אליה רבה/אורח חיים/לג

אליה רבה ‏ אורח חיים לג

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

[א] זה אצל זה וכו'. פירוש אפילו הקרע של בית אחד למטה לצד התיתורא ושל אידך למעלה אפילו הכי פסול:

ב

[ב] גם הבתים וכו'. שנקרעו קצת וכו'. והיינו בין בית לבית, אבל מבחוץ צריך להיות שלימים מכל צדדים וכן לשון הבית יוסף דבעינן שיהו שלימים מכל שאר צדדים דלא מכשירינן אלא כשנקרעו בין בית לבית דוקא, עד כאן, וכן פסקו לחם חמודות וב"ח ואחרונים :

ג

[ג] כגון ראשון ושלישית וכו'. הא שנים הסמוכים אף שאין הקרעים סמוכים אלא שזה בצד זה והשני בצד אחר פסולין:

ד

[ד] כשרים וכו'. בלבוש כתב כשרים לכולי עלמא. לשון זה דלכולי עלמא לא ניחא דהא לא הוזכר שום מחלוקת אלא הכי הוה ליה למימר כשרים בכל ענין והיינו בין ישנים בין חדשים. ויותר נכון דהשמטות סופר הוא אלו שתי תיבות בכל ענין, וגריס נמי לכולי עלמא וכו', דהכא לכולי עלמא אין חילוק בין חדשים לישנים, וכן כתב מלבושי יום טוב. ויש להסתפק אי בעינן נמי שיהא מושב הבתים קיים, ומסוגיא דשמעתא משמע קצת הכי דרבא קאי ארב חסדא ורב חסדא ארב הונא דאמר כל זמן שפני טבלא קיימת:

ה

[ה] להרמב"ם וכו'. ובבית יוסף סוף סימן ל"ב כתב היכי דלא אפשר יש לסמוך על דברי המקיל כדי שלא יתבטל ממצות תפילין וכן נוטה דעת לחם חמודות דף צ"ב:

ו

[ו] מעובד לשמו וכו'. כיון שעל כל פנים צריכין עיבוד הוי עיבודן צורך תפילין ובעינן לשמו (לבוש), לכאורה תמוה למה בדה טעם מלבו ולא כתב טעם שכתב בית יוסף, מדקפדינן שיהא מעור טהורות הוא הדין דבעינן שיהא עיבוד לשמו, עד כאן. שוב ראיתי בבדק הבית לבית יוסף שחזר בעצמו מטעם דהא עור שמחפין בו אף על פי שצריך שיהיה מעור בהמה טהורה כתב הרמב"ם שאין צריך עיבוד לשמו. ועיין בנחלת צבי דאישתמיטתיה דברי בדק הבית הנזכר לעיל ולכן יפה כיוון הלבוש שכתב טעם זה:

ז

[ז] עור הבתים וכו'. שאינו הלכה שיהא שחורות אלא משום נוי ואפילו לא הושחרו כשרות (לבוש). פירוש דרוב פוסקים סבירא להו דלאו הלכה הוא ועלייהו סמכינן בדיעבד, והב"ח פוסק דהלכה הוא, ולכן פוסל אף בבתים כשהושחרו על ידי כותים. ועיין בסימן ל"ב סעיף מ' נתבאר על נכון. ונראה דאף ברצועות אם חזר ישראל והשחירן לשמן כשר, וכן כתב מגן אברהם:

ח

[ח] ויש אומרים וכו'. מדלא כתוב וקשרתם בקמץ תחת התי"ו הוא לשון נוכח ליחיד כמו שכתב אחר כך, בשבתך בביתך דרשו חז"ל שיהא קשירה תמה רצה לומר רצועות שלימה, וכתב הלבוש שהקשו לו שכל שכן דהוה ליה לחז"ל לדרוש ולמדתם שאותו פסוק עצמו סיים בלשון יחיד עיין שם באריכות. תימא דבברכות דף ט"ו דרשו ולמדתם שיהא לימודך תם שיתן ריוח בין הדבקים, עני רבא בתריה כגון על לבבך וכו', ולקמן כתב גם הרב עצמו דבמלת ולמדתם לא דרשו כלום, והוא תמוה. גם קשיא דבקדושין דף ל' דרשו ושמתם ש"ם ת"ם נמשלה תורה לסם חיים וכו':

ט

[ט] אין להם תקנה וכו'. ויש אומרים דתפירה ישבה בפנים אינו פסול אפילו תוך השיעורים הנזכרות, לבוש פירש אפילו במה שמקיף הראש וזרוע מותר בתפירה. וכתב בית יוסף היכא דמותר מותר ליתפור אפילו בפתיל:

י

[י] ובשעת הדחק וכו'. משמע דאין מברך עליו ולעניות דעתי דוקא במה שמקיף הראש וזרוע, אבל מה שתולה ממנו מותר בדיעבד בתפירה אף שלא בשעת הדחק. כי כן פסק גדול ואחרון רבינו ירוחם בשם רבותיו אחר שהביא לכל הדעות, עיין שם. ומה שכתב בית יוסף דמרמב"ם משמע דאסור לא משמע הכי בכסף משנה פרק ג' עיין שם, ודו"ק וכן פסק בספר זכרון להגאון ר"י הכהן:

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.