כף החיים/אורח חיים/רצו

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

כף החייםTriangleArrow-Left.png אורח חיים TriangleArrow-Left.png רצו

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף


טור ומפרשיו

ארבעה טורים
··
בית יוסף
ב"ח


שו"ע ומפרשיו

שולחן ערוך
··
אליה רבה
יד אפרים
כף החיים
מגן אברהם
מחצית השקל
משנה ברורה
שערי תשובה
באר הגולה
ביאור הגר"א
דגול מרבבה
ט"ז
לבושי שרד


חיי אדם


לדף זה באתר "על התורה" לסימן זה באתר "תא שמע" לדף זה באתר "שיתופתא"


דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף


א[עריכה]

א) [סעיף א'] סדר הבדלה וכו'. הרמב"ם פכ"ט כתב דהבדלה היא דאורייתא כמו קידוש. וי"א שהיא מדרבנן. מ"מ שם. מ"א רס"י זה. ואם הבדיל בתפלה לכ"ע הבדלה על הכוס דרבנן. עיין ברכות ל"ג ע"א ולעיל סי' ער"א או' ג' ואו' ה' ודוק. ועוד עיין לקמן או' ד"ן:

ב[עריכה]

ב) ר' צדוק אומר כל מי שאינו מבדיל על היין במו"ש או שאינו שומע מאחרים שמבדילין אינו רואה סי' ברכה לעולם אבל המבדיל על היין או שומע מאחרים שמבדילין הקב"ה קוראו קדוש ועושהו סגולה שנאמר והייתם לי סגולה מכל העמים ואומר ואבדיל אתכם מן העמים. וא"ר יוחנן ג' מנוחלי העוה"ב הדר בא"י והמגדל בניו לת"ת והמבדיל על היין במו"ש. והוא דשייר מקידושא לאבדלתא. הלכך מאן דאית ליה חד כסא ולית ביה שיעור קידושא ואבדלתא שבק ליה לאבדלתא וקידושא ארפתא דכי תקינו רבנן אבדלתא אחמרא תיקנו. טור. ופסקו הש"ע לקמן סעי' ד' יעו"ש:

ב) ואיתא נמי בפ"ב דשבועות א"ר חייא בר אבא א"ר יוחנן כל המבדיל על היין במו"ש הויין לו בנים זכרים דכתיב להבדיל בין הקודש ובין החול וכתיב התם להבדיל בין הטמא ובין הטהור וסמיך ליה אשה כי תזריע. ריב"ל אמר בנים ראויין להוראה דכתיב להבדיל ולהורות ע"כ. וממימרא זו מביא הרב המגיד ריש פכ"ט סיוע להרמב"ם ז"ל דהבדלה היא ג"כ דבר תורה כמו הקידוש יעו"ש. והביאו המט"י רס"י זה:

ג[עריכה]

ג) שם. סדר הבדלה יין בשמים וכו'. וטעם לסדר זה כתב המט"י או' א' בשם הרשב"ץ בס' מאמר חמץ. יין תחלה לפי שחוש הטעם הוא יותר עב שבשאר החושים שאינו משיג אלא בפגישה אל המוחש. וחוש הריח יותר דק ממנו כי מרחוק יריח. וחוש הראות יותר דק שהוא משיג עד לשמים יגיע בהשגת הכוכבים. והבדלה היא חכמה להבדיל בין הקודש ובין החול וע"כ קבעוה בחונן הדעת. והשכל הוא יותר דק משאר החושים שהוא משיג המלאכים והשגת המלאכים היא מהקל תחלה ואח"כ אל העומק. וכן הם מסודרים החושים הלשון הטועם תחתון. והחוטם המריח למעלה ממנו. והעינים לראות למעלה ממנו. והמוח המשכיל למעלה מכולם יעו"ש. נמצא דסדר הבדלה היא ממטה למעלה. תחלה ברכת היין שהיא בפה. ואח"כ ברכת הריח שהיא בחוטם. ואח"כ ברכת הנר שהיא בעינים לראות. ואח"כ ברכת הבדלה שהיא במוח השכל:

ג) ומה שתיקנו חז"ל לומר ארבעה הבדלות שהם בין קודש לחול ובין אור לחושך ובין ישראל לעמים ובין יום השביעי לששת ימי המעשה כנגד ד' קליפות הרמוזים בפסוק והנה רוח סערה באה מן הצפון ענן גדול ואש מתלקחת ונוגה לו סביב, מדרש תלפיות ענף הבדלה דקי"ח ע"ד ועי"ש. ור"ל אומרים כנגדם ד' הבדלות כדי להכניעם. ועיין יפ"ל או' א':

ד[עריכה]

ד) שם. שלא יהא הכוס פגום. ואע"ג דבגמ' לא אמרו אלא כוס של ברכה קידוש והבדלה בכלל כוס של ברכה הם. ב"י. ועיין בדברינו לסי' קפ"ב סעי' ג' ששם נתבאר כל דיני כוס פגום ובסי' קפ"ג סעי' ג' ששם נתבאר כל דיני כוס שלם יעו"ש:

ה[עריכה]

