חתם סופר/שבת/יז/א

חתם סופר שבת יז א

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

אמר ר"ט אקפח וכו'. כ' תוס' שהוא לשון שבועה כמו חי פרעה אם תצאו מזה מ"מ נ"ל שהוא לישנא דמשתמע לתרי אפי דגם יש לפרש בהיפוך שנשבע בחי פרעה שיצאו מזה וכן יתפרש חי אני נאום ה' וימלא כבודי את כל הארץ כמ"ש רמב"ן שם פ' שלח והענין מתפרש לפי המקום. והעומדים לפני יוסף חשבו שנשבע בחי פרעה שלא יצאו ובאמת היה כוונתו בהיפוך שאם יצאו חי פרעה ואם לאו ימות והרי הוציאם אחר ג' ימים ואפי' שמעון לא אסר אלא לעיניהם כדפי' רש"י ואח"כ הוציאו מהמאסר גם הוא כי קשה בעיני לומר שיוסף נשבע בחי המלך ומעל בשבועתו חלילה ליוסף מעול. ומה שנשבע חי פרעה כי מרגלים אתם נמי אמת הוא שהרי השביעם על תנאי שאם לא יביאו אחיהם הקטן אזי הם מרגלים בחיי פרעה ואם יביאו הקטן הנה אינם מרגלים וכבר ידע יוסף שסופם להביא בנימין עמהם כמו שהתבונן מחלומותיו אשר חלם וכמ"ש רמב"ן פ' מקץ א"כ נשבע באמת ולא שיקר כלל:

ומ"ש רש"י בחומש כשהיה נשבע על שקר הי' נשבע בחי פרעה חלילה להבין דברי רש"י כפשוטן הרי בארתי שאין כאן שקר כלל ועוד רש"י דקדק בלשונו כשרצה לשבע על שקר ולא כ' כשנשבע לשקר אלא על שקר רוצה לומר כשהי' מגזם דבר שהי' נראה בעיני הבריות כשקר וכיזוב כמו הכא שהתעולל עלילות על בעלי צורה ואנשים נכבדים לומר מרגלים אתם והיה נראה בעיני השרים הסובבים אותו כמגזם ומשקר וכדי לאמת דבריו שיאמינו בו בלי ספק הי' נשבע בחי פרעה כי אז ידעו שהוא אמת נכון הדבר כי ידעו כי נאמן הוא לאדונו ולא ישבע לשקר בחי פרעה והיינו דפי' רש"י כשהי' נשבע על שקר פי' על דבר שהיה נראה כשקר הי' מתחזק והחזיק דבריו בשבועה חמורה הלזה חי פרעה. הארכתי בזה כי מצוה להוציא מלב המלעיגים וק"ל:

אם תקניטני גוזרני אף על המסיקה פי' שמאי אמר אני אינו חושש שאם ימסקו יבאו גם לבצור דמסיקה בבצירה לא מיחלף מטעם שכ' הרב פורת בתוס' ד"ה גוזרני וכו' אך אם תקניטני להקשות ממסיקה לבצירה ש"מ דאתי למחלף א"כ גוזרני אף על המסיקה דאי לא הא לא קיימא הא דבצירה:

ואותו היום הי' הלל כפוף ויושב לפני שמאי וכו' והי' קשה לישראל פי' רש"י לפי שהלל נשיא וענוותן עכ"ל פי' והוה כיום שנעשה בו העגל שאהרן גדול ישראל לא עצור כח ושמע לקולם מרוב ענוותנותו וקשי ערפם של העומדים נגדו שלא נשאו פנים לאהרן וחור לבטל דעתם מפני דעתו. והא דנעצו חרב איתא בירושלמי תלמידי ב"ש עמדו להם מלמטה והי' הורגים בתלמידי הלל. תנו ששה מהם עלו והשאר עמדו עליהם בחרבות וברמחים. וי"ל דנהי דתלמידים ששמשו בתורה לפני הלל היו מרובים מתלמידי שמאי מ"מ בדבר שנחלקו בגזירה ודין והיה נראה לקצת מתלמידי הלל כדעת ב"ש הי' נקראים גם אלו ב"ש בזה הדין והשתא כשנזדמנו כל תלמידיהם בעליית חנני' ויען הי' קשה להם שיתבטל דעת הלל וסיעתו מפני דעתם של ב"ש רצו תלמידי הלל להשמט א' א' ועמדו תלמידי שמאי למטה אצל השער בחרבות וברמחים שלא יצאו תלמידי הלל וששה מתלמידי שמאי החכמים הגדולים שבהם עלו להעלי' מקום ועד תלמידי הלל להציע סברותיהם לפניהם ולהחזירם לדעתם בסברא והשכל עד שכמה וכמה מתלמידי הלל נתפסו בדעתם על תלמידי שמאי ומעתה רבו היום ב"ש על ב"ה ונקבע הלכה כב"ש זה נ"ל פי' הירושלמי ומסכים הולך עם מ"ש רמב"ם בפי' המשנה ודברי קרבן עדה לא נ"ל:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף