אילת השחר/שבת/קלט/ב
הערמה. צ"ב ענין הערמה, על מי מערים.
ונותנין ביצה במסננת. בגמ' מפרש שנותנים הביצה כדי לגוון. ולכאו' מוכח שאין צביעה באוכלין, דאל"ה היאך שרי ליתן ביצה לגוון. ועיין דרכי משה (סוס"י ש"כ) שאכן הוכיח מכאן דאין צביעה באוכלין.
נותן אדם יין צלול כו' ואינו חושש. צ"ב למה הוסיף לומר ואינו חושש, הא כבר אמר דשרי ליתן. ואולי הכוונה שאין צריך לחשוש שאינו צלול. ומ"מ אין זה קושיא כ"כ שכך דרך הגמ'.
ובלבד שלא יעשה גומא. ופי' רש"י משום עובדא דחול א"נ שלא יבא לידי סחיטה. צ"ב אם הפירושים חלוקים, ולאידך פירוש אין בו חשש עובדא דחול, או דלמא ב' החששות קיימים.
ובלבד שלא יגביה. רש"י מפרש דהוא משום אהל. והק' הר"ן דא"כ למה אמר כן רק בכפיפה מצרית ולא אמר כן בסודר. וליישב דעת רש"י י"ל שרק בדבר קשה ככפיפה שייך בו עשיית אהל ולא בסודר שהוא דבר רך. וכעין שכתב המשנ"ב (סי' ש"א ס"ק קנ"א) בכובע הבולט טפח, דאם הוא רך שרי.
אפלגא דכובא שרי. ופירש"י דלאו אהלא הוי. ופירש המאירי דאין דרך עשיית אהל כן.