אילת השחר/קידושין/נ/א
כסבור הייתי שהיא כהנת וכו' ואמאי הא קאמר כסבור הייתי. והק' הרשב"א דמאי ראי' דלא מהני דברים שבלב דשאני התם כיון דלא אמר כלום קודם למה נאמין לו, ותירץ דמ"מ הי' צריך להיות ספק ואם תקבל קידושין מאחר נצריך גט [ובתוס' הרא"ש משמע דהי' רק לחוש שהמקדש הראשון יהא אסור בה אם קיבלה קידושין מאחר, ומסתמא היינו משום דשויא אנפשי' חתיכה דאיסורא]. ובההוא גברא דזבין כתב הרשב"א דאם לאחר המכירה יטעון לא יהא נאמן כלל, משמע דגם ספק לא יהי', דאם יהי' ספק הא הוא יזכה מכח חזקת מרא קמא, וצריך טעם למה לגבי דבשב"ע נימא דיהי' ספק ולגבי ממון לא יעשה אפי' ספק.
ויש לחלק דכיון דלפני שבא המוכר בערעורו הוא בחזקת הלוקח, והוא ע"י הספק רוצה להוציא מהמוחזק ולחדש שהוא המוחזק, ע"ז אמרינן דאין בכחו להוציא ממוחזק ולעשות עצמו למוחזק, משא"כ באיסורין דבזה שאומר דאינה מקודשת אינו אומר נגד חזקה דאדרבה מסייע להחזקת פנוי'. ומ"מ צ"ע איך ס"ל להרשב"א, דאם מה דבעי עדים בדשב"ע הוא רק להוציאה מחזקתה, אבל להחזיק ל"צ דוקא עדים ודינו כאיסורים, א"כ יהא נאמן לגמרי, ואם תמיד בדשב"ע בעי עדים, ובפרט כאן דמחדש בה נגד מה שבעינינו היתה מוחזקת לאשת איש לכן אינו נאמן, א"כ לא נאמינו כלל, וצע"ק.
אע"פ שאמרה בלבי הי' להתקדש לו אעפ"כ אינה מקודשת ואמאי הא קאמרה בלבי הי'. צ"ע נהי דאנו מאמינים לה שכן הי' בלבה, מ"מ הא כיון דאין הוכחה שמתרצית אם אינו כמו שהתנה איך יועיל הקידושין, הא מבואר בדף י"ג דהיכא דאין הוכחה שמסכימה להתקדש אינה מקודשת, והוי כמקדש בלי עדים, וכן הוכיחו בפנ"י וחוט המשולש, וכאן הא אין הוכחה שמסכימה להתקדש לא כמו שהתנה.
והנה אין להקשות לפמש"כ הרא"ש (בשו"ת כלל מ"ו אות ב') דבלי גזה"כ דמהני תנאי לא הוי מהני תנאי לבטל המעשה, ולכאורה הא נהי דאין התנאי מבטל המעשה מ"מ אין הוכחה דמסכימה, צ"ל דכמו דמצד הבעל מהני אע"פ שאינו מסכים על דעת אם יהי' לא כמו שהתנה, ומ"מ מהני, לכן הי' מהני נמי מה שמסכימה על התנאי, להיות חל אפילו שאינה מסכימה על אופן אחר מהתנאי, אבל אחרי שחידשה תורה דיני תנאים הרי המעשה קידושין מוגבל לפי התנאי, ואפי' להסוברים דאפשר לבטל התנאי, מ"מ הא כיון דאין זה במשמעות דיבורו אין הוכחה דמסכימה לא כמו התנאי ואיך תתקדש, וע"כ צ"ל דגם עכשיו שנתחדש דיני תנאי לא חסר במעשה קידושין על כל גווני, אלא דהתנאי מונע שיחול אם לא יהי' כמו שהתנה, ולכן כשמוותרת על התנאי דאז אין תנאי הוי כמו בלי שהי' חידוש התורה דתנאים דיש בזה מעשה קידושין על כל גווני, ומהני גם על היכא דלא יהי' כהתנאי אע"פ דאין הוכחה על הסכמה באופן זה.
אלא דצ"ע להסברא דבתנאי לשעבר אי"צ למשפטי התנאים, א"כ במקדש ע"מ שאני כהן וכדו' ל"צ דיני התנאים, ואיך יועיל מה שבלבה הי' להתקדש בכל גווני, אפי' אם דברים שבלב הוי דברים כיון דאין הוכחה לזה.
אין להקשות איך יועיל מה שמסכימה להתקדש על יותר ממה שהתנה, להר"ן בנדרים דף ל' דהאשה אינה פועלת כלום בהקידושין, דאם היא תפעול יהי' בזה משום כי תקח, אלא דהיא מסכימה למה שהוא אומר, וכיון דהוא אמר ע"מ שאני כהן והיא מסכימה אפילו אינו כהן הרי היא כמקחת עצמה לו, דזה אינו דע"כ מצדו יש מעשה קידושין על כל גווני, וכשמוותרת על התנאי שהתנה מקרי שפיר כי יקח.
