שו"ת הרא"ש/מו/ב

שו"ת הרא"ש ‏ מו ב

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

שו"ת הרא"ש כלל מו - סימן ב

מי שגרש את אשתו על תנאי אם לא יבא עד זמן פלוני שיהא הגט גט ובתוך הזמן ביטל התנאי.

יראה לי שמותרת לינשא לאלתר ואינה צריכה להמתין עד שיגיע הזמן כי בביטול התנאי חל הגט למפרע משעת נתינה כאלו הגיע זמן התנאי ונתקיים וכן מוכח בפ' מי שאחזו (ע"ד) בעא מיניה רבי אסי מרבי יוחנן הרי זה גיטך על מנת שתתני לי מאתים זוז וחזר ואמר מחולין לך מהו תיבעי לרבנן תיבעי לרשב"ג כו' עד א"ל אינה מגורשת איתיביה האומר לחברו קונם שאי אתה נהנה לי אם אין אתה נותן לי כור של חטים ושתי חביות של יין רבי מאיר אומר אסור עד שיתן וחכמים אומרים אף זה יכול להפר נדרו שלא על פי חכם ואומר הריני כאלו התקבלתי הכי השתא התם לצעורה קא מכוין ולא צערה הכא משום הרוחה היא אלמא כל היכא שאין התנאי לצער האשה מחילת התנאי הוא בקיומו ובנדון זה התנאי היה לטובת האשה שאם יבא בתוך הזמן שישוב אליה וכן מחילת התנאי הוא טובתה דמאחר דאין דעתו לחזור למה תתעגן עד כלות התנאי ומיהו במחילת התנאי אינו תלוי פן יהא לטובתה או לרעתה רק שתחלת התנאי לא יהיה לצערה אז אמרינן דמחילת התנאי הוא כקיומו שהרי נתן לה גט מעכשיו על תנאי זה והגט הוא לאלתר ויקיים התנאי דקיימא לן כרב הונא דאמר והיא תתן אלא שלא תנשא לכתחלה דחיישינן דילמא לא תתן ונמצאת אשת איש למפרע אבל אם מחל ובטל התנאי הרי הגט למפרע גט משעת נתינה מידי דהוה אהרי זה גיטך מעכשיו אם לא באתי מכאן ועד י"ב חדש ומת בתוך י"ב חדש דהוה גט ומותרת לינשא לאלתר כיון דלא אתי הכא נמי כיון שבטל התנאי והמעשה קיים מגורשת משעת נתינה דביטול התנאי כמיתה דמיא ואם תאמר הא דאמרינן דמחילת התנאי כקיומו הני מילי תנאי שהתנה הבעל להנאתו ולטובתו על מנת שתשמשי את אבא ואמר שלא בהקפדה אי איפשי שתשמשני או ע"מ שתתני לי מאתים זוז דהוי דומיא דאם אין אתה נותן לי כור חטין דכיון דהתנאי הוא לטובתו ומחל הרי הוא כאלו התקבל אבל בתנאי זה אפשר שהאשה לא רצתה לקבל גט אלא בתנאי זה כי מפני חיבת בעלה רצתה להתעגן זמן זה אולי ישוב נמצא תנאי זה מכח האשה בא והבעל הסכים על ידה ועל דעתה ואדעתא דהכי נתנו לה ואין בידו לבטל התנאי ואף על גב דאמרינן בפרק אי זהו נשך (ס"ו) אי לאו פטומי מילי בדידה קיימא למישדה תנאה בגיטא הא מסקינן התם מהו דתימא איהו גופיה אדעתא דידה גמר ויהיב קא משמע לן אלמא תנאי שהתניתה האשה והבעל הסכים על ידה הוי תנאי וכיון שהתנאי בא מכח האשה אין הבעל יכול לבטלו ולשויה גיטא בלא דעתה הא ליתא דהא מההיא גופא דאיזהו נשך מוכח דתנאי דידה לאו כלום הוא אלא שהבעל מסכים והוי כאלו הוא התנה וכיון שהבעל מתנה בידו לבטל ואף על פי שהיא לא היתה חפצה לבטל הגט אלא בתנאי זה ואינה רוצה בביטול התנאי מכל מקום כיון שבא הגט לידה מגורשת דלא בעינן דעת האשה בגט ויותר מזו אמרו ביבמות פרק חרש (קי"ג) אמר רבא מעדותו של רבי יוחנן בן גודגדא אמר לעדים ראו גט שאני נותן לה וחזר ואמר כנסי שטר חוב זה הרי זו מגורשת משום דלא בעינן דעתה כל שכן בנדון זה שקבלה גט מדעתה מעכשיו על תנאי לא תוכל האשה לומר אדעתא דהכי לא קבלתיו דאפילו היתה סבורה שהיה שטר חוב היתה מגורשת ואף על גב דרב אלפס פסק בההיא דמעכשיו אם לא באתי מכאן ועד י"ב חדש ומת בתוך י"ב חדש כיון דלא איפשיטא בעיא אם התירוה לאלתר או לאחר י"ב חדש עבדינן לחומרא ולא שרינן לה עד י"ב חדש שאני התם משום שהתנאי קיים ולא נתבטל וגזרינן מת אטו לא מת אבל היכא דבטל התנאי הא ליתא לתנאי וליכא למגזר וביטול התנאי הוא כקיומו כדפרישית לעיל ומה שתליתי הדבר בדעת האשה בתחלת דברי וכתבתי אם יבטל הגט והיא חפצה בביטול לא בשביל שאנו צריכין לחפצה כדפרישית אלא נראה יהא כעובר על תקנת רבינו גרשום אולי אינה חפצה להתגרש קודם הזמן אבל יראה לי כי הא תקנתא כי מה בצע לה להתעגן אחרי שעל כל פנים אין דעתו לשוב לאשכנז כי דחיתיו זה ימים רבים מיום אל יום אולי יתרצה לשוב ואני רואה שבכל יום מתוספת שנאת הארץ עליו והסיח דעתו לגמרי מלשוב עוד אל הארץ אשר יצא משם ורצה לפטור את אשתו לאלתר ונשאנו ונתננו בדבר אם יצטרך לשלוח לה גט והסכמנו למה שכתבתי.

