אילת השחר/שבת/יז/א
אקפח את בני. צ"ע איך מקלל בניו, הרי אסור לקלל, ואפי' את עצמו אסור לקלל (שבועות ל"ו א'), ואכן בב"מ (דף פ"ה א') אמרו שלא נתקיימו בניו, ומ"מ איך אמר כן. והנה ביבמות (דף י"ג ב') כתבו תוס' דמה שר"ע הכה עצמו כשמת ר"א עד שהיה דמו שותת אע"פ שאסור לשרוט על מת, משום שהיה מצטער על התורה. ואפשר דה"ה שלא עבר איסור מקלל, כיון שעשה כן משום שהיה מצטער על שכחת התורה כדפרש"י.
נעצו חרב בביהמ"ד. הלשון צ"ב, ואפשר דהנה קיי"ל שאסור להכניס חרב לביהמ"ד (עיין או"ח סי' קמ"א ס"ו) אא"כ הוא מכוסה (כמו שכתב המשנ"ב שם), ולכך נעצוהו כדי שלא יהא מגולה.
הנכנס יכנס כו'. ופרש"י לפי שהיו רוצין לעמוד למנין. יל"ע מפני מה הוצרכו לעמוד למנין ולגזור, האם שמאי לא יכול לגזור לבדו הרי בגזירה אי"צ סנהדרין, כמ"ש החזו"א (או"ח סי' נ"ב סק"ו) דכל מה שנראה לחכם שצריך לגזור בו אפשר לגזור. ואפשר דכיון שהלל סבור שאין צריך לגזור שוב א"א לגזור לבדו.
משום הנושכות. ופרש"י ולא אפשר בלא סחיטה. והיינו דהוי פסיק רישא. והנה מבואר ברש"י דענין "אי אפשר" הוי שעי"ז הוא ניחא ליה, והמפרשים חקרו אם ענין פסיק רישא היינו דיש בו דעת ולא חשיב אינו מתכוין, או דהוי ניחא ליה, וגבי הכשר בעינן ניחא ליה, משמע שעניינו דנעשה ניחא ליה.
 |
ספרי אילת השחר מונגשים לציבור במסגרת 'אוצר הספרים היהודי השיתופי' לשימוש אישי לעילוי נשמתו הטהורה של רבנו אהרן יהודה ליב ב"ר נח צבי. הזכויות שמורות לבני רבנו יבלחט"א |