אליה רבה/אורח חיים/שיז

אליה רבה ‏ אורח חיים שיז

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

[א] [לבוש] בין אם הוא של אומן וכו'. זה דעת הרא"ש וזה לשונו סנדל אסנדל לא קשיא הא דחייב חטאת בטייעי והן קיימין לעולם והא דפטור אבל אסור בדחומרא דקטרי אינהו עד כאן לשונו, והקשה עולת שבת למה צריך לקטרי אינהו תיפוק ליה כיון דאין עשוי להתקיים ותירץ דבקשר אומן אפילו אינה של קיימא חייב, עד כאן, ואינו נכון דאם כן תיקשי למה צריך לאוקמי ברישא בטייעי תיפוק ליה משום שהוא מתקיים אלא מעיקרא לא קשה מידי דמאי דמוקי באומן רצה לומר דמסתמא עושין של קיימא ומאי דמוקי באינהו רצה לומר דמסתמא אינה של קיימא אבל כשאינה של קיימא אף באומן מותר להרא"ש וכן משמע ברש"י וטור וסמ"ג ור"י ושלטי גיבורים פרק אלו קשרים להדיא:

ב

[ב] קשר של קיימא אסור. משמע אבל חיובא ליכא שהוא להתקיים לעולם וכן הפירוש כיש אומרים שאחר זה דאפילו אינה עשוי אלא ליום אחד מיקרי של קיימא לענין איסור ועיקר כסברא זו ומכל מקום דברי ט"ז אינן מוכרח:

ג

[ג] כיצד וכו'. קאי למעלה על של קיימא ואינו מעשה אומן דפטור:

ד

[ד] שיש ליזהר וכו'. פירוש כיון דלרי"ף ורמב"ם אסור לכתחילה באומן ואין אנו בקיאין דכל קשר שקושרין אותו הדק היטב הוי של אומן לכך אנו נזהרים אפילו כשיתיר בו ביום משום דשני קשרים הוי קשר אמיץ וכן כתב בשלטי גיבורים מקור דין זה להדיא, ועולת שבת לא עיין שפיר:

ה

[ה] ומכל מקום נראה דבמקום צערא וכו'. אינו נכון דלהרא"ש יש כאן חשש איסור דאורייתא (עולת שבת), וליתא דלהרא"ש מותר לכתחילה אפילו שלא במקום צער כדפירשתי לעיל ונראה להקל אפילו לאיזה צורך כל שעשוי להתיר בו ביום, וזה לשון רבינו ירוחם חלק י"ד אפילו שיהיו קשורים רבים כגון שיש ראשי חוטין רבים ויכול בדוחק לפעמים לפשטו וללבשו עם היתר קצת חוטין וישארו אחרים קשורים עם כל זה מותר לכתחילה לקשור כולם ולהתירם מאחר שהם קשרים שקושרים לדעת ולהתירם תמיד בכל יום וכן מכובע הראש שקושרין בה השערות אפילו שלפעמים מוציאין השערות בדוחק בלי היתר קשרי וכו':

ו

[ו] בראש אחד וכו'. והוא הדין לקושר הרצועה שנפסקה באמצע יתר כדי לעשות שלימה כיון דעביד להתקיים לעולם (שלטי גיבורים):

ז

[ז] נשמטו וכו'. אבל במנעל חדש אסור ליתן הרצועות בשבת דמתקן מנא והוא הדין בסרבל או במכנסיים, ודוקא משיחה דמבטל ליה התם אבל דבר העשוי להוציא ולהכניס תדיר אף בחדש מותר כן דקדק מגן אברהם מתוס' והרא"ש והגהות אשירי פרק במה טומנים, ומשמע לי שם דהוא הדין במנעל ישן כשמכניס משיחה חדש שלא היה כבר שם, ומה שהקשה הט"ז שם על בית יוסף בסוף סימן זה לא עיין בתוס' ופוסקים הנזכרים לעיל עיין שם ודו"ק:

ח

[ח] שנשמט רוב רגל וכו'. הט"ז האריך ותמה דלא נמצא כן בירושלמי ורמב"ם פרק י' מקור דין זה מאי קשר שייך ברצועות במה שנשמט המנעל מן הרגל וסיים שיש טעות סופר בשולחן ערוך וצריך לומר כמו שכתב הרמב"ם זה לשונו, ורצועת מנעל שקושרין על הרגל וכו', ותמה על הלבוש שהעתיק ולא הרגיש בטעות עד כאן דבריו, ותימא על גדול שכמותו דלא עיין אלא במה שכתב הרמב"ם שם דין ב' אבל לא במה שכתב דין ד', שכתב אות באות כמו שכתב השולחן ערוך ולבוש וכן כתב הכלבו, גם לא ידע מקור הדין שכתב המגיד שהוא מתוספתא וכן ראיתי שם פרק י"ג, וכתב עוד בתוספתא נשמט חוטמו הרי זה יחזירו בלבד שלא יקשור, ונראה שהמנעלים שלהם היו עשויים פרקים פרקים:

