חק יעקב/אורח חיים/תמא
| < הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף |
|
טור ומפרשיו שו"ע ומפרשיו שולחן ערוך
|
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
(א) שהלוה לישראל על חמצו בט"ז פסק מ"מ לכתחלה אסור להלות לעכו"ם על חמצו לפדותו אחר פסח דבפסח מיהו קעבר בבל יראה ונ"ל מ"מ אם אמר בשעה שהגיע זמן הביעור שלא לפדותו שוב אינו עובר ואין איסור בדבר כלל וכן משמעות הש"ס וכן נראה מסקנת הב"ח ואף חשש הערמה ליכא למיחש כאן כמו לק' בסי' תמ"ח דחיישינן שמא יערים לו' שביטלה אע"פ שלא ביטל דהתם עושה כן שלא לאסור ולהפסיד בדיעבד חמצו משא"כ כאן דבדיעבד ודאי ליכא אסור והפסד כיון שאינו פודה החמץ באמת נקנה לעכו"ם למפרע והוכיח סופו על תחילתו שלא היה בדעתו לפדותו שוב משהגיע זמן הביעור דלמה יפדה כיון שנאסר לו:
(ב) משכנו בידו וא"ל מעכשיו. אבל אי לא א"ל מעכשיו אף שהרהינו אצלו עכו"ם מישראל אינו קונה משכון וכן היכא שא"ל מעכשיו ולא הרהינו אף שהזמן הוא קודם פסח מ"מ כיון שהוא ביד ישראל הוא על אחריותו ולא גרע מעכו"ם שהפקיד חמצו אצל ישראל על אחריותו דחייב לבער כדלעיל סי' ת"מ כל זה מבואר בש"ס ופוסקים וזה גם כן דעת הרא"ש והראב"ד אך שהשיג על הרמב"ם במה דהצריך הרמב"ם מעכשיו ודעתייהו דאם הגיע זמן קודם פסח אף בלא מעכשיו החמץ מותר כיון דאין אסמכתא לעכו"ם אבל הרהינו אצלו מיהו בעי וכן משמע קצת בש"ס דפ' כל שעה בהא דמקשה הש"ס שם לרבא דאמר ב"ח מכאן ולהבא הוא גובה ממתני' דעכו"ם שהלוה לישראל על חמצו דמותר לאחר פסח מכלל דלמפרע הוא גובה ומוקי האי מתני' כשהרהינו אצלו ולא מוקי האי מתני' אף בלא הרהינו ובהגיע זמן קודם פסח ולא יצטרך לאוקומי האי מתני' ג"כ בדאמר מעכשיו לדעת הרא"ש והראב"ד ז"ל וכן מבואר להדיא בדברי הרא"ש במה שמדחיק שם לאוקמי התוס' ע"ש ולא מוקי בשלא הרהינו אצלו לכך בעינן הגיע זמן קודם פסח אלא ודאי בהגיע זמן קודם פסח מ"מ בעינן הרהינו אצלו ואל תשיבני מהא דפירש הרא"ש בנדרים דף פ"ו דהא דאמרינן חמץ מפקיע מידי שיעבוד ופירש הרא"ש שם ישראל שעשה חמצו אפותיקי לעכו"ם שאם לא יפדה אותו לזמן ידוע אחר פסח שיהא שלו עבר הזמן ולא פרעו אסור בהנאה כי ברשות ישראל היה עד זמן פדיה ואיסור חמץ הפקיע שיעבוד העכו"ם ע"כ משמע דוקא שקבע זמן אחר פסח אבל קודם פסח אינו מפקיע שיעבוד עכו"ם (אף דהתם מיירי בלא הרהינו אללו רק שעשה אפותיקי וכ"כ הר"ן להדיא ע"ש וכן פירש"י בכתובות דף נ"ט) י"ל דאע"ג דאינו מפקיע שיעבוד עכו"ם ממש כיון שהוא של עכו"ם קודם פסח מ"מ חל עליו חיוב לבערו כיון שהוא תחת ידו ואחריותו וכל זה ברור ופשוט להמעיין היטב בדבריהם דלא כב"ח שפירש דברי הרא"ש והראב"ד סעיף ב' בדרך אחר וכתבו האחרונים בשם הש"ג דאם הקנהו לעכו"ם בקניו או אגב קרקע אע"פ שלא מסרו לעכו"ם עד אחר פסח שרי והוא שלא יהא באחריות ישראל עכ"ל וכיצד יהיה קנין עכו"ם ע' בח"מ סימן קכ"ג ובדברי אחרונים שם וע"ל סי' תמ"ח:
