אליה רבה/אורח חיים/קצו

אליה רבה ‏ אורח חיים קצו

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

[א] [לבוש] הגוזל דבר וכו'. והב"ח פוסק בגוזל או גונב חיטים וטחנה ועשאה לחם חייב לברך בתחילה ובסוף דקנייה בשינוי, אבל הגוזל לחם או מצה אפוייה אסור לברך עליו בתחילה אבל בסוף יכול לברך, ועיין במגן אברהם דלדינא גם מסקנתו כן:

ב

[ב] במקום סכנה וכו'. דעת הט"ז דאפילו שלא במקום סכנה אם הוא שוגג ויש לסמוך עליו כיון דהרבה פוסקים סבירא להו דמברך באיסורין, עיין בלחם משנה וכנסת הגדולה וקיצרתי:

ג

[ג] [לבוש] הרי אלו וכו'. כתב מלבושי יום טוב ואין ללמוד מזה לשלושה שאכלו ושתים או אחד אוכלים בשר והאחר או אחרים אוכלים גבינה כאשר שמעתי אומרים כן דאין זימון אלא על הפת והרי הפת יכולין לאכול יחד שזה חותך כדי אכילתו מהככר וכן האחר עד כאן לשונו. וצריך לומר דמיירי מגבינה קשה דאי ברכה מותר לאכול אחריו בשר כמבואר ביו"ד סימן פ"ט, ואז מצטרפין לכולי עלמא. אך תימא על מלבושי יום טוב דתלי עיקר דין זה בשמיעת אוזן, ואני מצאתי באגודה פרק קמא דעירובין ופרק שלושה שאכלו וסוף תענית וסמ"ק סימן ק"ט, ורוקח סימן של"ד. גם מה שמקשה דהרי הפת יכולים לאכול וכו' כבר כתובה בהגהות מנהגים בהלכות תשעה באב זה לשונו, בששנים אוכלין אחד בשר ואחד חלב האוכל חלב מברך ומוציא את השני לפי שיכול לאכול עם חבירו ולא להיפך. הגהה במרדכי קטן בשבת שלפני תשעה באב אחד אוכל בשר ואחד אוכל חלב אין מזמנין יחד כי אינם יכולין לאכול זה עם זה, ולי הכותב קשה והא יכולין לאכול יחד לחם עד כאן לשונו. ובאמת אין כדאי אפילו בקושיא גדולה לדחות דין מפורש בגדולי פוסקים, ואפשר שהיה לדעתם הרחבה פירוקא בלי דוחקא, גם דעת הגהות מנהגים לא היה מעולם לדחות הדין רק שמקשה קושיא ואין ספק דאילו ראה מלבושי יום טוב כל דברי גדולים הנזכרים לעיל לא מלאו לבו לדחות דין זה. שוב נדפס מגן אברהם וראיתי שהסכים נמי להגהות מנהגים משום דאי אפשר להם לאכול לחם אחד כמו שכתב ביו"ד סימן פ"ט. גם כתב על מה שהקשה בברכת הזבח ריש ערכין על הגהות מיימונית הא יכולים לאכול בשר אחר המתנה השיעור זה לשונו, לא דק דאם ימתין ששה שעות יתעכל המזון, עד כאן. ותמיהני עליו דהא כתב הוא גופיה קודם זה דמשמע בהגהות מיימוני דאם אחד אוכל גבינה קשה אין מצטרפין וכבר כתבתי בסימן קע"ג דאין צריך להמתין אחר גבינה אלא שעה אחת, ונראה דאפילו ברכת המזון אין צריך לברך ביניהם, עיין שם ודו"ק. ומכל מקום אין כדאי בקושיית ברכת הזבח לדחות עיקר הדין כי אשתמטיתיה כל הפוסקים הנזכרים לעיל עיין שם, ועוד דסברא הוא דבאותו זמן צריך שיהא ראוים לאכול זה מזה, וכן משמע מהא דהדירו הנאה דלא לשתמיט אחד מהפוסקים לחלק בין נדרו לזמן, וראיתי בתשובת מהר"מ מרוטנבורג סימן ש"ל בשאלה דנדרו הנאה על יום אחד שלא חילוק כלל, ומדסתם משמע דאפילו על שעה אחת אין מצטרפין ומהאי טעמא נמי לא אמרינן דמצטרפין כיון שאם יזדמן להם בסעודתם פת ישראל, ולא דמי לריש סימן שאחר זה דאמרינן אי מייתי להו מידי מצו למיכל דשם הוי כלא גמר סעודה אבל הכא מכל מקום זה שאוכלים אי אפשר להם לאכול זה עם זה, והט"ז האריך בזה והנראה לעניות דעתי כתבתי:

