אילת השחר/שבת/יב/א
הא ר' יהודה והא ר' שמעון. הדמיון צ"ב, עי' תוס' לקמן צ"ד א' ד"ה ר"ש.
כיון דאמר רבה בר רב הונא כו'. צ"ע דהא אינו ממשמש כל הזמן בתפילין אלא כל שעה ושעה והא מיד בשקיעת החמה כבר יכול לעבור בהוצאה.
שלא יסיח דעתו ממנו. בספר ברכת פרץ לבעל הקהלות יעקב (פרשת תצוה) נתקשה בהא דלא מצינו דין בכה"ג שצריך למשמש בציץ, ותירץ דחיישי' שיגביה ידיו למעלה מן הציץ, ואם ימשמש בציץ עלול להגביה ידיו למעלה מן הציץ, וצ"ע דהרי רש"י בפירוש החומש (שמות כ"ח ל"ח) פירש מה שנאמר והיה על מצחו תמיד שצריך למשמש בהן, הרי שכן יש דין משמוש [ואמרו לי שבברכת פרץ מהוצאה חדשה כבר הראו לו מרש"י זה].
תניא חנניא אומר חייב אדם למשמש בבגדו ע"ש עם חשיכה [שמא ישכח ויצא]. ועיין מג"א (סי' רנ"ב ס"ק כ"ו) שכתב דגם במקום שאין רה"ר דאוריי', מ"מ צריך למשמש משום שמא יש לו מוקצה בכיסו. ויל"ע למה אסר משום מוקצה, ולא משום איסור הוצאה לכרמלית דהוי נמי דרבנן, ועוד יותר יש איסור בכרמלית מאיסור מוקצה, דכרמלית יש לו עיקר מן התורה משא"כ מוקצה. ועכ"פ חזינן שאפי' שהחשש הוא שיעבור על איסור דרבנן בשגגה, מ"מ הוי איסור, וגם מכאן צע"ק על דברי הנתה"מ סי' רל"ד שכתב דעל איסור דרבנן אינו חייב בשוגג.
[יל"ע מפני מה צריך למשמש בכיסו בע"ש עם חשכה, הרי ודאי לא ישכח ויצא, דהא אמרי' בב"מ (דף כ"א ב') אדם עשוי למשמש בכיסו בכל שעה, ותלינן דודאי משמש וידע שאבד ממונו, וא"כ ודאי ידע בשעת יציאה שיש לו בכיסו דבר].
ת"ר הנכנס לבקר את החולה אומר וכו' ור"מ אומר יכולה היא שתרחם. ופירש"י אם תכבדוה. ובטור ושו"ע סוף סי' רס"ז כתבו דבברכת השכיבנו בשבת אין חותם שומר עמו ישראל, והוא עפ"י המדרש והירושלמי דבשבת אי"צ שמירה כי השבת בעצמו שומר, ולכן גם יש שנהגו להזכיר הפסוק ושמרו בנ"י את השבת, לומר שאם ישמרו שבת אין צריכין שמירה והוא ג"כ מעין גאולה כדאיתא לקמן דף קי"ח ב' שאם ישמרו ישראל ב' שבתות מיד נגאלין. והט"ז תמה א"כ למה מזכירין ושמור צאתנו וכו'. ומביא שהלבוש תירץ כי בשבת שכיחי מזיקין טפי מבחול, על כן מזכירין השמירה. עיי"ש. והנה מה שבשבת שכיחי טפי מזיקין, כפי הנראה אינו רק מזיקים רוחניים אלא גם לסטים וחיות רעות וכדומה מצוי יותר בזמן שאין הרבה עוברים ושבים דבזמן שהיישוב יותר ניכר ועוברים ושבים אין הליסטים כ"כ עושים מעשיהם כי כל מעשיהם בחושך אורבים, וכן חיות דכן כתיב ונשל ה' אלוקיך את הגויים האל מפניך מעט מעט לא תוכל כלתם מהר פן תרבה עליך חית השדה (דברים ז, כב, וכעי"ז שמות כ"ג, כט). וכן המזיקין מצויין פחות כל שהמקום יותר מיושב.
והנה העירוני דצ"ב עיקר דברי הלבוש שחילק דלהזכיר ושמור צאתנו אנו מזכירים אבל לא חותמים בזה, וכמו שכתוב להדיא בפירושי סידור התפילה לרוקח (עמוד תע"ב) וז"ל ובערב שבת אומר ושמור צאתנו ובואנו לחיים ולשלום מעתה ועד עולם ברוך אתה ה' הפורש סוכת שלום עלינו ועל כל עמו ישראל ועל ירושלים ואין אומר שומר ישראל לעד לפי שהשבת אין צריך שמירה שהקב"ה שומר ישראל ע"י השבת.
ואפשר לבאר דהנה לכאורה אף כי א"צ מ"מ לכאורה מה מקלקל אם אומר ומתפלל ע"ז, וצ"ל משום דמשמע דמזלזל בקדושת השבת, והנה בב"מ (פ"ה ב') במעשה דרבי דהעמיד ר' חייא ובניו להתפלל כדי למהר הגאולה וכשאמרו משיב הרוח נשיב זיקא ואח"ז כשרצו לומר ולחתום מחי' המתים רגש עלמא ובא אליהו להטרידן שלא יחתמו כי עדיין לא הגיע הזמן, והקשו ב תוד"ה כי מטא, דהא כבר הזכירו מחיה מתים בהתחלת הברכה ותירצו בתירוצם השני דמשיב הרוח מקומו בהתחלה לכן נשיב זיקא משא"כ מחיה המתים עיקרא נתקנה בחתימה לכן קודם לא רגש עלמא, נמצא דעיקר הוא לפי מה שתיקנו חז"ל וענין התפילה על שמירה שנתקנה תמיד לגומרה בחתימה אז תמיד עיקרה בחתימה לכן בהתחלתה אין כ"כ קפידא אם מזכירין שמירה משא"כ בחתימה אם יזכירו שמירה הוא זילזול בשבת דא"צ שמירה.
 |
ספרי אילת השחר מונגשים לציבור במסגרת 'אוצר הספרים היהודי השיתופי' לשימוש אישי לעילוי נשמתו הטהורה של רבנו אהרן יהודה ליב ב"ר נח צבי. הזכויות שמורות לבני רבנו יבלחט"א |