אילת השחר/שבת/קלד/א

אילת השחר שבת קלד א

דף קל"ד ע"א

הוא ניהו דמחמיר אנפשיה. מבואר דמן הדין הוא מותר, ומ"מ החמיר על עצמו, וכן מצינו בכמה מקומות, וצ"ע דאם הדבר מותר למה צריך להחמיר. והנה חכמים פליגי אר"מ, ומ"מ מן הדין לא היה צריך לנהוג כחכמים, דכיון שברור לו כוותיה יכול לנהוג כן [כל זמן שלא ישבו למנין].

הכא אפשר. ופירש"י אפשר מאתמול. נראה שגם בזמנינו שיש אפשרות לקרר האוכל שלא יתקלקל, מ"מ אין זה נחשב אפשר מאתמול, שאינו דומה בטעם [ובבריות גופא] תבשיל מהיום לתבשיל מאתמול. וכן מותר לשחוט ביו"ט אף שדרך הרבה בני אדם לאכול בשר מקורר ומוקפא, לפי שיש טעם לשבח בבשר שלא עבר זמן רב משחיטתו.

דחיים פומיה ומייץ. אין זה ודאי שיועיל, אלא כמו פעולת רופא, ויתכן פעמים שלא עוזר. ואומנתו דאביי ידעה כל אלו הדברים.

ובאת אשה לפני שמלה בנה. לכאורה משמע שהאשה עצמה מלה, כמו שצפורה מלה את בנה, דאל"ה למה היא באה ולא האב. ועיין כפתור ופרח (פרק ה') שכתב דדעת רש"י בשבת שאשה כשרה למול. ויש שפירשו שדייק כן ממה שלא כתב רש"י בסוגיין ש"מלה" הוא לאו דוקא, ועיין סוגיא דע"ז (דף כ"ז א') ושו"ע (יו"ד סי' רס"ד ס"א) [ולהשיטות שאשה פסולה למול צ"ל דלאו דווקא מלה אלא "נתנה" את בנה למול כמש"כ הש"ך יו"ד סי' רס"ג סק"ב].

דירוק. הוא הצהבת שמצוי בינינו, כמש"כ תוס' (סוכה ל"א ב') דאתרוג ירוק היינו צהוב.

אמרתי לה המתיני. תוס' בחולין (דף מ"ז ב') פירשו דר' נתן ס"ל דבתרי זימני הוי חזקה, ולכך אמר לה המתיני. ומבואר דהוא לא ידע שתינוק אדום הוא חשש סכנה, ורק מפני שמתו אחיו מחמת מילה ידע שדבר זה הוא סכנה.

ראיתיו שהוא ירוק וכו' אמרתי לה המתיני לו עד שיפול בו דמו. הנה תינוק ירוק [היינו צהוב] שע"פ הלכה אסור למולו, ומלו אותו, פשוט שקיים מצות מילה, ואע"פ שהי' אסור למולו מ"מ סו"ס הוא מהול. אבל יש לדון באופן שמת התינוק הירוק מחמת המילהת אם יצא יד"ח או לא נחשב שקיים מצוה, ולכאורה לא קיים מצוה. וכן יש לדון במי שהרופאים אסרו עליו לתקוע בשופר שמזיק ללבו, ועבר ותקע ומת, ובזה יש נפק"מ למעשה האם השומעים יצאו ידי חובה, או דלמא הוי מצוה הבאה בעבירה וצריכים לשמוע שוב תקיעת שופר, ולכאורה נראה דצריכים עדיין לשמוע תקיעת שופר.

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף

ספרי אילת השחר מונגשים לציבור במסגרת 'אוצר הספרים היהודי השיתופי' לשימוש אישי לעילוי נשמתו הטהורה של רבנו אהרן יהודה ליב ב"ר נח צבי. הזכויות שמורות לבני רבנו יבלחט"א