דלמיפטר נפשי' מקרבן. בתוס' הרא"ש הקשה דאיך נחייבו קרבן מספק, ורוצה לפרש דאה"נ דלא יביא קרבן, ומעל דקתני היינו קרן וחומש. וצ"ע דא"כ לא רק הבעה"ב מעל מספק דהיינו דחייב קרן וחומש, אלא גם השליח יתחייב בזה, דאולי אמת כמו שאומר בעה"ב ואז השליח חייב קרן וחומש.
והנה מבואר מדבריו דנחייב את המשלח קרן וחומש אע"פ שאולי אינו חייב, וצ"ע דהא הוכיח בש"ש (שמעתתא ו' פ"ד) מהר"ן בסנהדרין דף ל' דגם הקדש הבא להוציא ממון הוא כמו הדיוט, ואיך נוכל להוציא ממון אם אין אנו יודעים שבאמת הוא חייב והוא הא טוען שהוא פטור [ובאופן שהוא עצמו מסופק אם חייב מעילה ג"כ פטור, כמו שפסק הרמב"ם בפ"א מהל' מעילה הל' ה' ובפ"ט משגגות הל' י"א], משמע דהרא"ש פליג בזה.
והלך וקידשה במקום אחר אינה מקודשת. ומבואר משום דהוי קפידא, הרי דאע"ג דהוא לא אמר כמשפטי התנאים דאחרת אינו עושה אותו שליח מ"מ לא מהני, ולהר"ן בגיטין (דף ע"ה ע"ב) א"ש דבשליחות ל"צ דוקא לעשות כדיני תנאי, אבל בתוס' רי"ד (סו"פ מי שאחזו) מבואר דגם בשליחות צריך לר"מ כל משפטי התנאים, וכבר הערנו באילה"ש (גיטין דף ע"ה ע"ב ד"ה אתקין) על כל דוכתי דאמרינן דקפיד ואינו רוצה שיהי' שלוחו, מ"מ למה אין מועיל דהא לא התנה כמשפטי התנאים.
וכבר הבאנו בב"ב דף קל"ב דדיני תנאים צריך בדבר שאין סיבה אמיתית לא לעשות בלי שיקויים התנאי, כגון ע"מ שתתני לי מאתיים זוז דאין המאתיים זוז סיבה אמיתית לגרש או לא לגרש אם לא תתן לו, אבל היכא דיש לו סיבה דמקפיד אז ל"צ משפטי התנאים, אלא דלכאורה גם בהא דסו"פ מי שאחזו יש לו סיבה דאינו רוצה עדיין שיכתוב גט כ"ז שלא עבר הי"ב חודש, ולמה כ' בתוס' רי"ד דלר"מ יצטרכו דוקא להתנות כמשפטי התנאים.
ועי"ש באילה"ש דביארנו לסברת הר"ן הא דשאני שליחות דל"צ למשפטי התנאים, משום דרק בעשיית איזה מעשה שכבר יעשה החלות ממילא אמרינן דאין בידו לעכב החלות בלי חידוש דתנאים, אבל שליחות דכ"ז שלא יעשה השליח הדבר לא חל כלום, אז גם בלי חידוש דבני גד ובני ראובן לא יחול רק כפי אמירתו, ול"צ למשפטי התנאים. ואין להקשות דהא בבני גד ובני ראובן אמר אם יעברו ונתתם, הרי הי' צריך עדיין לקיים ונתתם ומ"מ הי' צריך לדיני התנאים, דהתם אם יעברו כבר זוכים, וקרא ונתתם אינו שע"י הנתינה הם יזכו, אלא דיתנו להם מה שכבר זכו ע"י שהלכו במלחמה, ובחידושי ר"ח הלוי {{ממ|פ"ז מאישות הל' ד' כתב דבמה שאמר ונתתם חל כבר החלות של זכייה להם. אלא דצע"ק דבכתובות דף ע"ד אמרינן דתנאי מהני רק בדבר שאפשר לעשותו ע"י שליח, וכ' רש"י כמו התם שמשה צוה ליהושע לתת להם את הארץ שהי' שלוחו של משה ונתנה להם. ולהאמור הא אין כלל שליחות על זכייתם, דברגע שעברו ונלחמו זכו ויהושע אינו עושה חלות ע"י שליחות דכבר מגיע להם והוא אינו אלא מחזיר מה ששייך להם.
 |
ספרי אילת השחר מונגשים לציבור במסגרת 'אוצר הספרים היהודי השיתופי' לשימוש אישי לעילוי נשמתו הטהורה של רבנו אהרן יהודה ליב ב"ר נח צבי. הזכויות שמורות לבני רבנו יבלחט"א |