אילת השחר/שבת/קי/ב
< עמוד קודם · עמוד הבא > מעבר לתחתית הדף |
צור דיון על דף זה מפרשי הדף רש"י תוספות רמב"ן רשב"א מהרש"ל מהר"ם חי' הלכות מהרש"א חתם סופר קרן אורה רש"ש |
ונימא לה קום מזוביך. מבואר שהדיבור הוא חלק מהרפואה, ומעתה יש להסתפק אם צריך שדוקא ישראל גדול יאמר לה, או סגי ישראל קטן או אפי' גוי.
והנה כל הרפואות הללו שנזכרים בגמ' בזמנינו אינו נוגע כי אינם מועילות כמש"כ התוס' מו"ק (י"א א') ובהגהות רעק"א לשו"ע יו"ד סי' של"ו הביא בשם מהרי"ל שאסור לנסות אותם עיי"ש, ומ"מ הלומד מאמרים אלו מקיים בזה מצות תלמוד תורה, דאחר שרב אשי קבעם בתלמוד נעשה הכל תורה. [וידוע בשם החזו"א שאמר דאפי' חשבונות של חכמת הגוים אחרי שהכניסם הרמב"ם בהלכות קדוש החדש שלו [כמש"כ בסוף פי"ז] נעשה הכל תורה. ולפ"ז גם ספר איל משולש של הגר"א שכולו חכמת התשבורת (אלגברה) הוי נמי תורה, דכיון שתכלית הספר הוא בשביל להבין חשבונות הגמ', כגון ההיא דס"פ לא יחפור (דף כ"ז א') וכדו', א"כ הכל הוא תורה].
לירקונא תרין בשיכרא ומיעקר ומי שרי והתניא מנין לסירוס באדם שהוא אסור. יל"ע אם מה שמסרס הוא באופן טבעי או סגולי, ואם הוא בדרך סגולה לכאו' אין איסור של סירוס לפי הך צד בקה"י ב"ק (סי' מ"ה) דמזיק דרך סגולה אינו חייב, דלא נחשב מעשה אדם וא"כ לפי הקה"י נצטרך לומר שכאן זה פועל באופן טבעי.
הכא מעצמו הוא. לכאו' הכונה דזה דרך גרמא, וצ"ע איך סד"א דשרי והא גם גרמא אסור אלא שאין חייבים עליו כדאיתא בב"ב (כ"ב ב'), ועיין רשב"א ו|ריטב"א.
רמות רוחא הוא דנקיטא ליה. משמעות הלשון נראה שמפני גאוה הוא, אבל רש"י מפרש דהוא משום שמתאבל, וזה אינו שייך לגאוה, וכנראה דתרווייהו איתנהו ביה.