אילת השחר/קידושין/לו/ב
תוד"ה כל מצוה. שהחלה דומה יותר לחובת הגוף שהרי החיוב בא ע"י הגלגול. פי' דע"י שעושה דבר חדש לגמרי עם התבואה חל החיוב, משא"כ לגבי תרו"מ דמה שעושה בהם קצירה ומירוח אינו דומה לחלה שעושה דבר חדש, ובתוס' לקמן דף ל"ח (ד"ה והוא הדין) כתבו דטבל ותרומה איסורן בא ע"י מעשה אדם, היינו דהם יותר מהחדש, ואח"כ כתבו דגם חדש מתקרי ע"י מעשה אדם דהיינו חרישה וזריעה, אבל ביחס לחלה אינם דומים דחלה זה מעשה חדש לגמרי.
בא"ד. ובעי מאי רובים מתורגמניא. בפני משה (בפ"ד דחלה ה"ד) ביאר דהיינו המתרגמים האחרונים דהם בני ר' חייא.
בא"ד. וי"ל דאין קנין לעכו"ם בארץ ישראל להפקיע מיד מעשר. מבואר דלמ"ד יש קנין לעכו"ם יפטרו מתרו"מ בא"י. ויש לעיין אם יש להוכיח דגוי קונה בכיבוש מלחמה קרקע של א"י ושייך לו בדיני ממונות לכן כשהטיל מס ואין משלמין יכול לגבות הקרקע, דאל"ה אפי' אם יש קנין לעכו"ם להפקיע, זה רק אם קנה לכל הפחות בדיני ממון ולא גזלן, דגזלן ודאי אינו מפקיע הקדושה של הקרקע, או דנהי דלא קנה הקרקע בכיבוש מלחמה מ"מ יכול להטיל מס, וכשלא משלמין יש לו כח לגבות עפ"י דין, וכיון שכן מקרי דיש לו זכות ממון בהקרקע מכח שיעבוד חוב המס.
בא"ד. דאי בערלה דישראל הלא אסור למכור דדמי ערלה אסורין. לא צריך לזה דהא הדמים אינם אסורין אלא מדרבנן, אבל עצם המכירה בודאי אסור מן התורה, ואולי יש לגרוס ודמי ערלה אסורין, דהיינו א' דאסור למכור, ועוד הא דמיו אסורין, ולכן אין לומר דמיירי בערלה דישראל.