ה) שם. שלא יהא הכוס פגום. וה"ה נמי לענין שיהי' שלם דהיינו שלא יהיה הכוס שבור כמ"ש הטור. וה"ה נמי לענין שאר דברים הצריכין בכוס של בהמ"ז כמ"ש מרן ב"י בכום של קידוש לעיל סי' רע"א וז"ל וכתב עוד הרמב"ם שם שיש לו כל דיני כוס של בהמ"ז שטעון הדחה ושטיפה. מלא ואוחזו בימין ומגביהו מן הקרקע טפח או יותר ולא יסייע בשמאל עכ"ל. וכן פסק בש"ע שם סי' רע"א סעי' יו"ד יעו"ש וזה פשוט. מט"י או' ב:

ו[עריכה]

ו) שם. שלא יהא הכוס פגום. ומיהו יכול לתקן כוס פגום ע"י שיוסיפו מעט יין או מים. וכן בשעת הדחק שאין לו אחר יכול להבדיל על כוס פגום כמ"ש סס"י קפ"ב ובדברינו לשם בס"ד:

ז[עריכה]

ז) וכתב בשער הכוו' כי אין להטיל מים בכוס של הבדלה בשום אופן. וכ"כ בס' פע"ח שער ח"י פכ"ד. ונראה דה"ד בדאפשר אבל בדלא אפשר כגון שאין לו כ"א פחות מרביעית וצריך להטיל בו מים כדי להשלימו לרביעית לא יבטל ההבדלה משום זה:

ח[עריכה]

ח) שם בהגה. ובשעת הבדלה יתנו עיניהם וכו'. פי' העונים אמן. טור סי' רצ"ט. מ"א סק"א. והלבוש כתב יתן עיניו בכוס ובנר וכן כל השומעים יתנו בהן עיניהם כיון שעליהם הברכה עכ"ל. משמע דגם המבדיל עצמו צריך ליתן עיניו בכוס ובנר:

ט[עריכה]

ט) שם בהגה. כדי שלא יהא הכוס פגום. פי' שיש פגם וביזוי לכוס של ברכה כששופך ממנו קודם שישתה כמ"ש בהגמ"נ בשם ס"ח סי קי"א ושלכך שופכין קודם סיום הברכה. מ"א סק"ב. והט"ז סק"א כתב דאין מנהג זה יפה לברך ברכה ולשפוך על הארץ דאין לך בזיון גדול מזה אלא נראה לנהוג כמו שמצאתי בס' י"נ שבשעה שממלאין הכוס של ברכה להבדלה ימלאנו על כל גדותיו וישפוך עוד בענין שישפוך על הארץ מחמת שהכוס מלא מאד וזהו לסי' יין שנשפך כמים ואח"כ לא ישפוך כלום וזהו נכון מאד וכן נהגתי מעודי יעו"ש. ועיין עוד באו' שאח"ז:

י[עריכה]

י) שם בהגה. וטעם השפיכה וכו'. ובמט"מ כתב טעם לשפיכה ע"פ הקבלה יעו"ש. ומ"מ כתב דלא ישפוך בשעת ברכה אלא בשעה שמוזג ישפכנו מלא על כל גדותיו שישפך על הארץ וכ"כ בשל"ה והגהת י"נ בשם מהרו"ך ורש"ל וב"ש כתב לבטל השפיכה לגמרי משום ביזוי משקה וכמ"ש סי' קע"א. ולדידן צ"ל דדבר מועט אין קפידא. מ"א סק"ג וכ"כ א"ר או' ב' דבשפיכת מעט יין ליכא ביזוי יעו"ש:

יא[עריכה]

יא) שם בהגה. וטעם השפיכה וכו'. וכנה"ג בהגה"ט סי' רצ"ט כתב ששמע בשם האר"י ז"ל שאסור לשפוך ומ"מ הוא נוהג לשפוך מן היין על פתח הבית שכן נהגו גדולים יעו"ש והביאו מ"א סק"ב. מיהו בס' עבודת הגפן דף י"א ע"ג כתב דהגם דיש הרבה טעמים לשפיכה ראוי לחוש לטעם המקו' ושלא לשפוך על הקרקע יעו"ש. ועתה בדורינו בהרבה מקומות כמעט נתבטל מנהג זה לשפוך דיצאו עליו עוררין.   מחב"ר או' ב' וכ"כ היפ"ל או' ז' דלא ראה להרב אביו ולא לרבנים שבזמנינו שנוהגין לשפוך יעו"ש:

יב[עריכה]

יב) שם בהגה. דאמרינן כל בית שלא נשפך בו יין וכו'. והפי' של אומרים כל בית שלא נשפך בו יין כמים וכו' לא נ"ל דצוו חכמים לשפוך יין דאדרבא יש איסור בזה וכמ"ש סי' קע"א ממשיכין יין בצינורות לפני חתן והוא שיקבלנו בכלי בפי הצינור אלא נ"ל דכוונת רז"ל בנשפך יין כמים הוא בדרך זה די"ל למה אמר ל' דיעבד דהיינו נשפך ולא אמר כל בית שאין שופכין בו וכו' אלא דנתכוונו לומר שלא יתרגז אדם בביתו אפי' אם יארע לו היזק דהיינו שכבר נשפך יין בשוגג ע"י שום א' מבני הבית ודרכן של בני אדם להתרגז בשביל זה ע"כ אמר כל בית שאין היין הנשפך בשוגג נחשב לו כאלו הוא מים אלא אדרבה מתרגז אז אין בו סי' ברכה דאמרינן בפ"ק דסוטה בכל בית שיש שם רוגז הוא סי' עניות ח"ו. וא"כ אין ראיה מכאן לשפוך יין לאיבוד אע"ג שמתכוין לסי' ברכה דהא גם בחתן מתכוין כן. וע"כ נראה דיש למעט בחלק הנשפך במו"ש בכוס הבדלה משום הפסד משקין. ט"ז סק"א. וכן פי' מהרש"א ז"ל בח"א על עירובין ס"ה ע"א דנשפך ממילא קאמר יעו"ש:

יג[עריכה]

יג) שם בהגה. גם שופכין מן הכוס וכו'. היינו לאחר שתיה משום הפסק. מ"א סק"ד. תו"ש או' ה' מיהו כבר כתבנו לעיל או' ט' משם הט"ז דס"ל דלאחר שנשפך כשמילא את הכוס לא ישפוך אח"כ כלום יעו"ש. ולא ישתה עד שישב מ"א שם תו"ש שם:

יד[עריכה]

יד) ונהגו הנשים שלא לשתות מכוס הבדלה. מ"א שם בשם השל"ה. א"ר או' ד' והטעם כתב בשל"ה משום דעץ הדעת גפן היה וע"י החטא ניתנה לה דם נידות להבדילה מן האדם יעו"ש. והביאו התו"ש שם:

טו[עריכה]

טו) כתב בשה"ל בה' קידוש כוס של הבדלה רגיל המבדיל לשתות כולו ואין משקה ממנו בני הבית. מ"א שם תו"ש שם. מיהו במט"מ סי' תק"ט כתב שותה מלא לוגמיו ומטעים בני ביתו משמע דס"ל דאין לנהוג כרב סעדיה ושה"ל וכ"כ הטור סי' רצ"ט בשם ר"ע. א"ר שם:

טז[עריכה]

טז) וצריך לשתות מלא לוגמיו כמ"ש לעיל סי' ק"ץ סעי' ג' דכל דבר שצריך כוס צריך לשתות מלא לוגמיו ומפני שיש ספק בברכה אחרונה של יין צריך לשתות רביעית שלם ולברך ברכה אחרונה כדי להסתלק מן הספק יעו"ש. ואם המבדיל איני יכול לשתות יכול ליתן לאחר הכוס לשתות שכיון על ברכתו כמ"ש שם בסי' ק"ץ סעי' ד' יעו"ש. ואם טעה ולא שתה מלא לוגמיו א"צ להבדיל שנית כיון די"א דהבדלה דרבנן וק"ל ספיקא דרבנן לקולא וגם להאומרים דאורייתא מ"מ על הכוס היא מדרבנן כמ"ש לעיל או' א' וע"כ א"צ להבדיל שנית:

יז[עריכה]

טוב) שם בהגה. ומכבין בו הנר. כדי שיהא נראה לכל שלא הודלק נר זה אלא למצוה לנר של הבדלה לברך עליו. לבוש. לפיכך אם מבדיל על נר שבבית שלא הודלק בשביל כך א"צ לכבותו. ר"ז או' ה':

יח[עריכה]

חי) שם בהגה. משום חבוב המצוה. בפרקי ר"א פ"ך איתא ר"א אומר לאחר ששתה אדם כוס ההבדלה מצוה להטיל מעט מים בכוס ושותה כדי לחבב המצות ומה שישאר בכוס מן המים מעבירו ע"ג עיניו למה משום שאמרו חכמים שיורי מצוה וכו' ברכ"י או' ב':

יט[עריכה]

יט) [סעיף ב'] אין מבדילין על הפת. ולא דמי לקידוש משום דכיון דאין קידוש אלא במקום סעודה פת מענינא דקידוש הוא אבל אינו מענין הבדלה. ב"י ט"ז סק"ב:

יט) שם. אבל על השכר מבדילין אם הוא חמר מדינה. עיין לעיל סי' ער"ב או' מ"ו ואו' מ"ט:

כ[עריכה]

ך) שם. וה"ה לשאר משקין חוץ מן המים. רבים הבינו מלשון זה דמצי להבדיל על החלב ועל השמן. והוא טעות דהא דקאמר וה"ה לשאר משקין היינו כשהמשקה הוא חמר מדינה וקאי אמאי דסמיך משכתב על השכר מבדילין אם הוא חמר מדינה וע"ז כ' וה"ה בשאר משקין דהיינו כשהמשקה הוא חמר מדינה. ומ"ש חוץ מן המים ר"ל אם שאין שותין במקום ההוא אלא מים לבד וס"ד אמינא שיהא דין המים כחמר מדינה. וכל זה פשוט ומבואר בב"י סי' זה וסי' ער"ב ויען ראיתי טועים ועבדי עובדא הוזקקתי לבאר המבואר. ברכ"י או' ג'. והביאו השע"ת:

כא[עריכה]

כא) שם. וה"ה לשאר משקין וכו'. מי שבירך כל ברכות ההבדלה על הכוס וכשטעמו נמצא חומץ מביא כוס יין אחר ומברך בפה"ג ומבדיל ובורא מארי האש יצא י"ח וא"צ לחזור ולברך. הרב חיד"א בס' חיים שאל ח"א סי' ע"ד או' מ"ג אמנם לפי מ"ש הטור בשם פרקי ר"א דמי שאין לו יין יכול לומר ברכת ההבדלה בלא כוס נראה בכה"ג דיצא בדיעבד וא"צ להביא עוד כוס אחר ואע"ג דכתב הטור וב"י דלא ק"ל כההיא דפרקי ר"א י"ל היינו לכתחלה אבל אם כבר בירך י"ל דיצא. ועוד כיון דהבדלה דרבנן ואפי' למ"ד דאורייתא לכ"ע על הכוס היא מדרבנן כמ"ש או' א' זה שכבר בירך אעפ"י שהכוס היה חומץ מדאורייתא יצא כיון שמה"ת א"צ כוס וא"כ אם יביא כוס אחר ולחזור ולברך חיישינן לברכה לבטלה ושב וא"ת עדיף:

כב[עריכה]

כב) שם. וה"ה לשאר משקין וכו'. יין שריחו רע ומסריח קצת אם מבדילין עליו עיין בשו"ת שע"א סי' ח"י שמצדד בזה אבל הער"ה בסי' ער"ב או' א' פשיטא ליה דאין מבדילין עליו וכתב ודלא כהשע"א יעו"ש. והבאנו דבריו לעיל סי' ער"ב או' ו' יעו"ש:

כג[עריכה]

כג) שם. וה"ה לשאר משקין וכו'. אין מבדילין על משקה לקרי"ץ וואסי"ר וכדומה לו. שו"ת חינוך בית יהודה סי' ט' מחב"ר או' ג' שע"ת או' ז' וכן אין מבדילין על קאווס או בארשט כמ"ש לעיל סי' קפ"ב או' ט' יעו"ש. ועוד עיין בדברינו לשם או' ז':

כד[עריכה]

כד) שם הגה. וטוב יותר להבדיל על כוס פגום וכו'. עיין מ"א סק"ה שכתב דשכר יותר טוב מכוס פגום של יין ורמ"א מיירי במקום דלא הוי שכר חמר מדינה יעו"ש. אבל הא"ר או' ה' כתב על דבר מ"א הנ"ז דלא משמע הכי מרמ"א ולבוש דהא קאי על חמר מדינה שהיכירו מקודם יעו"ש. וכ"כ התו"ש או' ז' על דברי מ"א הנז' דאין דבריו מוכרחין יעו"ש. וכן הסכים הבי"מ או' ה' יעו"ש והגם דיש מן האחרונים שפסקו כדברי מ"א מ"מ נראה לפי סודם של דברים דיין פגום יותר טוב מהשכר דלא על חנם קבעו רז"ל הבדלה על יין והוא משום דיין רומז אל בחי' הדין כידוע ובעי לאכפייא יתיה ע"י הברכה במו"ש שהוא התחלת ממשלתם ועוד יין גי' שבעים כנגד שבעים שרים ובעי לאכפייא יתהון תחות שכינתא. וכ"ז אם היין מזוג ואי אפשר להוסיף לו מעט מים אבל אם אפשר יתן בו מעט מים ותתקן הפגימה כמ"ש בססי' קפ"ב יעו"ש:

כה[עריכה]

כה) שם בהגה. ונהגו להבדיל במוצאי פסח על שכר וכו'. דוקא במקום דהוי שכר חמר מדינה אבל בארץ אשכנז אסור דהא אפי' אין לו יין כלל אסור להבדיל על השכר כ"ש היכא שיש לו ואינו חביב עליו. מ"א סק"ז. וכ"כ א"ר או' ו' מיהו התו"ש או' ח' כתב ראיתי נוהגין כן גם באשכנז להבדיל עליו במוצאי פסח הואיל וחביב ביותר ע"כ. ועיין באו' שאח"ז:

כו[עריכה]

כו) שם בהגה. ונהגו להבדיל במוצאי פסח על שכר וכו'. ואין כן מנהגינו שכנה"ג בהגה"ט או' א' וכן הוא לפי סודם של דברים שצריך להבדיל דוקא על היין כמ"ש לעיל או' כ"ד אלא דוקא היכא דלא אפשר אז יש להתיר בשאר משקין אם הם חמר מדינה:

כז[עריכה]

כז) שם. וי"א שיותר טוב וכו'. דעת הש"ע בזה כיש אומרים בתרא כפי הכללים המסורים בידנו דכשאינו מביא סברא א' בסתם אלא בשם י"א דעתו כי"א בתרא והיינו כמ"ש מרן בב"י דהתו' והרא"ש דחו סברת הגאונים שהיא סברא ראשונה וכתב שכן היא סברת הרא"ש יעו"ש. מט"י או' ה' וכ"כ שכנה"ג בהגב"י או' ב' דהמנהג פשוט בינינו כדברי הרא"ש. וכ"כ בשו"ת חנוך בית יהודה סי' ט' כי כן עיקר לומר יקנה"ז על השכר והביאו מחב"ר או' ד' וכ"כ הבי"מ או' ב' ועיין באו' שאח"ז:

כח[עריכה]

כח) שם הגה. וסברה ראשונה עיקר. עיין לבוש שכתב דבש"ע שנדפס ראשון היה כתוב וסברה האחרונה עיקר אלא דבש"ע שנדפס בש' ש"מ כתוב וסברה ראשונה עיקר וכן הוא דעתו ז"ל יעו"ש. וכן הוא דעת הא"ר או' ז' אבל הפרישה או' יו"ד כתב דדעת רמ"א לפסיק כסברה אחרונה יעוש. וכ"כ הברכ"י או' ה' דהעיקר נראה כדברי הפרישה ודלא כהא"ר וצ"ל בהגה וסברא האחרונה עיקר יעו"ש. וכבר כתבנו באו' הקודם דכן הוא נמי דעת הש"ע כסברא האחרונה יעו"ש.

כט[עריכה]

כט) [סעיף ג'] י"א שמותר לו לאכול דדי לו בהבדלה שבתפלה. מ"א סק"ז. תו"ש או' ט' ועיין רס"י זה. ומ"ש המ"א בשם תשו' מהר"ם שיאמר המבדיל בלא כוס משמע דאפי' בשם ומלכות יכול לאומרה בלא כוס. ומיהו כבר כתב הטור וב"י דאנן לא ק"ל הכי ואין יכול לומר ברכת המבדיל בלא כוס יעו"ש. וכ"כ א"א או' ז' דלדינא נראה דאין לברך בשם ומלכות:

ל[עריכה]

ל) שם. וי"א שאם מצפה וכו'. וכן נ"ל עיקר בש"ס וכ"פ הריא"ז בש"ג. א"ר או' ט' וכן נראה לענין דינא לפי מה דק"ל דכל היכא שכותב הש"ע י"א וי"א הלכה כי"א בתרא. וכ"כ הר"ז או' י"ב לענין הלכה יש להחמיר כסברה האחרונה אלא א"כ הוא אדם חלש שקשה לו להתענות עד שיביאו לו כוס למחר אזי יכול לסמוך על סברה הראשונה להקל בד"ס עכ"ל. ועיין בדברינו לעיל סי' י"ג או ז' ודוק:

לא[עריכה]

לא) שם. שהיה לו למחר וכו'. אבל אם אינו מצפה שיהיה לו למחר ביום אין מחייבין אותו להתענות עד ההבדלה לפיכך מותר לו לאכול אף במו"ש מיד. ר"ז שם:

לב[עריכה]

לב) שם. לא יאכל עד למחר וכו'. ואפי' במו"ש ליו"ט. מ"א סק"ח בשם הרי"ף. ורי"ף לטעמיה דס"ל דאין מבדילין על הפת כסברה שנייה דסעי' ב' וכמ"ש ב"י יעו"ש. והכי נמי לסברה ראשונה דסעי' ב' דמבדילין על הפת במו"ש ליו"ט אם אין לו פת ומצפה שיהיה לו למחר לא יאכל כלום עד למחר שיבדיל ואז יעשה ב' סעודות ביום של הלילה ושל היום כמ"ש לעיל סי' רצ"א על הגה דסעי' א' יעו"ש. אמנם כבר כתבנו לעיל בסעי' ב' דסברה שנייה עיקר:

לג[עריכה]

לג) שם. ואיני מצפה וכו'. ואם מצפה שיהיה לו למחר יבדיל עכשיו משום דחביבא מצוה בשעתא ובאכילה ימתין עד למחר. מ"א סק"ט. וזהו לדעת הש"ע ברסי' קפ"ב אבל המ"א שם פסק דא"צ להמתין. לב"ש. ועיין בדברינו לשם או' ג':

לד[עריכה]

לד) שם. ולדברי האומרים דאינה טעונה כוס וכו'. והכי ק"ל דביחיד אינה טעונה כוס כלל ובג' רק למצוה מן המובחר כמ"ש לעיל סי' קפ"ב או' ד' יעו"ש. וא"כ אם אין לו אלא כוס אחד אפי' בג' לא יאכל עד שיבדיל דמצות הבדלה שהיא חובה קודמת למצוה מן המובחר של בהמ"ז:

לה[עריכה]

לה) שם. אלא רביעית בצמצום וכו'. דאם היה יותר מרביעית ישתה מעט ע"י כלי אחר או בידו כדלעיל סי' קפ"ב סעי' ג' יעו"ש. ואף שאין לו תיקון מותר לשתות ממנו ולברך אח"כ על כוס פגום. א"ר או' י"ב. וכ"כ התו"ש או' י"ב דזהו לדעת רשב"ם דבדיעבד שרי לברך על כוס פגום. ועיין לעיל סי' ער"א או' נ"ו ואו' ס"ט ודוק:

לו[עריכה]

לו) שם. אלא רביעית בצמצום וכו'. לא דוקא דה"ה אם יש בו ביותר רק שאחר טעימת מלא לוגמיו לא ישאר בו רביעית. תו"ש או' י"ב. וכ"כ א"ר או' י"ג דמ"ש הש"ע ושותה ממנו מעט היינו מלא לוגמיו וישתייר רביעית יעו"ש. ועוד י"ל דשותה ממנו מעט שכתב הש"ע אפי' אינו מלא לוגמיו ואע"ג דכל דבר שצריך כוס צריך לשתות מלא לוגמיו כמ"ש לעיל או' ט"ז שאני הכא כיון שצריך לשייר ממנו לבהמ"ז סגי בטעימה כל שהוא וכמ"ש לעיל סי' ער"א או' ע"א יעו"ש. וכ"ז לדברי האומרים ברהמ"ז טעונה כוס אבל כבר כתבנו לעיל או' ל"ד דאנן ק"ל כדברי האו' דאינה טעונה כוס יעו"ש:

לז[עריכה]

לז) [סעיף ד'] מי שאין ידו משגת וכו'. עיין לעיל סי' רע"א סעי' י"א ובדברינו לשם או' ע"ה:

לה) [סעיף ח'] נר חנוכה קודם. משום דפרסומי ניסא עדיף. והבדלה אפשר לאומרה בתפלה. טור וב"י. ולפ"ז ה"ה בקידוש היום אף שאין לו פת אפשר בתפלה. וודאי פת עדיף די"א דהוה ד"ת לאכול פת בשבת וגם אפשר דהוי עונג שבת ובאין לו פת כ"א מיני לפתן וכדומה קודם לנר חנוכה שזה דברי קבלה שלא להתענות בשבת גם י"א דאסור להתענות בשבת ד"ת ממה שיקנה נר חנוכה אלא מיירי יין קידוש ונר חנוכה הוא דנר חנוכה קודם. מש"ז או' ד':

לט[עריכה]

טל) [סעיף ו'] אומר הבדלה מיושב. כ"כ התו' דהיאך אנו פוטרין זה את זה מיין והבדלה מאחר שאין אנו לא יושבין ולא מסובין וכו' לכך נאה וטוב למבדיל וגם לשומעים שישבו בשעת הבדלה שאז יהיה נראה כקבע ופוטר אותן ע"כ. וכ"כ המרדכי. וכ"פ ב"י כדעת התו' וכך הם דבריו כאן בש"ע אלא שהאגור כתב בשם אגודה שא"צ לישב דכיון שקובעים עצמם לצאת ידי הבדלה קובעים נמי לברכת פה"ג וכן נוהגין באשכנז לעמוד עכ"ל ומביאו ב"י וזהו שכתב מור"ם ז"ל כאן בהגה וכן נוהגין במדינות אלו ר"ל בארץ אשכנז וכמ"ש האגור בשם האגודה:

מ[עריכה]

מ) שם. אומר הבדלה מיושב. עיין פתה"ד או' ה' שכתב דלפי מ"ש הטור בסי' רצ"ט בשם ר' סעדיא דהמבדיל שותה כל הכוס כולו (והביאו דבריו לעיל או' ט"ו) אם י"ל דכ"ע מודו דמבדיל מעומד יעו"ש. ונראה דכיון דתקינו רבנן הבדלה על היין אע"ג דשותה אותו המבדיל כולו הו"ל כאלו כולם שותים כיון שהוא שליח בעדם ובברכתו מוציאם וצריך כולם לישב לדיעה זו שהיא דעת התו' והסכמת הש"ע:

מא[עריכה]

מא) שם הגה. וי"א מעומד. לכבוד המלך שאנו מלוים אותו ודרך לויה מעומד. ב"י בשם הכלבו. ואף שאין קביעות אלא מיושב לפטור את כולם מברכת היין כמ"ש סי' רי"ג מ"מ מתוך שקובעין את עצמן לצאת ידי הבדלה קובעין נמי איין. תו"ש או' ט"ז. וזהו דעת האגור והאגודה כמ"ש לעיל או' ט"ל יעו"ש:

מב[עריכה]

מב) שם בהגה. וי"א מעומד. מהרי"ל ז"ל לא שתה עד שישב משום דת"ח לא יאכלו ולא ישתו מעומד. וכן נכון לעשות מע"מ סי' תק"ט. שכנה"ג בהגב"י או' ג' והא"ר או' י"ד כתב דאפי' אינו ת"ח קודם שישתה ישב וכן בעלמא לא יאכל ולא ישתה מעומד אפי' מעט עכ"ד. ועיין לעיל סי' ער"א או' ס"ב ואו' ס"ד:

מג[עריכה]

מג) שם. ואוחז היין בימין וכו'. דכל דבר שמברכין עליו צריך לאחוז בימין כמ"ש סי' ר"ו סעי' ד':

מד[עריכה]

מד) שם. ואוחז היין בימין וכו'. הוה עובדא בא' שנטל את הכוס כדי להבדיל ובירך בפה"ג ושתה את הכוס ע"י שכחה קודם שבירך על הבשמים ומאור והבדלה וכיון שעדיין לא הבדיל הביא לו כוס אחר אם צריך לחזור לברך בפה"ג עיין פתה"ד או' ו' שכתב דכיון דבהבדלה אין דרך לשתות אחריו עוד יין וגם דבשעת ברכה לא היה דעתו כ"א על אותו כוס הוי נמלך גמור ובודאי דחוזר ומברך יעו"ש. ועיין לעיל סי' רע"א או' צ"ו:

מד) וכתב עו"ש הפתה"ד דאי גברא דנא שבא להבדיל על הכוס טעה בתפלת ערבית ולא הזכיר הבדלה בתפלה דק"ל דאינו חוזר כיון שצריך להבדיל על הכוס כדלעיל סי' רצ"ד סעי' א' השתא דאשתלי ושתה הכוס קודם שהבדיל צריך שיחזור ויתפלל י"ח ויבדיל בתפלה ושוב יבדיל על הכוס כדפסק שם מרן ז"ל דאם טעם קודם שהבדיל על הכוס צריך לחזור ולהבדיל בתפלה יעו"ש ופשוט עכ"ל. ועיין בדברינו לשם בס"ד:

מה[עריכה]

מה) שם ושוב נוטל ההדס בימין וכו'. ואח"כ יניח הבשמים מימינו ורואה בצפרניים ומברך בורא מאורי האש שכל ברכת השבח מברך הברכה אח"כ. מש"ז או' ו':

מו[עריכה]