ד

[ד] שמודרין וכו'. בששנים מודרין משלישי ודאי מצטרפין כיון ששלישי יכול לאכול עמהם:

ה

[ה] [לבוש] עדיין לאכול. כתב בית יוסף וטעמא דלא מהני מה שיכולים לשאול על נדרו נראה לי דאם כן כי כהנים אכלו תרומה אמאי מהדר אטעמא דכהנים מצו אכלי חולין תיפוק ליה דזר נמי מצי אכול תרומה אי מיתשל עלה, עד כאן. ותמיהני הא כתבו תוס' פרק קמא דערכין דף ג' על הא דכהנים אכלו תרומה וזה לשונו, ומכאן נראה דשלושה בני אדם המודרין הנאה זה מזה אין מצטרפין, ואינו ראיה ברורה דשאני תרומה שאין לה היתר לזר אפילו בשאלה מה שאין כן במודר הנאה, עד כאן. הרי שהביאו תוס' ראיה זו ודחי לה דתרומה אין לה היתר בשאלה, וזה תימא גדולה על בית יוסף שלא הזכיר מדברי תוס', והא דכתבו תוס' שאין לתרומה היתר אפילו בשאלה נראה לי טעמא משום דהוי תרומה ביד כהן ואין לה שאלה כדאיתא בנדרים דף נ"ט ע"א. אך בתשובת מהר"ם מרוטנבורג סימן ש"ל מצאתי שכתב ממש כדברי בית יוסף וצריך עיון, ותימא על כל האחרונים שלא העירו מזה. ומכל מקום לדינא כיון דמצינו דרוב הפוסקים פסקו לדין זה דשלושה שמדרו הנאה, ועוד דגם תוס' לא כתבו אלא שאינו ראיה ברורה אבל באמת הדין דין אמת, ועוד אפשר הטעם דכיון שמדרו הנאה ולא מיתשיל עדיין לא שייך לאצטרופי בהדיה. והשתא ניחא דלא תיקשי הא קיימא לן בסימן תנ"ז דהלכה כר' אליעזר בפרק אלו עוברין דאמר הואיל ואי בעי לאיתשולי על חלה מיקרי חמץ שלו אלא דהכא לענין צירוף שאני, ונמי ניחא מה שכתב הב"ח ואם תאמר הא תנן ריש פרק בכל מערבין לנזיר ביין ולישראל בתרומה מטעמא דאי בעי מיתשל עליה והכי הלכתא כדלקמן בסימן שפ"ו, עד כאן, ולפי מה שכתבתי לא קשה מידי. אבל תמיהני על הב"ח דהא דפסקינן הכי בסימן שפ"ו הוא מטעמא אחרינא משום דחזי לשום אדם אף שאין ראוי לו כלל נמי מערבין כיון דראוי לאדם אחר עיין שם כמו שכתב הוא גופיה שם:

ו

[ו] [לבוש] בסימן שאחר וכו'. ואני אומר דלא נזכר שם אלא דבעינן שיאכל אפילו משאר דברים כזית ואי לא אכל כזית משאר דברים אף שאוכל פחות מכזית פת משמע דאין מצטרף, וכן מבואר במשנה דקתני השמש שאכל פחות מכזית אין מזמנין עליו, משמע דשנים אכלו כזית אלא שהשמש לא אכיל אין מצטרף, ומשמע דלאו דוקא שמש אלא הוא הדין כל אדם דאם לא כן מאי פריך הש"ס שם פשיטא:

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.