אילת השחר/שבת/נב/א
לנוי. המציאות צ"ב, למה חפץ בפרה וכבש מקושטים, ועיין שמו"ר (פכ"ד א') שפרעה ועמו קשטו סוסיהם שרדפו בהם אחרי בני ישראל, אמנם באמת אין מובן למה כשיצאו להלחם עם ישראל קישטו הסוסים, וע"כ שאינו דרך הרגיל, אלא הקב"ה רצה שישראל יצאו ברכוש גדול, על כן נתן בלבם ליתן תכשיטים על הסוסים (עי' רש"י שיר השירים א' י"א) [ומה שמקשטים החמור שהוא פטר חמור בזמן קיום מצות פדיון פט"ח, הוא משום דהוי חפץ מצוה, ולכבוד המצוה עושים כן וכן מצינו שמקשטין השור שמביאין לקרבן שלמים יחד עם הביכורים, בביכורים פ"ג מ"ג].
והנה בכוליה סוגיין מבואר דענין שמירה שלא נחשב משא הוא רק כשצריך לשומרה שלא תברח, אבל אם נותן עליה סימן ששייך למוצאה ע"פ סימן זה הא לא חשיב שמירה והוי משא.
ורש"י לקמן פירש המחלוקת בענין כרוכין שאין נמשכין, האם נוי הוי אורחיה או לא, ומשמע דאם נוי הוי אורחיה אינו משא, וצ"ב למה אינו משא, ותוס' אכן פליגי על רש"י דלנוי אינו מתיר.
ונמשכין בשיר. העירו, איך מותר למשוך הבהמה בשבת הרי כל בע"ח הוא מוקצה, ועיין תוס' לקמן נ"ג א' (ד"ה מהו).
 |
ספרי אילת השחר מונגשים לציבור במסגרת 'אוצר הספרים היהודי השיתופי' לשימוש אישי לעילוי נשמתו הטהורה של רבנו אהרן יהודה ליב ב"ר נח צבי. הזכויות שמורות לבני רבנו יבלחט"א |