פני יהושע/שבת/נב/ב

פני יהושע שבת נב ב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

בגמרא כרבי יצחק דאמר בבאין מנוי אדם לנוי בהמה ופירש"י ובעודו לאדם נטמא כו' וכתבו התוס' ובחנם פי' כן דאפילו לאחר שיחדו לבהמה מקבל טומאה כו' עכ"ל. עיין מ"ש מ"ז ז"ל בזה באריכות ליישב שיטת רש"י ותמצית דבריו דרש"י הוצרך לפרש כן למאי דמוקמינן בסמוך להא דרבי יצחק כרבי יהודא דאמר מעשה לתקן לאו מעשה הוא וסובר רש"י דרבי יהודא גופא לא קאמר אלא לענין לטהר מטומאה ראשונה אבל לקבל טומאה מכאן ולהבא אפילו שינוי מעשה דלקלקל נמי הוי שינוי ע"ש ותמצא נחת שהאריך בראיות ובסברות נכונות:

אמנם לענ"ד נראה להוסיף על דבריו דרש"י ז"ל סובר דלענין לקבל טומאה מכאן ולהבא הוי שינוי גמור כיון דמעיקרא היה להטבעת שם בפני עצמו ומיוחד כלי לעצמו לתכשיט אדם ועכשיו שקבע הטבעת במתג הבהמה ותקעו בחוזק בשיר של בהמה והשתא הטבעת נעשה טפל למתג וקנה שם לעצמו שנקרא שיר והיא ממש כלי אחר שאין צורתו ראשונה עליו ופנים חדשות באו לכאן שעיקר הכלי הוא המתג וא"כ הוי שינוי מעשה ושינוי השם דמהני לענין טומאה כדאיתא בפרק מרובה דף ס"ו גבי עוצבא ע"ש. וא"כ לפ"ז לא דמי כלל לזוג של בהמה שקבעו בדלת שהביאו התוספות כאן דרש"י פי' שם בעצמו בפרק במה אשה שאין עולים מלקבל טומאה מכאן ואילך ולמאי דפרישית א"ש דהתם ליכא לא שינוי השם ולא שינוי מעשה לגבי העינבל עצמו דאע"פ שקבעו בדלת ונעשה טפל לדלת שהוא מחובר אפ"ה הך תלייה לאו מעשה הוא כמ"ש שם רש"י להדיא ונתכוין למה שכתבתי כיון שהעינבל משמש תשמיש מיוחד לעצמו להשמיע קול כבראשונה שכל עיקרו עשוי לכך להשמיע קול מש"ה אין נטהר מטומאתו עד שיעשה מעשה בגוף העינבל לבטלו מתורת כלי שהיה עשוי בתחילה כן נ"ל נכון ליישב שיטת רש"י. ועפ"ז יש ליישב ג"כ פירש"י במ"ש בד"ה והא איכא חציצה דאפילו אם אין דרכו להסיר הטבעת מעל המתג אפ"ה הוי שפיר חציצה לענין טהרתו מטומאה ראשונה ואין להאריך יותר ודו"ק:

בתוס' בד"ה והתניא מחט כו' עס"ה. עיין בחידושי מהרש"א ומהר"ם ז"ל שהאריכו בזה ועיין ג"כ בספר מג"ש שכתב ליישב קושיית ר"י:

במשנה חמור יוצא כו' רבי יהודא אומר עזים יוצאות צרורות ליבש אבל לא לחלב ופירש"י משום דליבש מיהדק שפיר אבל לחלב דלא מיהדק חיישינן דילמא נפיל ואתי לאתויי. מיהו לקמן בגמרא מפרש רש"י בענין אחר ועיין מה שאכתוב לקמן. ובחידושי הרשב"א ז"ל כתב בשם רבו רבינו יונה דטעמא דמילתא דלחלב אסור היינו משום שאין דרכן להיות דדיהן צרורות לחלב לימות החול דלא חייש לשמא יטפטף כיון שמותר ליחלב אותן מה שא"כ בשבת שאסור לחלבן מש"ה עושה דדיהן צרורות שלא יטפטף החלב ומש"ה אסורין לצאת בהן כיון שאין דרכן בחול בכך מיחזי כמשוי בשבת:

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.