עונג יום טוב/נ

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף


דפים מקושרים

עונג יום טוב TriangleArrow-Left.png נ

סימן נ

שאלה סוכה שסיככה בסכך של איסורי הנאה כמו עצי אשירה או קשין של כלאי הכרם מה דינו:

תשובה נראה לכאורה דאפשר לומר בזה דמללה"נ כדאמר בהדיא בנדרים (דף ט"ז) דמחלק אביי בין אמר שבועה שלא אהנה מן הסוכה דלא חל ובין אמר הנאת סוכה עלי דשפיר חייל ופריך רבא עליה וכי מצות ליהנות נתנו עיי"ש ושרי באומר הנאת סוכה עלי אלא שהתוס' בר"ה (דף כ"ח) ד"ה המודר כתבו שם ולדברי רבא דאמר דאם אמר ישיבת סוכה עלי אסור לישב בסוכה היה משמע דכאן נמי אם אמר תקיעת שופר עלי אסור לתקוע בו תקיעה של מצוה כמו גבי סוכה אם לא נחלק דגבי סוכה בלאו מצוה יש הנאה בישיבה אבל גבי שופר אי לאו מצוה אין הנאה בתקיעה ובאמת דבריהם ז"ל תמוהין מאוד דאם נימא דשייך הנאה בסוכה משום ישיבה לבד הנאת מצוה א"כ מאי פריך רבא וכי מצות ליהנות ניתנו הא כל היכא דאיכא הנאה לא מהני הא דמצות לל"נ כדאמרינן גבי מעין שאין המודר הנאה ממנו טובל בו בימות החמה משום דאיכא הנאת הגוף וכ"כ הר"ן בנדרים (דף ט"ז) גבי הנאת תשמישך עלי דאע"ג דמלל"נ מ"מ הכא דאיכא הנאה שאני וכבר עמד על דברי התוס' בס' מחנה אפרים:

והנוב"י מה"ת (סימן קל"ג) פירש מתוך קושיא זו דבאמת הא דפריך וכי מצות ל"נ אין כוונת רבא להאי כללא דקיי"ל מלל"נ רק שכוונתו דכיון דקאמר הנאת סוכה עלי אין כוונתו על ישיבה של מצוה כלל אבל באיסורי הנאה שאסרה תורה לא אמרינן מללה"נ משום דאיכא הנאת ישיבה ומתוך זה למד הנוב"י ז"ל דאם סיכך באה"נ האסור מאילי' לא אמרינן מללה"נ משום דאיכא הנאת ישיבה:

ולענ"ד דגם בסוכה אמרינן מצות לל"נ אע"ג דאיכא הנאת ישיבה ואע"ג דבכל המצות שיש בהן הנאת הגוף לא אמרינן בהו מצות לל"נ היינו היכא דהמצוה הוא ענין בפ"ע וההנאה הוא ענין בפ"ע כמו בטבילה דהמצוה הוא ביאתו במים וההנאה הוא דבר בפ"ע ואין להמצוה שייכות עם ההנאה רק שאינו יכול להפריד ההנאה מן המצוה בימות החמה וכן בהנאת תשמישך עלי אין קיום מצות עונה שייכות עם ההנאה רק שא"א להפריד ההנאה מן המצוה וכל כה"ג לא אמרינן מצות לל"נ דנהי דלא איכפת לן במה שנהנה מקיום המצוה מ"מ תערובות ההנאה שיש בהאי מעשה להיכן אזיל ואסור אבל מצות סוכה שעיקר יסוד המצוה הוא על ההנאה שהתורה אמרה צא מדירת קבע ושב בדירת עראי דהיינו שהשימוש שהאדם יש לו בביתו כל השנה דהיינו ישיבה יהא בחג שימוש זה בסוכה בדירת עראי ולהכי הולכי דרכים פטורים מן הסוכה וכן שומרי פירות או מצטער ואם ישב בסוכה לא קיים מצוה כלל משום דעיקר המצוה לישב בסוכה במקום בית ומי שיש לו איזה סיבה שבשבילה לא היה יושב בבית אין כאן מצות סוכה דעיקר המצוה שיהא סוכתו תמורת ביתו ואכילתו ושתיתו וישיבתו שבכל השנה היא בביתו תהא כעת בסוכתו א"כ כיון דיסוד המצוה הוא על ההנאת הישיבה וכיון דקיי"ל מצות ללה"נ לא איכפת לן בהנאת הישיבה דאית בה דהא הנאת הישיבה היא עיקר המצוה ומתבטלת ההנאה בתוך קיום המצוה דכיון שההנאה היא נכללת בקיום המצוה היא מתבטלת בתוכה ושפיר פריך וכי מצות ליהנות ניתנו דלא דמי למקוה שטובל בה בימות החמה דמקרי נהנה. דהתם ההנאה נפרדת מן המצוה ואין שייך לומר שההנאה תתבטל בתוך המצוה שיהא לה גם כח המצוה שהרי אין לה ענין עם המצוה כלל רק שנפגשו יחד קיום המצוה עם התקררותו בימות החמה משא"כ בסוכה שקיום המצוה נקבע בהנאת הישיבה כמו שביארנו וגם התוס' לא כתבו סברא זו דבסוכה יש הנאה בישיבה אלא לענין מה שחקרו אם מדמינן שופר לסוכה לענין הא דאמרינן בסוכה שאם אמר ישיבת סוכה עלי אסור אע"ג דמצות לל"נ וחל הנדר אף שאין בו הנאה והוי דבר שאין בו ממש ה"נ אם אמר תקיעת שופר עלי חל אע"פ שאין בו הנאה וע"ז כתבו שיש לחלק דלעולם ע"ד שאין בו הנאה אין הנדר חל ומותר בשופר אף שאמר תקיעת שופר עלי דכיון דמצות ללה"נ והנאה אחרת ליכא בתקיעה אין מקום שיחול הנדר. אבל בסוכה שיש בה הנאת ישיבה כמו בישיבת בית חל הנדר על הנאה זו דהא לא הוי דבר שאין בו ממש דישיבת הסוכה חשיבא דבר שיש בו ממש אבל גם התוס' מודים דבסוכה אמרינן מללה"נ והיכא דתלי נדרו בהנאה שאמר הנאת סוכה עלי מותר לישב בסוכה דלא מהני הנאת ישיבה למיסר כיון דמצות ללה"נ וההנאה הוא מעיקר המצוה גם הישיבה לא מקרי הנאה לענין שיהא זה נקרא נהנה מאיסור ורק לענין שלא נקרא מצות ישיבת סוכה דבר שאין בו ממש מהני האי סברא דהנאת ישיבה ולא לענין שיהא נקרא נהנה מאיסור דמצות ללה"נ כ"א לעול ולמשא כמ"ש רש"י ז"ל בסוכה (דף ל"א) והכא שהישיבה הוא מעיקר המצוה גם היא אינה נקראת הנאה לענין איסור ולפ"ז אם סיכך בקשין של ערלה וכלאי הכרם שפיר אמרינן מללה"נ ושרי ולא איכפת לן משום הנאת ישיבה:

