אילת השחר/שבת/קלט/א
שלא ימצאו הלכה ברורה ומשנה ברורה במקום אחד. צ"ב דמאחר שאין יודעים ההלכה שוב הו"ל שכחת התורה, וכמו מי שיודע שיש על דבר פלוני שו"ע מסובך ואינו יודע מה ההלכה, מה יועיל לו שיודע שיש ע"ז נידון בשו"ע. ורש"י פירש שיש בזה מחלוקת, ועדיין קשה דסו"ס אין ידיעת התורה ברורה.
אם ראית דור שצרות רבות באות עליו. יל"ע דהרי כל דור יש בו צרות, ואין דור בלא צרות, ואפשר הכונה על צרות משונות.
צא ובדוק בדייני ישראל. הנה בבבא בתרא (דף ח' א') איתא שכל פורענות שבאה על ישראל לא באה אלא בשביל עמי הארץ. ונראה דשם הוא דוקא בפורענות של ממון, וכמעשה דהתם שהטילו עליהם דמי כלילא, וכאן מדובר על שאר מיני צרות. ועוד אפשר דשם אמרו רבי לטעמיה דס"ל כן, אבל ר' יוסי בן אלישע פליג כאן.
ולכאו' נראה דמה שאמרו בדייני ישראל אינו דוקא דיינים, אלא כל מי שהדבר תלוי בידו, כגון מנהל מוסד וכדו' ווצ"ע.
רשעים הן אלא שתלו בטחונם בקב"ה. והענין צ"ב, איך יתכן שהם בעלי בטחון בקב"ה, וכפי שהפסוק מעיד עליהם, ומ"מ עושין עבירות, והרי אין בטחון בלא אמונה כמ"ש רבינו בחיי (שמות י"ג י"ז), ומי שהוא בעל אמונה וכי יכול לעשות עבירות. וכן קשה בהא דאמרו במדרש (ויק"ר פט"ו ד') אפי' רשע ובוטח בה' חסד יסובבנו, ואיך יתכן שהוא רשע ובעל בטחון, ועכ"פ ברור הוא שאין הכונה לבטחון מושלם, אלא לדרגה מסויימת בבטחון, וכההיא דאמרו (ברכות ס"ג א' בגליון הגמ') גנבא אפומא דמחתרתא קרי רחמנא.
ציון במשפט תפדה ושביה בצדקה. מטין משמיה דהגר"ח הלוי זצ"ל שביאר הפסוק דמי שנותן צדקה לעני, אף שעצם הנתינה היא צדקה ואינה מחוייבת, מ"מ אחר שכבר נתן לו הצדקה הוי שלו לגמרי מן הדין, והגוזל ממנו הוי גזילה גמורה ולא רק מניעת צדקה. וה"נ שיבת ציון אף שעצם השיבה היא צדקה שהקב"ה עושה עמנו, מ"מ אחר שישובו הוי מן הדין, וזהו ציון במשפט תפדה, שנעשה כדבר שהוא מן הדין. ולפ"ז הא דמסיים הפסוק ושביה בצדקה היינו דרך פירוש לרישא דקרא.
שמלמדים הלכות ציבור לדייני בור. לכאו' הכונה שאינו בקי בכל הדינים, דהא עיקר הדינים שהמזיק חייב לשלם והלוה חייב לשלם כל אחד יודע.
לא טעם טעם יין דכתיב ולקדקד נזיר אחיו. לא שהיה נזיר, אלא שנהג בזה כנזיר. ולשון הגמ' שלא טעם טעם יין, ומשמע דאפי' בתערובת וכדו' שהיה בו רק קצת טעם יין לא טעם. ובלא פרישות זו היה יכול לשתות יין, שעדיין לא נאסר סתם יינם של גוים [וגם יכול לעשות בעצמו יין ולהזהר ממגע עכו"ם]. והנה משמע שרק יין לא שתה, אבל משאר משקאות המשכרים לא פרש.
זכה לחושן משפט על לבו. אפשר לפרש דלולי זאת לא היה אהרן נבחר לכה"ג, ועוד אפשר לפרש דלולי זאת אע"פ שהי' כהן גדול לא היה הכה"ג לובש חושן משפט. והנה אהרן זכה לכהונה גדולה לא רק לעצמו אלא לזרעו אחריו.
כשותא בכרמא מהו. רש"י פירש שנסתפקו אם הוא ירק או אילן. ויל"ע דהרי מסור לנו כלל (ברכות מ' א-ב) כל שנוטלים הפרי ונשאר ענף שמוציא פרי הרי הוא אילן. ואם לא נשאר ענף שמוציא פרי הרי הוא ירק. ולולי דברי רש"י היה אפשר לפרש דמבואר בבבא מציעא (דף מ"ב ב') שכשות נותנים אותו בתוך שיכר, ונמצא שאין אוכלין אותו כמות שהוא רק דרך נתינת טעם, וקיי"ל שאין איסור כלאים בכרם רק בדבר שהוא אוכל. שו"ר שכן פירש הריטב"א.
מנגיד עילויה. היינו מכת מרדות מדרבנן.
לתינוק נכרי וזרע ליה. הנה ידוע מש"כ החת"ס (שו"ת יו"ד סי' שי"ז) דבגוים לא נאמר שיעור י"ג שנים לגדלות, דהך הללמ"מ היא רק בישראל, ובגוי נעשה גדול כשיש לו דעת, וקטן דהכא אם יודע לזרוע א"כ בפשטות יש לו דעת ואמאי חשיב קטן. ורצו לומר דכיון דמן הדין יכול לומר גם לגוי גדול, וכל עיקר הטעם שלא אומר לגדול כדי דלא ליתי לאחלופי בישראל גדול, וא"כ הכל נמדד בגדול שבישראל והיינו י"ג שנים. ועדיין יל"ע איך יכול לומר לגוי קטן פחות מי"ג שנים, הרי יש אתי לאחלופי, דפעמים שקטן זה גדול בקומה כמו בן י"ג ומדידה זו של גדול בקומה היא הקובעת בהלכה, כמש"כ תוס' בקדושין (דף ס"ד א').
 |
ספרי אילת השחר מונגשים לציבור במסגרת 'אוצר הספרים היהודי השיתופי' לשימוש אישי לעילוי נשמתו הטהורה של רבנו אהרן יהודה ליב ב"ר נח צבי. הזכויות שמורות לבני רבנו יבלחט"א |