גליוני הש"ס/שבת/קלט/ב
גליוני הש"ס 
שבת קלט ב
ציצית לגבי טלית חשיבי כו'. נ"ב עיין שו"ת הרא"ש כלל ב' אות ט':
הערמה קאמרת כו'. נ"ב עיין שו"ת רדב"ז ח"ג סי' תתצ"ד ד"ה ולעניין הישראל שיצא בבטל ע"ש דברי חידוש ומהם מ"ש גם כי אני חושש אי איכא השתא צורבא מרבנן שיהי' מותר לו ההערמה עכ"ל וע"ע שם סי' תתקע"ג וע"ש מ"ש וכי היכי דהערמה במילתא דרבנן קיל טפי מאיסורא דרבנן ה"נ הערמה במילתא דאוריתא קיל טפי מאיסורא דאוריתא עש"ה והאחרונים האריכו בעניין הערמה בדאוריתא ועיין שו"ת חתם סופר חלק אורח חיים סי' ס"ב ואולם לא ראיתי מי שהביא דברי הרדב"ז הנ"ל וע"ע אריכות ברדב"ז שם סי' תתקע"ח וע"ע שם סי' אלף מ' בארוכה מענייני הערמה וע"ש דכ' דהערמה מותרת בנדר מההיא דנותן לאחר לשם מתנה ואם אין עמו אחר מניח על הסלע כו' ואילו בריבית הערמה אסורה כמבואר בקידושין ו' ב' ואסור לעשות כן מפני הערמת ריבית וכ' שם וטעמא רבה איכא המודר הנאה הוא איסור הבא מעצמו הילכך אין לנו לעשות הרחקות וסייגים אבל ריבית אסרה תורה עכ"ל ועיין שו"ת תשב"ץ ח"א סי' קל"ח דכ' גם בנדר דאסור בו הערמה בדאוריתא וכן בדרבנן למי שאינו צורבא מרבנן כבכל האיסורים ולא נחית לחלק כלל ביניהם ע"ש וע"ע שו"ת מהרי"ל סי' ע"ב עש"ה וע"ע שם סי' ק"א עש"ה ועיין ר"ן סוף פ' כל כתבי בשם הראב"ד ועיין חידושי הר"ן ב"מ ל' ב' ד"ה שקל וע"ע לקמן קמ"ח ב' רבא בר עולא מערים אערומי ועיין בנימוקי מהרמ"מ שבסוף המהרי"ו דס"ג ע"א ד"ה דין הנותן ממונו לא יתן חוץ לעיר מתנה גמורה כו' ועיין פסקי ריקאנטי סי' שפ"ב דאין מערימין לבטל דינא דבר מיצרא ע"ש ועיין שו"ת הר"י מגא"ש סי' ע"ב ושו"ת מהרי"ט סי' כ"א וסי' כ"ג ועיין לעיל ס"ה ב' האשה מהו שתערים כו' יע' אריכות ברוקח ה' יו"ט סי' חצ"ר ומש"ש ובפ' התקבל מערימים על מעשר שני בעציץ נקוב (צ"ל שאינו נקוב] דרבנן עכ"ל ונ' כוונתו דכיון דעציץ שא"נ דרבנן לכן התירו להערים וצ"ע דלא מוקים ליה בגיטין שם בעציץ שא"נ משום הא רק משום דקטן לית ליה זכי' בדאוריתא עש"ה ועיין ביצה י"ג א' רש"י ד"ה קנסא וע"ע תמורה כ"ד ב' עולה אין שלמים לא כו' ע"ש דאסור להערים (מדקרי ליה מערימין] להוריד קודש מקדושתו ועיין ביצה י"א ב' מערים ומלח כו' ושם י"ח א' נדה מערמת כו' ושם י"ז ב' הערמה קאמרת כו' ובב"מ צ' ב' הערמה איתעביד בהו כו' וע"ע מ"ק י"ט א' ר' יהודה אומר מערים כו' וע"ע לעיל צ"ה א' הרוצה לרבץ כו' וע"ש בחידושי הרמב"ן ד"ה הכא ליכא גומות דכ' למה יהיו מתירין הערמה זו וע"ע לעיל קכ"ט א' וכלהו איערומי אסירי בר כו' ועיין ירושלמי סוף עירובין תמן הוא אמר אסור להערים וע"ע מרדכי מועד קטן רמז תתנ"ד עש"ה וע"ע רי"ף ביצה פרק א' על המשנה אין נותנין את העור לפני הדורסן דהביא ירושלמי ומערים ומלח הכא ומלח הכא עד דמלח ליה לכוליה ועיין ירושלמי יבמות פ"ד הי"ב ומהו להערים כו' וע"ע דוגמת הך דכאן דשרינן הערמה לצורבא מרבנן ולא לאחר בנדרים ס"ב ב' שרי לצורבא מרבנן למימר עבדא דנורא אנא לא יהיבנא אכרגא ושם הוא הערמה דלבו לשמים על שם הכתוב כי ד' אלקי"ך אש אוכלה והתירו הערמה זאת לצורבא מרבנן ולא לאיש אחר שמא יתפקר לזלזל יותר עש"ה בפי' הרא"ש הוא ממש כהך דכאן וע"ע חידושי הרמב"ן לעיל נ"א א' ד"ה כיצד הוא עושה מש"ש אבל לא להוסיף אלא ע"י הערמה כו':
בין הגתות שנו. נ"ב כזה לקמן ק"נ ב', ע"ז ל"א ב', ב"מ ס' א':
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |