מנחת חינוך/רצא
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
א[עריכה]
שלא לסרס א' מכל המינים כו'. עיין ר"מ פט"ז מהא"ב ומקור דינים אלו בת"כ ובשבת דף ק' ובאה"ע סי' ה' ועיין בת"כ דמרבינן אדם אף שידענו בהמה חי' ועוף צריך ריבוי לאדם ועיין בשבת שם בתוס' ועיין בחגיגה גבי שאלו את בן זומא. והנה אינו מבואר בת"כ אי מרבינן נמי לאיסור זה דגים או חיות שבים ובב"ק דנ"ה אף דמרבינן לכל מה שבארץ מכל מקום חזינן דצריך ריבוי לאדם אם כן דגים וחיות הים אינו מבואר בפירוש. והנה לשון הר"מ כאן אסור להפסיד כו' בין באדם ובין בהמה חיה ועוף בין טמאים כו' ולא כת' זה והרהמ"ח כת' וכל בע"ח אפשר דגם דגים וחיות הים בכלל ובפרט לפי הטעם שכתב בשורש המצוה ע"ש. ועיין ב"ב פ' המוכר את הספינה גבי לויתן דסירס את הזכר אין ראי' דשרי דהא מבואר שם דגם בהמות בהררי אלף סירס את הזכר ועכצ"ל דלאו ממש סירוס אלא כמבואר שמותר ליטול כרבלתו של תרנגול והוא בשבת ובאה"ע וכ"ה שם בספר ת"ח. והנה הר"מ והרהמ"ח כתבו דהמשקה כוס של עיקרין לאדם אין לוקין כו' ואסור כו' וכת' הרב המגיד שם מהסוגיא דשבת נתבאר היכי שלא נגע באברים ממש לא מחייב ושם מבואר דאסור שאמרו שם לירקונה כו' ואוקמי' באשה ע"ש. ואני לא זכיתי להבין דאדרבא מהסוגיא נראה דאין חילוק דאפילו בכוס של עיקרין עובר בלאו ומסתמא לוקין כי הוא בכלל הלאו דאמרינן שם לירקונה תרי בשכרי ומיעקר ומי שרי והתניא מנין לסירוס באדם שהוא אסור ת"ל ובארצכם כו' ומשני ה"מ היכי דמכוין הכא מעצמו הוא דאמר ר"י הרוצה שיסרס תרנגול נוטל כרבלתו ומסתרס מאליו והאר"א רמות רוחא הוא דנקט לי' אלא בסריס. והנה חזינן דהמקשן הקשה על כוס של עיקרין מהאי ברייתא דמנין לסירוס אם כן לדידי' אין חילוק וגם כוס של עיקרין בכלל לאו זה והמתרץ מתרץ לי' כמו סברת הר"מ דמותר אף לכתחלה בכוס של עיקרין וראי' מר"י ואח"ז אמר ר"א דטעמא דר"י דרמות רוחא הא בכוס של עיקרין אסור וצריך לתרץ בסריס או באשה אם כן נראה דאין חילוק כלל דאל"ה ה"ל לשנויי בפשיטו' דבלא נגיעה באיברים אין איסור כיון דלא הוי בכלל הלאו הזה אע"כ דעיקר הוכחה דבלא נגיעה שרי הוא רק מר"י וכיון דנדחה דאין ראי' מר' יוחנן אם כן מנא ידעינן דאין לוקין אם לא עשה מעשה בגוף האיברים כי אין מוכח כלל בש"ס שם עיין היטב. וגם על תי' הגמרא בסריס מקשה והאר"ח בר אבא אר"י הכל מודים במסרס אחר מסרס שהוא חייב שנאמר ומעוך כו' ואי יש חילוק בין עושה מעשה באברים ובין שותה כוס של עיקרין הו"ל לתרץ דוקא בעושה כעין הפסוק ומעוך הוא דחייב במסרס אחר מסרס אבל באינו עושה מעשה נהי דהוי איסור מכל מקום אם הוא כבר