו דעת שמעות קונות בעלמא מ"מ הכא דהוא רק על דרך אסמכתא ואינו סומך דעתו על העכו"ם אפי' במעכשיו לא מהני אלא א"כ במשכנו בידו. ח"י או' ו' ומיהו אם הקנהו העכו"ם לישראל בדרך המועיל כמ"ש לעיל או' ב' הו"ל כמשכנו בידו ואעפ"י שלא מסרו יעו"ש.

י

י) שם. וא"ל מעכשיו וכו'. אבל ישראל שהלוה לישראל חבירו ומשכנו בידו אפי' לא א"ל מעכשיו ולא קיבל עליו אחריות אסור וחייב לבערו דישראל מישראל קונה משכון ואפי' משכנו בשעת הלואתו ומ"מ גם הלוה עובר שהרי לא קנה המלוה קנין גמור אלא תורת משכון עליה. ב"ח עו"ש או' ב' מק"ח או' ג' וכ"כ הט"ז בסי' תמ"ג סק"ד. מיהו דעת הפר"ח שם בסעי' ב' דאין אחד מהם עובר משום דס"ל דאינו עובר מה"ת עד שיהיה שלו וברשותו יעו"ש. והגם דק"ל הלכה כרבים מ"מ נ"מ לעשות סניף אם יש עוד קולה אחרת. ועיין לעיל סי' ת"מ סעי' ד' ולקמן סי' תמ"ו סעי' ב' ובדברינו לשם בס"ד.

יא

יא) שם. אפי' אין אחריותו עליו אסור וכו'. מבואר ברש"י במסקנא דסוגיא דהאי אסור לא לבד שהחמץ אסור בהנאה מאחר שלא פדהו העכו"ם והוי של ישראל למפרע אלא גם הישראל עובר עליו בפסח וצריך לבערו ואעפ"י שלא הגיע הזמן דשמא כשיגיע הזמן לא יפרע העכו"ם ונמצא עובר עליו למפרע בבל יראה. ב"ח וכ"כ הט"ז סק"ג ופר"ח ח"י או' ז' ר"ז או' יו"ד. מיהו המ"א סק"ד כתב דבפסח אין הישראל מחוייב לבערו דעדיין הוא ברשות העכו"ם דשמא יפדנו. וכן הסכים המק"ח או' ג' ח"א כלל ק"ך או' ח'. והעו"ש או' ב' כתב דאם ביטל ישראל דמהני גם לחמץ הזה כיון דלמפרע של ישראל הוא והביאו א"ר או' ה' וכתב דאפשר לפרשו לענין דיעבד אם לא ביערו דמותר בהנאה אחר הפסח יעו"ש.

יב

יב) ואפי' בא העכו"ם בפסח ונתן דמיו מותר להניח לעכו"ם ליטלו. מ"א שם. א"ר שם. מק"ח שם. ח"א שם.

יג

יג) שם. משום דקני ליה למפרע. ואם אין להעכו"ם לפדותו כשהגיע הזמן יכול ישראל המלוה להושיב ב"ד שיגבו לו מהמשכון כדי חובו בתורת פירעון ולומר הריני כאלו התקבלתי לפירעון או למחול התנאי ומותר החמץ. מק"ח שם.

יד

יד) שם. אבל אם לא א"ל מעכשיו וכו'. מותר משום דק"ל ישראל מעכו"ם ועכו"ם מישראל לא קני משכון. הרא"ש. מ"א סק"ו. ומ"מ צריך התנאי שאין אחריות עליו דהיינו שהתנה בפי' אם יאבד המשכון דאם לא התנה בפי' אע"ג דלא קני משכון מ"מ מקרי שומר שכר עליו. נתיב חיים.

טו

טו) שם. ואין אחריותו עליו מותר. ואעפ"י שנראה מדעת העכו"ם שדעתו לשקוע בידו אפ"ה אינו עובר עליו כל זמן שלא מכרו לו בפי'. מ"א שם. א"ר או' ז' ר"ז או' י"ב.

טז

טז) שם, ואין אחריותו עליו מותר. דאי אחריותו עליו בלא"ה אסור כמ"ש רסי' ת"מ.

יז

טוב) שם. ואין אחריותו עליו מותר. בתשו' עמודי אור סי' ט"ו נסתפק בקנה חמץ מעכו"ם קודם פסח ולא קנהו מעכשיו רק שיהא קנוי לישראל אחר הפסח אי עובר עליו משום גורם לממון כממון דמי וכתב דאם החמץ ברשות העכו"ם מותר יעו"ש.

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

---

---

שולי הגליון

---

---