אילת השחר/שבת/קיא/א
החזירוני לנערותי. מבואר שגם זקן יכול לחזור וללדת, ולפ"ז אצל אברהם אינו נס שהוליד רק הנס אצל שרה, ועי' ברמב"ן בפירושו עה"ת (בראשית י"ז י"ז).
אלא באשה. מבואר ברש"י דכיון שאינה מצווה על פו"ר אין בה איסור סירוס, ויל"ע דהרי גם גוי [ובהמה] אסור לסרס אע"פ שאינו מוזהר על פו"ר. [אמנם בתוד"ה בזקינה מבואר דאין שייך סירוס באשה, וע"ע בתוד"ה והתניא לעיל ק"י ב', ועי' מנ"ח מצוה רצ"א אות ג' ואות ט' דגם לרש"י אין סירוס בנקיבה, אלא כוונת רש"י שאילו היתה מצווה בפ"ו הי' אסור לה לשתות כוס של עיקרין מצד ביטול פו"ר עיי"ש].
ר"ש אומר כל ישראל בני מלכים הם. בברכות (דף ט' ע"ב) תנן ר' יהושע אומר עד שלש שעות שכן דרך בני מלכים לקום ממטותיהן עד ג' שעות, והקשו שם המפרשים למה הבני מלכים קובעים מהו שיעור קימה, ויש מפרשים משום שכל ישראל בני מלכים הם, ואמנם מחלוקתם צ"ב, מ"ט דר"ש, איך אפשר לומר שכל ישראל בני מלכים הם, הרי הוא עני ואביון ואינו סך שמן ורד בחול, ובודאי מיחזי דלרפואה קעביד.
ליכא מידי דבשבת שרי וביוה"כ אסור. הנה הר"ן ביומא (ר"פ יוה"כ) הביא דעת הרמב"ם דכל החמשה עינויין אסורים ביוה"כ מדאוריי', ומה שהותר טבילה של מצוה וכדו', משום שמסרן הכתוב לחכמים, והם אמרו דהיכא דאינו של תענוג אינו בכלל האיסור. וכאן שאמר ליכא מידי דבשבת מותר וביוהכ"פ אסור, היינו כלפי האיסור דרבנן של נראה כמתקן, ואיסור רחיצה אין כאן משום שאינו לתענוג, אבל בעיקר איסור הרחיצה א"א להתיר משום שבשבת מותר, דא"כ גם אכילה נתיר.
והנה אף דאמרי' שאין דבר שבשבת מותר וביוה"כ אסור, אבל להיפך מצינו, כגון קריאה לאור הנר דבשבת אסור וביוה"כ מותר, משום דאימת הדין עליו (עיין סי' ער"ה ס"ח), ואפי' כשיוהכ"פ חל בשבת מותר לקרות לאור הנר ולא חיישי' שמא יטה, ולא אמרי' דכיון שבשבת יש איסור שמא יטה, אף כשחל בשבת אסור. והנה היתר זה מצינו רק באיסור של שמא יטה ולא בשאר איסורים, ובהם לא אמרו דביוה"כ אין חשש שיכשל, כגון גזירה של שחיקת סממנים.
כאן לפני טיבול כאן לאחר טיבול. והיינו דקודם טבול אינו ניכר שלרפואה. והנה גם כשאוכל בחדרי חדרים ג"כ אסור אע"פ שאינו נראה, והחילוק ברור, דשם הדבר הוא רפואה בעצמותו, ואילו בנ"א היו רואים אותו היה זה ניכר דלרפואה, אבל מה שהוא דרך אכילה של בני אדם וכך נראה לאנשים אין זה בכלל רפואה כלל, ולא הוי בכלל התק"ח.
כאן לפני טיבול. ופירש"י שדרכן היה לטבול בחומץ בכל יום. והנה בזמנינו אין רגילות לטבל קודם אכילה וא"כ לכאורה יש מקום לאסור משום דמיחזי דקעביד לרפואה.
רש"י ד"ה ונימא. הא איכא למגזר אטו מתקן עור צבי. צ"ב מי הוא שילמד מטבילת אדם לתיקון כלי. ובכלל הרי ת"ח יודע את ההלכה, ורק ע"ה עלול ללמוד הלכה כזו, וכי ע"ה יודע היתר ואיסור עד שיוכל ללמוד ק"ו. והא צריך לדעת שיש תיקון באדם, ושעליה מטומאה לטהרה הוא תיקון, ושתיקון כלי אינו דין ברור שאסור. [שאלו, איך מותר ליטול ידים שחרית, הרי הוא מתקן ידיו שיוכל ליגע באוכלין, ואפשר דכיון שבלא נטילה אסור לו ללכת, בכה"ג לא החמירו רבנן לגזור].
 |
ספרי אילת השחר מונגשים לציבור במסגרת 'אוצר הספרים היהודי השיתופי' לשימוש אישי לעילוי נשמתו הטהורה של רבנו אהרן יהודה ליב ב"ר נח צבי. הזכויות שמורות לבני רבנו יבלחט"א |