מו) שם. והיין בשמאל וכו'. ומברך על הנר בעוד שעדיין הכוס בשמאלו. ואח"כ חוזר ונוטל הכוס בימין ומברך המבדיל וכו' ואינו חוזר ונוטל הבשמים ואפי' בשמאלו. פסקי תו' א"ר או' ט"ו ר"ז או' ט"ז. ועיין לקמן סי' רח"ץ סעי' ג' בהגה ובדברינו לשם בס"ד:

מז[עריכה]

מז) [סעיף ז'] אם נתכוונו שלא לצאת וכו'. ואם נתכוונו [לצאת] בברכת הבדלה אעפ"י שלא נתכוונו בברכת היין יצאו. מ"א סק"י. תו"ש או' ח"י. א"א או' יו"ד. ר"ז או' ח"י. אלא שאינו יכול לשתות יין על סמך ברכת היין שבירך המבדיל כל שלא נתכוין בשמיעת ברכת היין לפטור בה היין שישתה הוא. ר"ז שם. וכ"כ א"א שם. אמנם הלב"ש כתב דיש למחוק מדברי מ"א תיבת יצאו וכתב דר"ל דאם נתכוינו בברכת המבדיל שלא לצאת אעפ"י שבשאר הברכות לא נתכוונו מבדילין בבית דברכת המבדיל היא העיקר דהא ברכת היין היא ברכת הנהנין ומברך ושותה אעפ"י שאינו חייב וה"ה בברכת הריח. אכן ברכת האש נראה דאינו כברכת המבדיל ואם לא כוונו בברכת האש שלא לצאת יבדיל בביתו בלא ברכת האש עכ"ל. ונראה דלענין דינא לא נפקא מידי דהכל תלוי בברכת המבדיל דאם כיון בברכת המבדיל לצאת אעפ"י שלא כיון בברכת היין שוב אינו יכול להבדיל. ואם לא כיון בברכת המבדיל לצאת אעפ"י שכיון בברכת היין ובברכת הריח חוזר ומבדיל ואומר גם ברכת היין וברכת הריח דכיון דאלו ברכת הנהנין חוזר ומברך ונהנה. ועוד דכיון דלא שתה ולא הריח ולא כיון בהמבדיל הרי כוונתו על היין ועל הריח לא הועילה כלום ועל כן חוזר ומברך גם על היין ועל הריח. אבל אם כיון לצאת בברכת האש אעפ"י שלא כיון לצאת בברכת המבדיל וצריך לחזור ולהבדיל אינו חוזר לומר ברכת האש כיון שכבר יצא. ועיין לקמן סי' רצ"ז או' ך':

מח[עריכה]

מח) שם. אם נתכוונו שלא לצאת וכו'. ות"ח אין סומכין על הבדלה שבבהכ"נ סמ"ע בח"מ סי' רצ"א. ומיירי כשיש לו בני בית. מ"א סק"י. תו"ש או' ח"י. וכן ראוי לנהוג כל אדם כדי להוציא בני ביתו וגם כדי לקיים המצוה בעצמו כי מצוה בו יותר משלוחו:

מט[עריכה]

מט) שם. אם נתכוונו שלא לצאת וכו'. ואפי' חזן שברך בבהכ"נ יכול לברך פעם שנית בביתו אם נתכוין שלא לצאת. מט"מ סי' תק"י. א"ר או' ט"ז. ר"ז או' י"ז:

נ[עריכה]

נ) שם. אם נתכוונו שלא לצאת וכו'. לפיכך נהגו העולם שכל אחד חוזר ומבדיל בביתו אף אם כל בני בית היו בבהכ"נ לפי שאין דעתם כלל לצאת י"ח בהבדלה שבבהכ"נ. ר"ז שם:

נא[עריכה]

נא) ש"ץ המבדיל בבהכ"נ אף שנתכוין לצאת י"ח וכן אחרים ששמעו ונתכוונו לצאת י"ח יכולין לחזור ולהבדיל בבתיהם להוציא בני ביתם הקטנים שלא היו בבהכ"נ אבל הגדולים שלא היו בבהכ"נ הואיל והם יכולין להבדיל בעצמם אין למי שיצא כבר י"ח להבדיל להם אלא יבדילו בעצמם. ר"ז שם. ועיין לעיל סי' רע"ג או' ל"ה. ולענין מי שיצא אם יכול להוציא נשים עיין לקמן או' ד"ן:

נב[עריכה]

בנ) ומי שכיון לברכות הש"ץ רק בפה"ג ושאר הברכות רוצה לאומרה בפיו ולסמוך על הכוס שביד הש"ץ עיין לעיל הי' רצ"ה או' טו"ב:

נג[עריכה]

גנ) [סעיף ח'] נשם חייבות בהבדלה וכו'. הבדלה אף היא בכלל קידוש וגדולי המחברים מנאוה מ"ע עם הקידוש ובכלל זכירה ולדעת זה הבדלה מן התירה כקידוש ונשים חייבות בה כקידוש ויש מפרשים שאין חיוב ההבדלה אלא מד"ס אף לאנשים ומ"מ נשים חייבות בה מד"ס כאנשים שתקנת חז"ל בהבדלה כמצות התורה בקידוש. הרב המאירי בפסקיו כ"י. מחב"ר או' ה' ועיין באות שאח"ז:

נד[עריכה]