והרמב"ם ז"ל כתב בהלכות גטין פ"ח וז"ל הרי זה גיטך על מנת שתתני לי כלי פלוני או בגד פלוני ואבד אותו כלי או אותו בגד אף על פי שנתנה לו אלף בדמיו אינו גט עד שתתן לו אותו כלי או אותו בגד או שיבטל התנאי עכ"ל הרי שכתב שאף במקום שאין נתינת הדמים מועלת ולא מחילה כיון דלצעורה קא מכוין אפילו הכי ביטול התנאי מועיל דמילתא דפשיטא הוא דדיבור מבטל דיבור לקיים המעשה דהא בקידושין פרק האומר (נ"ט) פליגי ביה רבי יוחנן וריש לקיש בהמקדש האשה לאחר ל' יום וחזרה בה בתוך ל' יום ואמר רבי יוחנן דיבור מבטל דיבור ואף על גב דאיכא מעשה נתינת מעות ליד האשה כל שכן דיבור האחרון יבטל דיבור של התנאי לקיים מעשה נתינת הגט ואם לבך נוקף לסמוך על מה שכתבתי הרי הגט ברשותך והנה הוא אומר שתתגרש בו כההוא עובדא דפרק הזורק (ע"ז) ההוא שכיב מרע דכתב לה גיטא לדביתהו במעלי שבתא למחר תקיף ליה עלמא אתו לקמיה דרבא אמר להו זילו אמרי ליה ליקנייה ניהלה לההוא דוכתא ותיזיל איהי ותיחוד ותפתח, והנראה לי כתבתי אשר בן הרב רבי יחיאל זצ"ל.

והנה האריך כבודך במגרש על תנאי ובטל התנאי ואני בא בקצרה שכתבת המגרש אשתו ואמר לה הרי זה גיטך מעכשיו אם לא באתי מכאן ועד י"ב חדש ובא אחר כך ואמר הרי אני מבטל התנאי ותהיה מגורשת מעכשיו קודם הגעת הזמן אם יכול לבטל התנאי אם לאו והבאת ההיא דמי שאחזו (ע"ו) ת"ר אמר לה בפני שני עדים הרי זה גיטך על מנת שתתני מאתים זהובים וחזר ואמר לה בפני שני עדים הרי זה גיטך על מנת שתשמשי את אבא שתי שנים לא בטל דבריו הראשונים אלא רצתה משמשתו שני שנים רצתה נותנת לו מאתים זהובים וכתבת בשם רש"י ז"ל שפירש דוקא שלא נתן הגט לידה בפני שנים הראשונים אלא בפני האחרונים הא אלו נתנו בפני שנים עדים הראשונים והתנה לאו כל הימנו לבטל התנאי ולא לחזור ולהתנות תנאי אחר דכיון שהגיע הגט לידה איגרשה והיא תקיים תנאה דהאומר על מנת כאומר מעכשיו דמי ודקדקת בדבריו שהוא סובר שאינו יכול לבטל תנאי כיון שהגיע הגט לידה חוץ מכבודך אין להביא ההיא דמי שאחזו למגרש אשתו על תנאי ובטל התנאי דההיא דמי שאחזו אם נתן לה הגט בפני עדים הראשונים והתנה לפניהם על מנת שתתני לי מאתים זוז כבר נתגרשה דקיימא לן כרב הונא דאמר (גיטין ע"ד) היא תתן והיאך יוסיף תנאי אחר שנתגרשה כבר ומה שכתבת בשם רש"י ז"ל לאו כל הימנו לבטל תנאו ולא לחזור ולהתנות (או) לא כתב כך וזה לשונו אמר לה בפני שנים הרי זה גיטך וכו' ולא מסרו לה בפניהם דאי מסרו לה איתגרשה בההיא תנאה ותו לא מצי לאתנויי תנאה אחרינא אלא כך אמר בפניהם כשאמסרנו לך לא אמסרנו אלא על מנת כן וחזר ואמר לה בפני שנים וכו' לא בטל וכו' שלא בא להוסיף מדלא אמר על מנת שתתני לי מאתים זוז תוספת על תנאי ראשון ולעקור נמי לא בא מדלא בטל תנאי הראשון בפני אלו עכ"ל.

ומה שהבאת מההיא דפרק השולח (ל"ג) בטלו מבוטל דברי רבי ורשב"ג אומר (אינו מבוטל) אינו יכול לבטלו ולא להוסיף על תנאו ודקדקת מכלל דרבי סבר דיכול להוסיף על תנאו לבטל הראשון ולקיים האחרון דאף להוסיף על תנאו פליג והוי כמבטל הראשון ומקיים האחרון שמוסיף דומיא דסיפא דברייתא דאמר לה בפני שנים על מנת שתתני לי מאתים זוז וחזר ואמר לה בפני שנים על מנת שתתני לי שלש מאות זוז גם זה לא שייך לא למגרש על תנאי ובטל תנאו ולא דמי לההיא דמי שאחזו דר' ורשב"ג איירי בעוד שהגט ביד שלוחו והוי כאלו הוא עדיין ביד הבעל ומילתא דפשיטא היא שיכול לעשות מה שלבו חפץ ואף רשב"ג לא פליג אלא משום תקנת חז"ל אבל מדינא מודה לבטל ולהוסיף ועוד הבאת ההיא דפסקיה מברא וזה לשונך דאמרינן מי סברת לבטולי תנאיה קא אתי וכו' ודקדקת מזה דמשמע הא אי אתי לבטולי מצי מבטיל גם זה לא ידעתי מה ענינו לכאן כי התם לא בא לבטל שום תנאי אלא לקיים התנאי כי התם אמר אי לא אתינא בגו תלתין יומין ליהוי גיטא ובא ופסקיה מברא וקא צווח ואמר חזו דאתאי וקיימתי תנאי ונתבטל הגט ממילא ואלו היה מבטל התנאי היה הגט חל למפרע ועוד הבאת וזה לשונך וכן נמי חיישינן שמא פייס וחיישינן שמא בא משמע שיכול לבטל אף על פי שהגיע הגט לידה גם זה אין ענינו לכאן לדברי כל המפרשים לרש"י ז"ל שפירש שמא בא אצלה ופייס קטטה שביניהם ונתייחד עמה ור"ת ז"ל שמא פייס ובטל הגט ואם כן אין שייך זה בכאן להביא על ביטול תנאי כלל וחוץ מכבודך נראה לי שחלקת עלינו את השנים ואין חולק בדבר אחרי שבא לידה הגט הכל מודים שאין יכול להוסיף עוד תנאי אחר וכל זמן שהוא ביד השליח אין לו לבטלו ולא להוסיף על תנאו מפני תקנת חכמים ואם בטלו או הוסיף על תנאו מה שעשה עשוי ואם בא הגט לידה על תנאי העשוי בתיקון חז"ל בתנאי כפול ותנאי קודם למעשה והן קודם ללאו אפילו הכי יכול לבטל התנאי והמעשה קיים והכי מוכח בפרק המדיר (ע"ב) איתמר קדשה על תנאי וכנסה סתם רב אמר צריכה גט וכו' אמר אביי לא תימא טעמא דרב כיון דכנסה סתם אחולי אחיל לתנאיה כלומר ותלמוד מכאן כל המתנה תנאי בתחלת המעשה ובשעת גמר לא הזכיר תנאו שמחל התנאי ובטלו כגון אמר בפני עדים אני רוצה ליתן לאשתי זאת בפניכם על תנאי זה ואחר כך נתנו בפניהם סתם ולא הזכיר התנאי ודאי לא אמרינן הכי דעל דעת ראשונה הוא עושה ואינו מוחל תנאו אלא היינו טעמא דאין אדם עושה בעילתו בעילת זנות אלמא מוכח שאם בטל תנאו בפירוש שהוא בטל דאם אינו יכול לבטל תנאו מאי קאמר לא תימא טעמא דרב דכיון דכנסה סתם אחולי אחיל לתנאו הא אפילו בטלו בפירוש לא היה בטל אלא ודאי אם קדש על תנאי ובטל התנאי הוא בטל אבל כנסה סתם לא בטל התנאי.

ואין להביא ראיה מפרק בתרא דגיטין (פ"ב) בעי אביי אמר לה הרי את מותרת לכל אדם חוץ מראובן ושמעון וחזר וא"ל לראובן ושמעון מהו מי אמרינן מאי דאסר שרי או דילמא מאי דשרי אסר ומאי דאסר שרי אלמא אפילו בחוץ דהוי שיורא יכול לבטל מה ששייר כל שכן בתנאי או בעל מנת דהתם מיירי שחזר ואמר לה קודם מסירת הגט [דאי לאחר מסירה] מאי קאמר או דילמא מאי דשרא אסר ומאי דאסר שרי כיון דכבר בא הגט לידה לאו כל כמיניה לאסרה על מי שהתירה כבר ולענין ביטול התנאי יש חילוק בין גיטין לקידושין דבקידושין אם התנאי לטובתו יכול לבטלה כההיא דפ' המדיר (ע"ב) שקדשה על מנת שאין בה מומין ואין עליה נדרים אבל אם התנאי הוא לטובת האשה כגון על מנת שאתן לך מאתים זוז אינו יכול לבטלו דנהי דהתנאי יכול לבטל מ"מ אינה מקודשת אם לא יתן לה מאתים זוז כי היא לא נתקדשה אלא אדעתא דהכי שיתן לאשה ואין האשה מתקדשת אלא לדעתה אבל הגט בין שהתנאי הוא לטובתו בין שהוא לטובת האשה כגון שאמר לה הרי זה גיטך על מנת שאתן לך מאתים זוז יכול לבטלו והגט גט אף על פי שלא נתקיים התנאי שהרי התנאי הוא בטל ומאי אית לך למימר לא קבלה הגט אלא אדעתא דהכי הא לא בעינן דעת האשה בגט שהרי זרק לה גט בחצרה או שאמר לה כנסי שטר חוב זה מגורשת ולהכי קתני בפרק מי שאחזו הרי זה גיטך על מנת שתתני לי מאתים זוז הרי זו מגורשת ותתן וגבי קידושין בפרק האומר (ס’) קתני הרי את מקודשת לי על מנת שאתן לך מאתים זוז הרי זו מקודשת והוא יתן דגבי גט לא הוה מצי למיתני על מנת שאתן לך מאתים זוז הרי זו מגורשת והוא יתן דאפשר לה להיות מגורשת אף על פי שלא נתן אם בטל התנאי אבל גבי קידושין נקט על מנת שאתן לך מאתים זוז לאשמועינן אף על גב דתנאי כזה אינו מועיל גבי גט בקידושין מיהא הוי תנאי משום דאין אשה מתקדשת אלא לדעתה ועיקר הטעם מה שיכול לבטל התנאי וישאר המעשה קיים משום דילפינן מתנאי בני גד ובני ראובן שיש כח בתנאי לבטל המעשה אם לא יתקיים התנאי ואי לאו דילפינן מהתם לא הוי כח בתנאי לבטל המעשה ואף אם לא נתקיים התנאי יהיה המעשה קיים אפילו אי כפליה לתנאיה ולהכי בעינן שיהיה התנאי לגמרי כתנאי בני גד ובני ראובן כפול ותנאי קודם למעשה והן קודם ללאו ותנאי בדבר אחד ומעשה בדבר אחר דחידוש הוא ואין לך בו אלא חידושו וכיון שכן הוא שמעשה הוא דבר בפני עצמו וראוי להתקיים בלא קיום תנאי אלא דילפינן מתנאי בני גד ובני ראובן אם כן התנאי יכול לבטל ההוא מעשה בפני עצמו ואין קיום המעשה תלוי בו ודיבור בעלמא הוא ואתי דיבור דביטול התנאי ומבטל דיבור של התנאי וכשאין המעשה קיים כדחזינן בקידושין פרק האומר (נ"ט) דפליגי רבי יוחנן וריש לקיש במקדש האשה אחר שלשים יום וחזרה בה בתוך שלשים יום ואמר רבי יוחנן דיבור מבטל דיבור אף על גב דאיכא מעשה נתינת המעות ליד האשה כ"ש שדיבור של ביטול התנאי יבטל דיבור של התנאי דליכא מעשה אלא דברים בעלמא והדברים ק"ו דהתם גבי קידושין דיבור מבטל דיבור לבטל מעשה של הקידושין כל שכן הכא דאתי דיבור ומבטל דיבור לקיים המעשה של נתינת הגט הראוי להתקיים אף אם לא יתקיים התנאי אי לאו דילפינן מתנאי בני גד ובני ראובן וגבי תנאי בני גד ובני ראובן מילתא דפשיטא אם אמר יהושע לבני גד ובני ראובן אין אנו צריכים היו פטורין מן התנאי שהתנה עמהם משה לעבור חלוצים לפניו בשביל זה לא הפסידו נחלתם מעבר לירדן ומהתם ילפינן לכל התנאים דעלמא אבל אם בטלו בני גד ובני ראובן הפסידו נחלתן כי אדעתא דהכי נתנם משה כדי שיקיימו הם והם לא היו יכולין ליטלה אם לא שיתננה להם משה וכן בקידושין נמי אין הבעל יכול לבטל התנאי שהוא לטובת האשה לפי שאין האשה מתקדשת אלא לדעתה אבל בגט אפילו אם התנאי הוא לטובת האשה יכול הוא לבטל התנאי והמעשה קיים לפי שהאשה מתגרשת שלא לדעתה הריני כתבתי דעתי ומעיד אני [עלי] שמים וארץ שאיני חוקר וחופש וחוטט לבטל דבריך אך אם הייתי יכול לקיימם היו חייבים עלי מאד אך מה אעשה תורתנו תורת אמת ואין אדם רשאי להחניף בה וגם דבר זה הוא דין אשת איש ויש בו צד ממזרות ואינו ראוי לחפות ואיני אומר לך קבל דעתי אך אם יראו לך דברי תן הודאה ואם לא יראו לך כתוב דעתך שבח לאל יש בעיר מבינים ויש ספרים בעיר ויוכיחו בין שנינו ולא נעשה שתי תורות כי אין ראוי ליפרד מן הדבר בלא גמר כיון שיש צד ממזרות בדבר ואל תאמר אין אחריך גדול בעיר שראוי להכריע עליך הלא שנינו דיני ממונות הטהרות והטמאות מתחילין מן הגדולים ואם יחלוקו עליו הרי הגדול מוכרע מן הקטנים ושלום כנפש אשר בן ה"ר יחיאל ז"ל.

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< סימן קודם · סימן הבא >מעבר לתחילת הדף