אילת השחר/שבת/יב/ב

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

< עמוד קודם · עמוד הבא >
מעבר לתחתית הדף


לדף הבבלי
צורת הדף


לדף זה באתר "על התורה" לדף זה באתר "ספריא" עיון בפרויקט 'מפרשי האוצר' מבית 'אוצר החכמה' על דף זהמידע וקישורים רבים על דף זה ב'פורטל הדף היומי' שיעורים על עמוד זה באתר "קול הלשון"
לדף זה באתר "ויקיטקסט" לדף זה באתר "הכי גרסינן" לשינויי נוסחאות של התלמוד הבבלי, האתר כולל תמונות והעתקות של כל עדי הנוסח לתלמוד: קטעי גניזה, כתבי יד ודפוסים קדומים. האתר כולל גם סינופסיס ממוחשב לכל התלמוד במספר תצוגות המאפשרות להבליט ללומד שינויים שהוא מעוניין בהם. All content on the FGP portal is the property of The Friedberg Jewish Manuscript Society לדף זה באתר "שיתופתא" לדף זה באתר "תא שמע"



דפים מקושרים


צור דיון על דף זה
לדיון כללי על דף הגפ"ת הנוכחי


מפרשי הדף

רבינו חננאל
רש"י
תוספות
רמב"ן
רשב"א
מהרש"ל
מהר"ם
חי' הלכות מהרש"א
פני יהושע
חתם סופר
רש"ש
לקוטי שלמה
שפת אמת
גליוני הש"ס
אילת השחר
שיח השדה

חומר עזר
שינון הדף בר"ת


אילת השחר TriangleArrow-Left.png שבת TriangleArrow-Left.png יב TriangleArrow-Left.png ב

דף י"ב ע"ב

אמר כמה גדולים דברי חכמים כו'. ופירש הגר"א דה"ק כמה גדולים דברי חכמים שסתמו האיסור, ולא פירשו טעמו של דבר במשנתם, כי משום שפירשו בברייתא לכך נכשל. ובדומה לכך מצינו בתורה שבאיסור למלך להרבות סוסים ונשים וכסף וזהב, נאמר טעמו של איסור, ונכשל בזה שלמה. ומקשים דבשוחד נמי כתיב (שמות כ"ג ח') כי השוחד יעור עיני חכמים, הרי שגם בזה נתפרש טעם האיסור. וי"ל דשם לא נאמר בלשון "פן", אלא כי השוחד יעור, היינו שהדבר ידוע ומוכרע שכך יהיה.

והנה בכל האיסורים דרבנן שבאו מחמת גזירה שלא יכשל, אף אם לבסוף לא נכשל עבר איסור, וא"כ מה עלה על דעתו של ר' ישמעאל בן אלישע לקרות לאור הנר ולא יטה, הלא האיסור דרבנן הוא גם כשאינו נכשל בחטא, וי"ל דודאי באיסור דרבנן שנאסר בכל גוונא, אין שום חשבונות, אבל באיסור שלא יטה חזינן קולות, דביוהכ"פ מותר לקרות לאור הנר, שאין חשש שמא יטה, וכן כשקורא פרק במה מדליקין [ויש אומרים אף בכל מסכת שבת], וכן באדם חשוב, ומש"ה היה סבור שאם הדבר ודאי שלא יטה לית ליה איסורא.


אני אקרא ולא אטה וכו' קרא והטה וכתב על פנקסו וכו' לכשיבנה ביהמ"ק אביא חטאת שמנה. במצפה איתן הקשה למה חייב חטאת הא טעה בדבר מצוה פטור מקרבן חטאת. ולא קשה דהא לא הוי ס"ל דמותר לו ללמוד מחמת מצוה אלא דבכלל לא חשש שמא יטה.

אך צ"ע למה חייב חטאת הא הוי קרוב למזיד. והנה לקמן דף ס"ח ע"ב פליגי בשגג בכרת והזיד בלאו אי צריך חטאת, והנה אין לך קרוב למזיד לגבי עצם העבירה יותר מזה ומ"מ פסקינן דחייב חטאת. אבל לאידך מ"ד דכה"ג מיקרי מזיד איך ר' ישמעאל כתב דחייב חטאת והא הוי קרוב למזיד. וכעין שאמרו בשבועות (דף י"ח א') דהבא על אשתו בשעת וסתה אינו מביא חטאת דחשיב כמזיד שהיה לו לפרוש, וה"נ הי' לו להזהר [והעירו דלהנ"ל בד"ה אמר כמה גדולים, שחשב שכה"ג לא גזרו, י"ל דאינו פושע כל כך].


אביא חטאת שמינה. הנה חיוב חטאת דידיה הוא מן הדין. אבל מה שאמר שמינה הוא נדר שחייב את עצמו. ויל"ע מהו שיעור שמינה, עד כמה השיעור שמינה שצריך לחפש, ואולי מספיק מה שבעיני בני אדם הוי שמינה.


הואיל ומשים עצמו על ד"ת כהדיוט. יל"ע דלכאו' כל אחד מחוייב לעשות בעצמו כן, דאם הנר כבה ואינו יכול ללמוד צריך להטות הנר כדי שיוכל ללמוד. ונראה דודאי כל אחד צריך להטות כדי ללמוד, אלא דכל אחד כשמטה חושב לעצמו שאף שאני אדם חשוב, הריני מטה בשביל לימוד התורה, וכשעושה חשבון זה לא יכשל בהטיה בשבת, אבל ר' ישמעאל בן אלישע נהג עצמו כהדיוט בלא שום מחשבה.


< עמוד קודם · עמוד הבא >
מעבר לתחילת הדף
Information.svg

ספרי אילת השחר מונגשים לציבור במסגרת 'אוצר הספרים היהודי השיתופי' לשימוש אישי לעילוי נשמתו הטהורה של רבנו אהרן יהודה ליב ב"ר נח צבי. הזכויות שמורות לבני רבנו יבלחט"א