(ג) וא"ל מעכשיו. דעת הב"י על פי' המ"מ שכן הסכמת רוב הפוסקים דהכל תלוי במעכשיו בין הגיע זמן קודם פסח או לאחר פסח אם לא אמר מעכשיו נאסר החמץ ואם אמר מעכשיו מהני ולא הוי אסמכתא כיון דאמר מעכשיו דמהני גבי משכון אי לא הוי משכון לא מהני מעכשיו לאפוקי מדין אסמכתא כמבואר בחושן משפט סי' ר"ז בסמ"ע וכ"כ המ"א:
(ד) מעכשיו יהא שלך. כ' המ"א צ"ע דאם לא אמר מעכשיו שהחמץ אסור אם מחויב לפדותו מן העכו"ם וכתב עוד כמה חלוקי דינים בזה וע' מ"ש בסי' ת"מ ס"ק ד' וראוי להחמיר ולפדותו כיון שהחמץ מפקיע מידי שיעבוד נמצא פורע חובו מאיסורי הנאה:
(ה) והגיע זמן ולא פרעו מותר ולא אמרינן הואיל ובידו לפדותו עובר עליו בפסח משום בל יראה כיון דמחוסר ממו נא לא אמרינן הואיל וכ"כ הר"ן פ' אלו עוברין ועוד נלע"ד כיון שעבר עליו שעת איסור ונאסר אם יפדה לא אמרי' הואיל כיון דודאי לא יפדה כדי לאסור החמץ ולהפסידו וכה"ג מחלקים התוספת בפ' אלו עוברין (פסחים דף מ"ו ע"ב) ד"ה הואיל וכמש"ל סק"ה סברא זו ע"ש:
(ו) אם משכנו בידו. בראש יוסף הקשה לפי דעת הרא"ש והר"ר יונה הבאתי לעיל סי' ת"מ ס"ק י"ד דישראל שהפקיד חמצו אצל עכו"ם אע"פ שקבל עליו האחריות עכ"ז אסור א"כ אע"פ שהחמץ ביד עכו"ם נאסר כיון שהישראל קני ליה למפרע ה"ל כהפקיד אצל עכו"ם עכ"ל ול"נ דלק"מ דמ"מ הוצרכו לומר שמשכנו בידו דאל"כ אף במכירה ממש לא אמרינן מעות קונה מעכו"ם עיין בחושן משפט סימן קל"ד ובש"כ שם ס"ק א' ועוד י"ל אף לאותו דעה שמעות קונה בעלמא מכל מקום הכא דהו' רק על דרך אסמכתא ואינו סומך דעתו על העכו"ם אפי' במעכשיו לא מהני אא"כ במשכנו בידו ועיין בחושן משפט סי' ע"ג סעיף י"ז וש"כ שם ס"ק נ':
(ז) משום דקני ליה למפרע. וממילא עבר עליה בבל יראה ובל ימצא לכן צריך ביטול וביעור כמו חמצו וכן משמעות הפוסקים וכ"כ הב"ח ודלא כמ"א שכ' דבפסח אין ישראל מחויב לבער ובע"ש כ' דביטול לבד מהני ולא ידעתי מאין יצא להם קולות אלו:
(ח) ואין אחריותו עליו. ובסתם משכון מעכו"ם אין אחריות על ישראל וכמ"ש לעיל ס"ס ת"מ וע' בתו' פ"ק דקדושין דף ח' ע"ב ובגיטין דף ל"ז ד"ה שאני משכון מבואר דינים אלו אין חלוק בין משכנו בשעת הלואתו או שלא בשעת הלואתו ע"ש:
(ט) מותר. משום דישראל מעכו"ם אינו קונה משכון ועיין לקמן סי' תמ"ג מדין משכון ישראל:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |