אוצר:מיזמים/חדש על ה(מ)דף/קידושין/לו

יום שני ג' תשרי תשפ"ד - מסכת קידושין דף לו

מחילת 'אבינו' או 'מלכנו'

פסק הרשב"א כדעת רבי מאיר שבין כך ובין כך קרויין בנים

בברייתא המובאת במסכת קידושין (לו.) איתא: "בנים אתם לה' אלקיכם" (דברים יד א) - בזמן שאתם נוהגים מנהג בנים - אתם קרויים בנים, אין אתם נוהגים מנהג בנים - אין אתם קרויים בנים, דברי רבי יהודה. רבי מאיר אומר, בין כך ובין כך אתם קרויים בנים, שנאמר (ירמיה ד כב) "בנים סכלים המה", ואומר (דברים לב כ) "בנים לא אמון בם", ואומר (ישעיה א ד) "זרע מרעים בנים משחיתים", ואומר (הושע ב א) "והיה במקום אשר יאמר להם לא עמי אתם, יאמר להם בני קל חי".

ומבארת הגמרא שהוצרך לכל אלו הפסוקים, שלא נאמר שרק 'סכלים' קרויים בנים אך לא כשאין בהם אמונה, או עכ"פ כשעובדים עבודה זרה, וקמ"ל שאף באופן זה קרויים בנים, ולא רק 'בנים משחיתים' אלא 'בני קל חי'.

וכתב בשו"ת הרשב"א (ח"א סימן קצד) שאף שבכל מקום שנחלקו רבי מאיר ורבי יהודה, הלכה כרבי יהודה, כאן - הלכה כרבי מאיר, לפי ש'קראי קא דייק.

ודברי הרשב"א הם פתח תקוה עבורנו, להבין מה שמצאנו בכמה מקומות בתפילות ימי הדין והרחמים שאנו מבקשים בקשות בתואר 'בנים למקום', כמו בתפילת 'אבינו מלכנו', או באמירת 'היום הרת עולם', שאנו אומרים 'אם כבנים אם כעבדים, אם כבנים רחמנו כרחם אב על בנים', ולכאורה יקשה הרי פונים אנו ככלי מלא בושה וכלימה, על שאין אנו נוהגים מנהג בנים, ולדעת רבי יהודה שהלכה כמותו בכל מקום אין לישראל שם 'בנים' באופן זה, וכיצד נרהיב עוז לפנות למלכו של עולם בתואר 'אבינו'. אמנם דברי הרשב"א מזור הם לנו, כי חידש לנו הרשב"א שאף שבכל מקום הלכה כרבי יהודה לגבי רבי מאיר, אך כאן ש'קראי קא דייק', הלכה כרבי מאיר - ובין כך ובין כך אתם קרויים בנים.

ביאור הגר"ח קניבסקי שעל ידי התשובה הרי הם 'בנים'

בסידור תפלה למשה (אבינו מלכנו) הביא תשובת מרן הגר"ח קניבסקי זצ"ל שיישב באופן אחר עיקר השאלה, שכיון שעתה שבים בתשובה, הרי די בכך כדי שיחזור עליהם שם 'בנים', ולכן אף לדעת רבי יהודה יכולים לומר 'אבינו מלכנו חטאנו לפניך'.

ובאמת בגמרא ביומא (פו:) איתא: רב יהודה רמי, כתיב "שובו בנים שובבים ארפא משובותיכם", וכתיב "אנכי בעלתי בכם ולקחת אתכם אחד מעיר ושנים ממשפחה". ופירש רש"י הקושיא שלשון 'שובו בנים' משמע שבעלי תשובה קרויין בנים, ואילו בפסוק 'אנכי בעלתי בכם' משמע שנקראו עבדים. ויישבה הגמרא: כאן באהבה ומיראה, כאן על ידי יסורין, דהיינו שאם חזרו בתשובה בלא יסורין הם קרויים בנים, ואם חזרו רק על ידי יסורין הרי הם עבדים. ונמצא שכל כמה ששבו בתשובה, אף שלא נהגו מנהג בנים, אך בעצם חזרתם שוב קרויים בנים, ולכן יכולים לומר 'אבינו מלכנו חטאנו לפניך'.

כיצד מועילה תשובה ממלכו של עולם הלא מלך שמחל על כבודו אין כבודו מחול

והנה המפרשים הקשו כיצד מועילה תשובה ומה מקום יש למחילת עון, הלא בגמרא בקידושין (לב:) אמרו שאפילו לדעת הסוברים ש'רב שמחל על כבודו כבודו מחול', אבל 'מלך שמחל על כבודו אין כבודו מחול', שנאמר (דברים יז טו) "שום תשים עליך מלך" - שתהא אימתו עליך. ומעתה מאחר והקב"ה מלכו של עולם, אם כן מה שייך מחילה והלא מלך שמחל על כבודו אין כבודו מחול.

ועוד איתא בגמרא שם מעשה ברבי אליעזר ורבי יהושע ורבי צדוק שהיו מסובין בבית משתה בנו של רבן גמליאל, והיה רבן גמליאל עומד ומשקה עליהם. נתן הכוס לרבי אליעזר, ולא נטלו. נתנו לרבי יהושע, וקיבלו. אמר לו רבי אליעזר, מה זה יהושע, אנו יושבין ורבן גמליאל עומד ומשקה עלינו... אמר להם רבי צדוק, עד מתי אתם מניחים כבודו של מקום ואת עוסקים בכבוד הבריות, הקב"ה משיב רוחות ומעלה נשיאים ומוריד מטר ומצמיח אדמה ועורך שולחן לפני כל אחד ואחד, ואנו לא יהא רבן גמליאל ברבי עומד ומשקה עלינו, ע"כ.

והקשה המהרש"א (ח"א שם), מדוע לא נלמד מק"ו זה של רבי צדוק גם שמלך בשר ודם יכול למחול על כבודו בקל וחומר ממלכו של עולם שמוחל על כבודו. ויישב: ויש לומר, דהקב"ה עלמא דיליה היא ומלכותא דיליה, ומצי מחיל ליקריה כנשיא ורב. אבל מלך בשר ודם, מלכותא דארעא לא הוה אלא כעין מלכותא דשמיא, ומשמיא מוקמי ליה, ולאו דיליה הוא, כדכתיב 'כי להשם המלוכה', ואין המלך בשר ודם יכול למחול כבוד מלכות שמים, ע"כ.

ומדבריו למדנו תשובה גם לקושייתנו כיצד מועילה תשובה כלפי שמיא, וכיצד המלך - מלכו של עולם - מוחל על כבודו. שכן כל מה שאין המלך יכול למחול על כבודו הוא משום ש'כבוד המלכות' הוא כבוד מלכות שמים ואין כבוד המלכות ברשותו של המלך, אבל מלכו של עולם שהעולם שלו והמלכות שלו יכול למחול על יקרו.

יישוב נוסף לקושיא זו, כיצד מועילה מחילה והא המלך שמחל על כבודו אין כבודו מחול, כתב בבני יששכר (סיון מאמר ב אות ה) בשם ספר לימודי השם, שכיון שישראל נקראים 'בנים למקום' לכן שייך בהם מחילה, שהרי אף שמלך שמחל על כבודו אין כבודו מחול, אבל האב שמחל על כבודו כבודו מחול.

ביאור הישמח משה בסמיכות תחינת 'אין לנו מלך אלא אתה' לתחינת 'חטאנו לפניך'

על פי זה כתב בספר ישמח משה (פ' האזינו ד"ה באופן אחר, ובהרחבה ראה בס' שופרא דישראל פ' בא) ליישב מה שאומרים בתפילת אבינו מלכנו 'אבינו מלכנו חטאנו לפניך, אבינו מלכנו אין לנו מלך אלא אתה', ותמוה מה ענין זה לזה - מאחר שאומרים אנו 'חטאנו לפניך' היה ראוי להסמיך לכך את בקשת המחילה.

אך לפי מה שנתבאר יש להמתיק ולבאר סמיכות התחינות, כי באמת כוונתנו בוידוי זה לבקש מחילה, רק שאם קוראים אנו לאבינו 'מלכנו', הרי שתכף יקשה עלינו כיצד נבקש מחילתו, והלא מלך שמחל על כבודו אין כבודו מחול. ואיננו יכולים לומר שכיון שהזכרנו גם שהוא 'אבינו' לכן נבקש ממנו מחילה כמחילת אב וכיישוב הלימודי ה', שהרי הזכרנו ש'חטאנו לפניך', ובזמן שאינם נוהגים מנהג בנים אינם קרויים עוד בנים למקום.

ולכן אנו שבים ומזכירים 'אבינו מלכנו אין לנו מלך אלא אתה' - וכיון שאתה הוא המלך לעולם ולעולמי עולמים, מלכו של עולם, לכן תוכל למחול לנו, וכדברי המהרש"א. שכן מלך בשר ודם אין המלכות שלו, שאין מלכותו מלכות עולם, ואילו הפוגע בכבוד המלוכה הוא פוגם בכבוד כל המלכים שהיו ושיהיו, ולכן אין בידו של זה למחול. אבל השי"ת שמלכותו מלכות עולם ושלטונו דר ודור, המלכות שלו למחול עליה, וכמו שאנו אומרים 'כי המלכות שלך היא ולעולמי עד תמלוך בכבוד'.

ובזה יבואר גם סמיכות הפסוקים (תהילים צ ב-ג) '... ומעולם עד עולם אתה קל. תשב אנוש עד דכא ותאמר שובו בני אדם'. כי מאחר ומעולם ועד עולם אתה קל, לכן יש כח בידך למחול, ויכול אתה לומר 'שובו בני אדם'.

הערת החיד"א כיצד תועיל מחילת אבינו מלכנו לפשע של בזיון שאין אב יכול למחול

ובגמרא במסכת תענית (כה:) מעשה ברבי אליעזר שירד לפני התיבה ואמר עשרים וארבע ברכות ולא נענה, ירד רבי עקיבא אחריו ואמר 'אבינו מלכנו אין לנו מלך אלא אתה, אבינו מלכנו למענך רחם עלינו' וירדו גשמים.

וכתב החיד"א בפתח עינים לבאר על פי מה שכתבו המפרשים שלישראל יש תשובה כי אנו כביכול 'בני קל חי' ואב שמחל על כבודו כבודו מחול, ואילו שאר האומות הם עבדים כלפי מלכו של עולם ומלך שמחל על כבודו אין כבודו מחול.

והנה כתב הריב"ש (סימן רכ) שאף שאב שמחל על כבודו כבודו מחול, אך זאת רק במחילה על כבודו, אבל על בזיונו אינו יכול למחול. והנה גבי כמה עוונות מבואר בזוהר שהעובר עליהם 'עביד קלנא לשכינתא' וכיוצא בזה, ואם כן תחזור הקושיא כיצד יעשה תשובה על עוונות אלו שאף האב שמחל על בזיונו אין בזיונו מחול.

חילוק החיד"א בין מלך פרטי למלך העולם שיכול למחול על כבוד המלכות

ולכן מסיק החיד"א יישוב אחר לעיקר הקושיא - וכדברי המהרש"א - שאף שמלך שמחל על כבודו אין כבודו מחול, היינו דוקא במלך פרטי המולך על חלק או חלקי הישוב, אמנם 'מלך הכבוד' שכל העולם שלו, יכול למחול. ומטעם זה חלוקים אומות העולם מישראל, שהם ברשעותם עובדי עבודה זרה ואינם מאמינים שהוא מלך מלכי המלכים ואין בלתו, ולכן גם אין להם תשובה כדין מלך שמחל על כבודו שאין כבודו מחול.

על זה אומרים אנו 'אבינו מלכנו חטאנו לפניך' - כי בסתם חטא מהני מה שאתה 'אבינו' למחול על החטא, שהאב שמחל על כבודו כבודו מחול. ואם ח"ו היה זה חטא שיש בו זלזול, והרי האב שמחל על זלזולו אינו מחול, על כך אומרים אנו שאתה 'מלכנו' ואין בלתך, ולכן הכח בידך למחול אף שמלך שמחל על כבודו אין כבודו מחול.