מסורס אין איסור אע"כ דאין שום סברא בגמרא לחלק בכך וא"כ מנ"ל להר"מ והרהמ"ח ובאה"ע ג"כ דאין לוקין על כוס של עיקרין ואם אין זה בכלל הלאו מנלן דאסור. וגם סידור לשון הר"מ קצ"ע שכת' בה"י אסור להפסיד אברי הזרע כו' ואפילו מסרס אחר מסרס לוקה כיצד כו' בא א' וכרת הגיד ובא א' כו' ואף על פי שלא סירס האחרון אלא מסורס ובהי"ב כת' המשקה עיקרין לאדם או לשאר כו' כדי לסרסן אסור ואינו לוקה נראה מלשונו דבכוס של עיקרין אינו אסור אלא אם עושה כדי לסרסו אבל אם הוא מסורס כבר אין איסור וגם הו"ל לכתוב דין זה בפירוש דאסור לשתות כוס של עיקרין אפילו במסורס כבר. ובאמת בגמרא דשבת מבואר שם דאף לשתות כוס עיקרין אסור אפילו מסורס כבר דעל אוקימתא שם שמוקי בסריס מקשינן מר"י דמסרס אחר מסרס ואוקמי' באוקימתא אחריתי ע"ש. והנה מזה דמחלקו בין מעשה ובין כוס של עיקרין יצא להם עוד לחלק לענין סירוס בנקבות נחית דרגא בידים בזכר לוקין אם כן גם באשה אף דמבואר בת"כ דאין סירוס בנקבות מכל מקום איסורא איכא ובכוס של עיקרין דבזכר הוא רק איסור בנקבה מותרת לשתות כמבואר בשבת וביבמות דדביתהו דר"ח שתתה וכן בתוספתא כמבואר בהמ"מ. ולדידי צ"ע דאפשר בכוס של עיקרין יהיה חייב ומכל מקום באשה יהיה מותר אף סירוס בידים כי לא ידעתי מנ"ל לר"מ לחלק בכך. אך א"א לחלוק על רבותינו אך צ"ע בזה כי מגמרא דשבת משמע דכוס של עיקרין שוה לסירוס בידים. ועיין בהרהמ"ח כאן כ' שהאשה מותרת לשתות כוס עיקרין כו' שהנשים אינם מצוים על פ"ו אין כוונתו ליתן טעם לכך מותרת לפי שאינה מצווה על פ"ו הא בשאר מיני בהמה וחי' דג"כ אינם מצווים וגם אנחנו אינם מצווים עליהם ומכל מקום אסור להשקותן כוס עיקרין כמבואר בר"מ ובש"ס ובהרהמ"ח ודין סירוס אינו תלוי במצות פו"ר כלל דאסור לסרס כל מיני בע"ח אך כוונתו אף דבאשה וכל מיני נקבות גזירת הכתוב הוא דאינם בסירוס אך מכל מקום באשה אם היתה מצווה על פו"ר היתה אסורה בסירוס מטעם ביטול פו"ר אך כיון דאינה מצווה מותרת מטעם ביטול פו"ר ואיסור סירוס בל"ז ל"ש אצל נקבות מטעם גזה"כ. ולפי זה צ"ע דברי רש"י בשבת דאוקי שם באשה ופירש"י דאשה אינה מצווה על פו"ר ובאמת מצות סירוס אין תלוי בפו"ר אך כוונת הש"ס דבאשה ל"ש מצות סירוס. אך הגמרא מקשה לר"י בן נורי דגם האשה מצווה אם כן תהי' אסורה לשתות מחמת ביטול מצות פו"ר ומשני בזקינה ולדידן מותרת אף ילדה כי מחמת פו"ר מותרת דאינה מצווה ע"ז וסירוס גזירת הכתוב דל"ש גבי נקבות וז"פ לע"ד. ועיין בטור אה"ע סי' ה' לא הביא בפירוש דין סירוס בנקבות רק כ' דמותרת לשתות כוס עיקרין וע"ש בב"י מביא ד' הר"מ דפטור אבל אסור ע"ש ועיין בשבת