מיהו כ"ז הוא במצוה שאין עיקר כוונתה להנאת אדם כמו סוכה שאין עיקר המצוה להנאת אדם רק שתלתה התורה המצוה בהנאתו וצוותה שהנאת בית יהנה מסוכה שפיר אמרינן מללה"נ אבל מצוה שעיקר כוונתה הוא הנאת אדם כמו הדלקת נר בשבת שמצוותה משום עונג בית בזה ודאי דלא שייך מללה"נ ואסור להדליק בשמן של איסורי הנאה דלא שייך לומר מללה"נ כיון שעיקר המצוה היא להנאת הגוף ובזה יישבנו מה דקשיא לן ומצאתי להרשב"א ז"ל שהניח בצ"ע בהא דאמרינן בשבת (דף כ"ד) אין מדליקין בטבל טמא בחול ואצ"ל בשבת והקשה הרשב"א דמאי שייך לומר ואצ"ל בשבת דהא בשבת ליכא איסור מוסיף יותר מבחול דעיקר האיסור משום הנאה של כלוי דאסור בטבל ובזה שבת וחול שווין ולדברינו א"ש דבשבת יש בזה מצוה הבב"ע ומקיים מצות הדלקת הנר בעבירת איסור הנאה של כלוי בטבל ויש בשבת שני איסורין האחד מה שנהנה מטבל הנאה של כלוי ועוד שאינו מקיים מצות הדלקת הנר כתקונה אלא ע"י מצוה הבאה בעבירה. ועיין בסוכה (דף למ"ד) דגם ביוט"ש דהוי מצוה דרבנן פסול מהבב"ע ואף לשמואל דסובר דביוט"ש לא איכפת לן משום מהבב"ע מ"מ לכתחילה ודאי דאסור לצאת מצוה דרבנן בעבירה והוי בשבת איסור מוסיף דאינו מקיים מצות הדלקת הנר כמצוותה משום מצהבב"ע וא"ש לשון הברייתא ולא שייך בזה מללה"נ כיון דעיקר המצוה היא להנאת ועונג גופו דאיך נימא מללה"נ הרי עיקר המצוה שיהנה גופו:

מיהו נראה דבטבל בלא"ה לא שייך מללה"נ דלא שייך מללה"נ אלא היכי דכל ההנאות אסורין דאז חזינן דהקפידה תורה שלא יהנה מזה בזה אמרינן דמצות ללה"נ. אבל בדבר שכל ההנאות שרי רק הנאה של כלוי אסור עיקר הקפידה על הכלוי אף אם הכלוי בא מהנאת מצוה אסור דהא מ"מ מכלה הטבל קודם ההרמה ועיין בפ"י בשבת גבי נר חנוכה שכתב דגם בזה שייך מללה"נ ולענ"ד כמו שכתבתי ודו"ק:

Information.svg

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< הקודם · הבא >
מעבר לתחילת הדף