ט

[ט] שלא יקשור וכו'. פרוש שלא יעשה קשר בראשו שלא ישמט דהוי קשר של קיימא כמו שכתב סוף סעיף א' (מגן אברהם), ודעת הלבוש שכתב שאינו של קיימא היינו לחיוב כיון שאין מעשה אומן אף דאנן אין בקיאין מכל מקום לא גזרינן כן נראה לי, ועוד דבשלטי גיבורים מביא תוס' דאף בראש הרצועה או בראש חוט התפירה לא הוי קשר של קיימא כל שאין קשר על גבי קשר:

י

[י] צורך טורח וכו'. הט"ז ומגן אברהם השיגו על רמ"א דאפילו הנקב רחב אסור במקום שרגילין ובמקום שנקב צר אפילו במקום שאין רגילין לקשור אסור וכן הוא בתוס' ורא"ש ואם כן ברצועות שלנו במנעלים ובמכנסיים דרגילין לקשור בראשו אפילו בעתיקין אסור להכניסן, עד כאן, ואני אומר דבמרדכי שהביא בית יוסף ובאגודה והגהות מרדכי פרק במה טומנים משמע דלא סבירא ליה בדין דרחב דאסור כתוס' אלא לא גזרינן ברחב ומכל מקום טוב להחמיר:

יא

[יא] מתירין וכו'. ואם לא יכול להתיר הקשר בידיו שרי לנתקו בצינעה שלא בפני עם הארץ (רש"ל), וכל זה כשרגילין להתיר ביומיה כדלעיל:

יב

[יב] אבל לא בחבל וכו'. ואפילו חבל גרדי גזרינן אטו חבל דעלמא (מגן אברהם), ודעת שלטי גיבורים נראה דפסק כמרדכי וטור דלא גזרינן ומותר בחבל גרדי וכן פסק ספר התרומות:

יג

[יג] [לבוש] וכן נוהגין. דוקא כשעשוי להתיר בו ביום דאם לא כן אסור לעשות קשר למטה אלא יעשה שני עניבות זה על זה (שלטי גיבורים אחרונים):

יד

[יד] אפילו בשני ראשי וכו'. והוא הדין שני חבלים זו למעלה מזו אבל אם מבטל ראש אחד אפילו בחבל אחד אסור:

טו

[טו] מטלטלין וכו'. צריך עיון דבתוספתא פרק י"ג חבל שבתוך הבית מטלטלין אותו שבהפתק אין מטלטלין אותו אם התקינו בעל הבית להיות משתמש בו מטלטלין אותו, עד כאן, ומשמע דאפילו בחבל דעלמא מיירי והיינו דקאמר בש"ס [שבת] דף קי"ג לא יביא חבל מתוך ביתו ויקשור בפרה ובאבוס ומוקי לה התם בחבל דעלמא פירוש אף בתוך ביתו שמותר בטילטול מכל מקום אסור משום קשירה, ונראה לי שגם הרמב"ם פרק י' סבירא ליה הכי אלא דקאמר דאפילו חבל גרדי דהוה אמינא שמוקצה למלאכה והוי כהפתק אפילו הכי מותר לטלטלה והמגיד ובית יוסף וכל האחרונים לא ירדו לזה:

טז

[טז] [לבוש] דחבל גרדי יש אומרים וכו'. ואף למאן דאמר דסבירא ליה דגזרינן גרדי אטו דעלמא הכא שאני דלא שכיח שיהיה קשר של קיימא כשקשרו בפרה ובאבוס אפילו בחבל דעלמא (תוס' קי"ג), וכן מבואר ברמב"ם בפירוש המשנה, ותימא על מהרו"ך בכסף משנה ולחם משנה שהקשה על הרמב"ם ואשתמיט להו תוס' ורמב"ם הנזכרים לעיל. כתב הרמב"ם פרק י' הפותל חבלים מן ההוצין או מחוטי צמר פשתן או חוט שער וכיוצא בהן הרי זה תולדת קושר וחייב המפריד פתיל הרי זה תולדת מתיר וחייב והוא שלא יתכוין לקלקל בלבד:

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.