דמוקי שם הש"ס בזקן ול"ש סירוס והקשו והאר"י הן הן החזירוני לימי נערות וע"ש בתוס' דבזקן ל"ש מסרס אחר מסרס דזקנה לאו סירוס הוא אם כן מבואר דהתורה לא אסרה הסירוס אלא בראוי להוליד אבל אם אינו ראוי להוליד בל"ז ל"ש סירוס כלל אך מכל מקום סירוס אחר סירוס אסרה התורה כיון דפעם ראשון היה ג"כ שם סירוס עליו כמו מחמץ אחר מחמץ אף דמחמץ הפסולה אינו חייב וע"י החימוץ נפסלה מכל מקום כיון דמחמת שם חימוץ הוא גזירת הכתוב דחייב וע' מ"ל פ"א מהק"פ אף אם אינו חייב בשוחט פסח פסול על החמץ מכל מקום חייב על הזריקה אף דנפסל בשחיטה מחמת ששחטו על החמץ ע"ש. יהי' איך שיהי' מבואר להדיא בש"ס דבאינו ראוי להוליד בל"ז אינו עובר על הסירוס אם כן טרפה זכר אי אמרינן דאינו מוליד ע' פר"ח וכן אנדרוגינוס לשיטת הרי"ף ביבמות והר"מ פ"ו מה' יבום דא"ר להוליד אם כן א"ח על סירוסו ואפשר דאף איסור אין כאן והא דלא מוקי הגמ' בכה"ג דהוי מלתא דל"ש אף דבתחלה מוקי לה בסריס מכל מקום במסקנא אינו רוצה לאוקמי' בל"ש ואוקמי' באשה דשכיח והר"מ והרהמ"ח לא הביאו. ולדידי נראה ברור דאין לוקין המסרס טרפה או מי שאינו ראוי להוליד כיון דמבואר בגמרא להדיא וגם נראה דבזקן שרואין שא"י להוליד אפשר ג"כ דאין לוקין אף דיכול להתרפאות מכל מקום מי יימר דיועילו לו הרפואות ובש"ס ר"ל דאיסור יש מדר"י אבל להלקות מדר"י אין סברא כן נראה לפי עניות דעתי ומכל מקום צ"ע. אח"ז ראיתי ברשב"א בשבת כת' להדיא דהתורה לא הקפידה אלא בסריס. אבל בזקן שאין ראוי להוליד לא הקפידה התורה ע"ש וצ"ע על הר"מ והרהמ"ח שהשמיטו זה דבאינו ראוי להוליד הן באדם והן בבעלי חיים אינו חייב משום סירוס וצ"ע:
עוד כתב הר"מ בהי"ב והרהמ"ח כאן הרי שכפה את האדם ושיסה בו כלב או שאר חיות עד שעשאוהו כ"ש או שהושיבו במים או בשלג עד שבטל ממנו איברי תשמיש אינו לוקה עד שיסרס בידו וראוי להכותו מכות מרדות. והנה גבי משקה כוס של עיקרין כתב המשקה לאדם או לשאר מינים אסור ואין לוקין וכאן גבי גרמא כתב הרי שכפה את האדם כו' ולא כתב או שאר מינים ובאמת לגבי סירוס אין חילוק בין אדם או שאר מינים כמבואר. וגוף הדין צ"ע דאוסר גרמא בסירוס הלא מבואר בשבת גבי מחיקת השם דכתיב לא תעשו עשי' הוא דאסור גרמא שרי וכ"פ הר"מ פ"ו מהיסה"ת וכן גבי שבת פסק הר"מ בהלכות שבת דגרם כיבוי שרי דכתיב לא תעשו כמבואר שם בגמרא ה"נ דכתיב ובארצכם לא תעשו דמיני' יליף הלאו אם כן נראה דוקא עשייה אסור אבל גרמא שרי אם כן מנליה להר"מ והרהמ"ח ובאה"ע סי' ה' שנמשכו אחריו דגבי סירוס יהיה אסור גרמא כיון דכתיב לשון עשיה. ואפשר שמטעם זה אסר הר"מ דוקא באדם דאסור מטעם מזיק וחובל וזה ודאי אסור בגרמא וחייב בד"ש אבל שאר בריות דאין האיסור אלא מחמת סירוס ל"ש למיסר גרמא. אך אם הוא מטעם היזק אין שייך כאן וכבר מבואר כ"פ בר"מ ה' נ"מ וחובל ומזיק דאף גרמא אסור. ונראה מכאן דאוסר מטעם סירוס ומכל מקום מחלק בין אדם לשאר מינים ובכ"מ לא כתב מקור לדין זה. וע"ש בהגה"ה שכתב דיצא לו מסנהדרין שיסה בו וכו' פטור מדיני אדם וחייב בד"ש ע"ש בדע"ז. ובאמת שם מיירי לענין רציחה דודאי אסור גרמא. אבל כאן דכתיב לא תעשו למה יתחייב גרמא כמו מחיקת השם דשרי וכמו כיבוי ואין ראיה משם לענין סירוס ואם יש איזה ראיה לענין איסור סירוס אם כן אין חילוק בין אדם לשאר מינים ובודאי יצא להר"מ מאיזה מקום דגם בסירוס אסור גרמא ודוקא באדם ואנחנו לא נדע. ע"כ יפה כת' הכסף משנה דלא מצא מקור לזה ואין ראיה מסנהדרין כמ"ש. והנה נ"פ דהמסרס חבירו וחתך א' מהאברים חוץ מה שחייב משום סירוס עוד חייב משום חובל בחבירו ועפ"י סברא בודאי יש בחבורה כזה ש"פ וחייב לשלם מטעם חובל כמו כל חובל בחבירו דהתורה ריבתה לתשלומין ואין לוקין אם כן כאן אין לוקין אף על הלאו דסירוס כי התשלומין פוטר בחובל אף דיש עוד לאו נוסף כמבואר בר"מ פ"ד מה' חובל ומזיק ה"ט ואם יצוייר שאין בחבלה זאת ש"פ אם כן לוקין שנים משום חובל משום לאו דלא יוסיף ומשום לאו דסירוס. אך בשאר מינים אף אם מסרס של חבירו דהוי מזיק אם כן המלקות פוטר את התשלומין וז"פ וגם ז"פ דאם מסרס א"ע בודאי ג"כ לוקין. אך אם א' סירס את חבירו אף דבניקף מצינו הניקף חייב אם מסייע כמבואר בר"מ פ"ב מהלכות עכו"ם כאן לא מצינו זה דהנסרס יהי' עובר בלאו והוי כמו שבת אם מסייע עיין ט"ז יו"ד סי' קצ"ח ובנה"כ שם. ועיין ברש"י מכות דף כ' ד"ה דאמר לך מני לפי' הראשון דשמעינן לקרא לא תניחו לכם להקיף וכו' אם כן כאן אין חייב הנסרס. אבל לפי' השני כיון דכתיב בלשון רבים גם הניקף בכלל. אם כן כאן דכתיב בלשון רבים אפשר דגם הנסרס בכלל. אך כיון דאינו מבואר בשום מקום לא נוכל לחייבו ובודאי יש איזה סברא לחלק:
ב[עריכה]
מדיני המצוה כו' שאפילו לומר כו'. כ"ה בר"מ והטעם משום אמירה לעכו"ם שבות אף באיסור לאו. דאפשיטא האיבעיא בב"מ גבי חסימה ד"צ. אבל על הסירוס דעת הר"מ והרהמ"ח דאין ב"נ מוזהר וכן מה שפסק דאסור למכור לבנו קטן ג"כ דעת הר"מ כן. ועיין בש"ס ב"מ ואה"ע סי' ה' הדינים והשיטות ובמ"ל פי"ג מהל' שכירות מה שהקשה על הסמ"ג:
ג[עריכה]
ונוהגת כו'. ולא כתב הרהמ"ח דנוהגת בכל באי עולם דסובר כדעת הר"מ והרבה ראשונים דאין בן נח מוזהר על הסירוס ועיין בש"ע הובא דעת הסמ"ג וגם דעת ראב"ד והג"א דסברי דב"נ מוזהרים על הסירוס דעיין בשאלתות דר' אחאי ובס' שאילת שלום דגם דעת הגאון כר' חידקא דב"נ מוזהר על הסירוס וע"ש מה שפלפל. והנה מבואר בסנהדרין דר' חידקא יליף לה דב"נ מוזהרים מפסוק ואתם פרו ורבו שרצו בארץ כו'. נראה אף דאינם מוזהרים על פ"ו מוזהרים מזה הפסוק על סירוס. ולכאורה מנא ידעינן דמוזהר על כל בע"ח דלמא דוקא על אדם מוזהר דהקרא קאי על ב"א וצ"ע. וגם אפשר דנפיק מקרא זה אפשר דאף ע"י משקה מוזהר וגם אפשר לומר דאף בנקבה מוזהר כי ליכא מיעוט אף בהשקאת כוס כיון דלישראל מותר מי איכא מידי אם כן גם לו מותר אך דלפי שיטת קצת ראשונים דל"ל סברא זו אפשר אין ה"נ. ולסרס במעשה לאשה כיון דלישראל אסור כמ"ש הר"מ אם כן ב"נ מוזהר דל"ש מי איכא מידי כיון דאסור בלאו הכי והדברים עתיקין א"צ לבאר רק ראשי דברים ותבין. וגם נ"ל כיון דלשיטה זו נתרבו מפסוק זה אם כן דוקא בראוי להוליד אבל במסורס כבר אין איסור כי דוקא בישראל חידשה תורה לאסור מסרס אחר מסרס אבל לא לב"נ כיון דבלאו הכי אין ראוי להוליד. ועיין ב"ש ס"ק ז' שהביא שם בין אי איסור אמירה לעכו"ם מטעם שבות. ובין אי אמרינן דבלאו ל"ש אמירה לעכו"ם מכל מקום אסור בכל גווני מחמת דמוזהרים על הסירוס לשיטה זו עי"ש. ולדידי נ"מ גדולה אם הוא מסורס אי פסקינן דאסור מטעם שבות אסור לומר לעכו"ם ואי מחמת סירוס בודאי אינו מוזהר ע"ז כנ"ל ברור. שוב בא לידי ספר נתיבות לשבת וראיתי שהעיר בכמה הערות שכתבנו וכתב דלב"נ אף כל בע"ח אסור מתיבת בארץ וגם השקאה אף בלא מעשה אסור עי"ש. ולענין דם מותר לאכול מחמת לאו כל שתיעבתי לך אין כאן מקומו. ולענין לפ"ע ושליחות עיין באה"ע. ומ"ש הרהמ"ח בשורש המצוה אינו דהא מכוון לסרוס אשה ולהשקותה שרי. אך כבר התנצל הרהמ"ח כ"פ כי הטעם אינו ברור לפי האמת. והנה אפילו בדרך המותר מכל מקום במי שמצווה על פו"ר יש עוד נוסף מחמת ביטול מצות עשה או לערב כו' ולענין רפואה עי"ש בסוגיא:
והנה מבואר שם דמותר ליטול כרבלתו של תרנגול ומסתרס מאיליו ואין חולק ע"ז. והר"מ והרהמ"ח השמיטו זה ובהגהת ש"ע מביאו. וע"ל מ"ש דהמסרס את הנקבה פטור אבל אסור כ' הרב המגיד דיצא לו מת"כ דאמר ר' יהודה אין הנקיבות בסירוס וכן מבואר בשבת עכ"ל. וראיתי בסמ"ג חלק לאוין מצוה כ"ב מביא גם כן דברי הר"מ דהמסרס את הנקבה פטור וכתב אף על פי שמבואר בת"כ מנין שאף הנקבות בסירוס ת"ל כי משחתם בהם מום בם היינו לאיסור הקרבה מרבינן אותה כמ"ש בסוף המקרא לא תקריבו ולא לאיסור סירוס עכ"ל. ולכאורה דבריו סותרים את ד' הה"מ. ועיינתי בת"כ פרשת אמור פ"ז ברייתא י"ב מבואר שם בזה"ל. מנין שהנקבות בסירוס ת"ל כי משחתם בהם מום בם ר"י אומר אין הנקבות בסירוס וכתב בספר קרבן אהרן דר"י ס"ל דמרבה נקבות רק לענין איסור הקרבה ולא לענין איסור סירוס ואם כן היא פלוגתא דתנאי ומיושבים דברי הסמ"ג דמקשה להר"מ מדברי ת"ק אף דר"י חולק מכל מקום כיון דת"ק הוא סתם וה"ל רבים ואין הלכה כר' יהודה. ועיין במס' פרה פ"ט מ"ה בתי"ט שם ע"כ מתרץ דלאו לענין סירוס פליגי. ויצא זה להר"מ משבת דסתם גמרא סברי בפשיטות דבאשה ל"ש סירוס ומותרת לשתות אף דבזכר עובר בלאו הזה כמ"ש לעיל ולהה"מ אין צריך לדחוק בברייתא דת"כ וסובר דפליגי לענין סירוס. אך דהר"מ פסק כר"י כיון דגמרא דידן סובר בפשיטות כר"י ע"כ הלכה כמותו וכ"ז ראיה למ"ש דאין חילוק בין סירוס באברים או לשתות כוס עיקרין דאי יש לחלק לא הוי ראיה מש"ס דילן. וראיתי בספר נתיבות לשבת כתב דטעמא דר"י דאין הנקבות בסירוס כיון דקרא איירי במומין לגבוה וקי"ל דאינו פוסל אלא מום שבגלוי ובאשה הוי מום שבסתר ואינו פוסל אפילו לגבוה אם כן לא קאי ע"ז ג"כ ובארצכם לא תעשו עכ"ל. והנה בס' ק"א מבואר להדיא דר"י פוסל לגבוה אך מהק"א אין קושיא. אמנם מסמ"ג דמבואר שם דת"ק אוסר לגבוה עכצ"ל דגם בנקבות יש בסירוס מומין שבגלוי. ועיין במשנה בכורות ל"ט נפגמה הערוה של נקבה הוי מום ואפשר דבדרך זה מסרסין אותה או דגזירת הכתוב דמום מחמת סירוס אוסר בכ"ע ולא הי' ספר הסמ"ג והק"א ת"י. גם ראיתי שכ' שם הא דהר"מ פוסק דאסור לסרס את הנקבות הוא מחמת חבלה ואפילו חובל בעצמו אסור. אם כן אין איסור אלא באדם. ובאמת בר"מ מבואר בזה"ל המסרס את הנקבות בין באדם בין בשאר מינים פטור וע"ז כתב הרב המגיד מדכתב הר"מ פטור נראה דאסור אם כן מבואר דאף נקבות של כל בע"ח אף דל"ש איסור חבלה אסור ע"ש. ועי' תוס' בכורות ל"ט ע"ב ד"ה כולן בגיד כת' שם דלראב"י דס"ל מעוך מיירי בגיד אבל לענין קרבן אינו פוסל כ' ומיהו סיפא דקרא דבארצכם לא תעשו מיירי אפילו בביצים בכ"מ שמסתרס דאפילו על ידי כוס עיקרין אסרינן פ' ש"ש. וגבי מום הוא דלא חשוב מום שבגלוי כו' עכ"ל. נראה דפשוט הוא אצלם אף דלענין קרבן אינו פוסל מכל מקום לענין סירוס אסור וסיפא ובארצכם לא קאי ארישא דאל"ה מי הכריחם לזה דלמא ראב"י סובר דאין סירוס בביצים כיון דלענין קרבן אינו פסול. אע"כ דאין זה תלוי בזה והביאו ראי' ברורה לזה משבת דעל שתיית כוס עיקרין מקשה הש"ס ומי שרי והתניא כו' ובארצכם לא תעשו עי"ש ואי תלוי בפסול קרבן אם כן דוקא ומעוך זה אסור אבל כוס עיקרין דאינו פוסל לקרבן אם כן לא קאי ע"ז ובארצכם לא תעשו אע"כ קים להו לחז"ל דבארצכם לא תעשו קאי על סירוס אף במקום דאינו פוסל לקרבן עי"ש ותבין:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |