אילת השחר/שבת/כו/א
חדא מפני שהוא עף ועוד גזירה כו'. צ"ע דהרי טעם ראשון הוא מעיקר הדין, וכמשה"ק תוס' דא"כ אף בחול היה צריך לאסור, ומה יש להוסיף גזירה על טעם שהוא מן הדין. וגם לשון התוס' קשה דמאחר שמבינים שגם בחול יש לאסור מפני חשש דליקה מה הוצרכו לפרש טעמא שיהא בהול על ממונו ויבא לכבות.
אין מדליקין בטבל טמא בחול ואין צ"ל בשבת. הרשב"א הקשה דמהו "אין צ"ל" דמשמע שק"ו הוא, ומה איסור יש בשבת יותר מחול, ועיין עונג יו"ט (סי' נ') שכתב דבשבת יש לו גם איסור שאינו מקיים מצות הדלקת נר שבת.
ויל"ע למאן דס"ל מתנות שלא הורמו כמי שהורמו דמיא, למה אסור להנות מטבל טמא הרי יש לו בזה את מתנותיו, ועיין תוס' בפסחים (דף ל"ח א') שכתבו דטבל של כהן חשיב "שלו" כיון שהמתנות שלו, ולפ"ז לכאו' צריך להתיר לו הנאה של כילוי.
והנה מאחר דבטבל רק הנאה של כילוי אסור, א"כ פעולת ההבערה אסורה, אבל להשתמש לאורה אחר שהובערה שרי, ולפ"ז אף שאסור להדליק בשמן טבל, מ"מ מקיים בזה הענין של מצות הדלקת נר שבת שאוכל לאור הנר.
 |
ספרי אילת השחר מונגשים לציבור במסגרת 'אוצר הספרים היהודי השיתופי' לשימוש אישי לעילוי נשמתו הטהורה של רבנו אהרן יהודה ליב ב"ר נח צבי. הזכויות שמורות לבני רבנו יבלחט"א |