דנ) שם. נשים חייבות בהבדלה וכו'. כ"כ ב"י בשם מהר"י. וכ"כ הרמב"ם ריש פכ"ט מה"ש וז"ל מ"ע מן התורה לקדש את יום השבת בדברים שנאמר זכור את יום השבת לקדשו וכו' וצריך לזכרהו בכניסתו וביציאתו בכניסתו בקידוש היום וביציאתו בהבדלה עכ"ל. משמע דגם הנשים חייבות בהבדלה מה"ת כמו קידוש. וכ"כ הרמ"מ שם. וכתב עו"ש הרמ"מ וי"א דהבדלה אינה אלא מד"ס אבל לד"ה אחד אנשים ואחד נשים חייבין יעו"ש. (ומה שלא הביא ב"י דברי הרמב"ם כבר תמהו האחרונים בזה) ומ"ש בש"ע ויש מי שחולק היא הברת האו"ח שהביא בב"י שכתב נשים אין מבדילות לעצמן דאין הבדלה תלויה בשמירת שבת אלא רבנן אסמכוה אקרא עכ"ל. וזהו שכתב מור"ם ז"ל כאן בהגה ע"כ לא יבדילו לעצמו רק ישמעו הבדלה מן האנשים. וכתב מ"א ס"ק י"א דאם כבר הבדילו האנשים אסור להבדיל לנשים וכ"כ א"ר או' ת"י. וכן ס"ל להרב תורת חסד בתשו' שבמפתחות והרב ב"ד סי' תצ"א יעו"ש. מיהו הפר"ח בליקוטים סי' רח"ץ הסכים דלא כס' או"ח ומור"ם ז"ל אלא הגם דהבדלה דרבנן נשים חייבות דרבנן ויכולות להבדיל לעצמן יעו"ש. (וכן ס"ל להב"ח כמ"ש באות שאח"ז) וכן הסכים הרב מהר"ר יעב"ץ בס' לשון למודים הנד"מ יעויש. והב"ד הברכ"י או' ז' וכתב וז"ל ואנן בדידן אין לנו אלא דברי הרמב"ם ומרן דהני נשי חייבות דבר תורה דאף דבב"י לא זכר ס' הרמב"ם הרי כתב הכא בש"ע דנשים חייבות בהבדלה כשם שחייבות בקידוש ובסי' רע"א פסק דחייבות מה"ת בקידוש ומשמע דסבר דה"נ חייבות בהבדלה מדאורייתא כיון דהשוה אותם וכס' הרמב"ם וכן דעת הרב החינוך סס"י כ"ו וכן דעת הסמ"ג. והאשה יכולה להבדיל לעצמה. ומי שהבדיל יכול להבדיל לה. וכ"כ באו"ח דף ס"ג ע"ב משם הרב אשר והרי"ן גיאת דאף שהבדיל לעצמו יכול להבדיל לאשה. וכ"מ קצת מהר"ן ס"פ ראוהו ב"ד עכ"ל. אמנם הזכ"ל או' ה' אחר שהביא דברי הברכ"י הנ"ז כתב דמידי פלוגתא לא יצאנו במילי דברכות יעו"ש. משמע דס"ל כיון דהפלוגתא היא במילי דברכות יש לחוש למיעוטא וכמ"ש לעיל סי' ח"י או' ז' דסב"ל אפי' כנגד מרן ז"ל ואפי' כנגד הרוב יעו"ש. וע"כ נוהגין אנשי מעשה לכוון שלא לצאת בהבדלה של בהכ"נ כדי לבא אח"כ ולהבדיל בבית להוציא הנשים:

נה[עריכה]

הנ) שם הגה. על כן לא יבדילו לעצמן וכו'. והב"ח כתב דאפי' למ"ד שפטורות מ"מ יכולין להבדיל לעצמן כמו בשופר ולולב ואפי' יש שם אנשים שיכולה לשמוע מפיהם רשאה להבדיל לעצמה יעו"ש. והביאו מ"א ס"ק י"א וכתב ואפשר דדעת רמ"א במצוה שיש בה עשיה רשאין לעשות ולברך אבל בדבר שאין בה אלא הברכה כגון כאן אין רשאין ואפשר דמה"ט לא נהגו לקדש הלבנה יעו"ש. והט"ז סק"ז כתב דלא דמי ללולב ושופר דמברכות דשאני התם דהחיוב אצל אנשים הוא דאורייתא משא"כ כאן (ר"ל לס' יש מי שחולק שכתב הש"ע) יש תרתי לפטור שהוא מדרבנן אפי' לאנשים והיא מ"ע שהז"ג יעו"ש. ועיין תו"ש או' ך' מ"ש להשיב על דברי הט"ז הנ"ז ומ"ש ליישב דברי מור"ם ז"ל יעו"ש. ומ"מ מידי פלוגתא לא יצאנו ואנן חיישינן לסב"ל כמ"ש באו' הקודם וע"כ צריכות הנשים ליזהר לשמוע הבדלה מאחרים שלא יצאו עדיין ואם לא נמצא מי שלא יצא כדי להוציאם יש להם לברך לעצמם ברכת הבשמים וברכת האש בשם ומלכות כיון שיכולין לאומרה בלא כוס כמ"ש לקמן סי' רצ"ח סעי' א' בהגה ברכת הבשמים כיון שהיא ברכת הנהנין וברכת האש כיון שהיא משום תחלת ברייתו ואינה תלויה בברכת המבדיל אבל ברכת המבדיל יאמרו בלתי שם ומלכות:


מעבר לתחילת הדף
< הקודם · הבא >
Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.



שולי הגליון