ביאור הטור בלשון 'אבינו' בברכת 'השיבנו' ו'סלח לנו'

והטור (או"ח סימן קטו) כתב: ומה שתקנו לומר 'אבינו' בברכת השיבנו ובסלח לנו מה שאין כן בשאר הברכות, היינו טעמא שאנו מזכירין לפניו שהאב חייב ללמד לבנו (קידושין כט.), על כן אנו אומרים 'השיבנו אבינו לתורתך'. ובסלח לנו, משום הא דכתיב (ישעיה נה ז) "וישב אל ה' וירחמהו ואל אלקינו כי ירבה לסלוח", על כן אנו מזכירין רחמי האב, כדכתיב (תהילים קג יג) "כרחם אב על בנים", שירחם עלינו ויסלח לנו.

ובברכי יוסף (סק"ב) הוסיף לבאר באופן אחר על דרך מה שכתב הרמ"ע (עשרה מאמרות, מאמר חקור דין ח"ב פי"א) שעכו"ם אין להם תשובה. ופירשו המפרשים שהוא משום שאב שמחל על כבודו כבודו מחול, אבל מלך שמחל על כבודו אין כבודו מחול. ואם כן נמצא שהתשובה והסליחה תלויים בזה שהשם הוא אבינו והאב שמחל על כבודו כבודו מחול, ולכן אנו אומרים 'השיבנו אבינו' ו'סלח לנו אבינו'.

ובמחזיק ברכה (אות ג) הביא דברי חכם אחד שהקשה על פירוש זה, מדוע אם כן בברכת סלח לנו מזכירים גם 'מחל לנו מלכנו' - והלא כל הסליחה אינה אלא בעבור שהוא 'אבינו'. והשיב לו החיד"א שכיון שאנו מאמינים שהוא מלך מלכי המלכים לכן יכול למחול אף בתורת 'מלך' ומשא"כ העכו"ם שאינם מאמינים בזה. ובשלמי ציבור הקשה על דבריו מה מועיל זה שהעולם כולו של הקב"ה הלא סוף סוף המחילה אינה אלא מכח זה שהוא אבינו, והחיד"א משיב על דבריו בספר מדבר קדמות (מערכת כ' אות ה) שזו סברא אחרת שכיון שכל העולם שלו, לכן יכול למחול אף על זלזול.

והיינו כדבריו בפתח עינים, שבאמת יש כאן שתי בחינות, מחד האב יכול למחול יותר שהרי 'אב שמחל על כבודו כבודו מחול', אך מאידך מחילת המלך חזקה יותר שיכול למחול אף על בזיונו, וישראל יש להם מחילה משני הטעמים, הן בתורת 'אבינו' - כאב שמחל על כבודו, והן בתורת 'מלכנו' - כמלך מלכי המלכים שהמלכות שלו ויכול למחול על כבוד המלכות.

לשון 'אבינו' לגבי 'חטאנו' ולשון 'מלכנו' לגבי 'פשענו'

כמה אחרונים (יד אהרן, מדור התפילה, עמ' יח; לוחות משה עמ' רמח תפילה) ביארו באופן נפלא את שינוי הלשון בברכת 'סלח לנו', 'סלח לנו אבינו כי חטאנו מחל לנו מלכנו כי פשענו', שגבי חטא הזכיר לשון 'אבינו' וגבי פשע לשון 'מלכנו'. אמנם לפי מה שנתבאר בגמרא שבזמן שאתם נוהגים מנהג בנים אתם קרויים בנים, ואם אין אתם נוהגים מנהג בנים אין אתם קרויים בנים, יבואר היטב. שכן 'חטא' הוא מעשה עבירה בשוגג, והחוטא בשוגג אינו יוצא מכלל 'נוהג מנהג בנים', ולכן אומרים אנו 'סלח לנו אבינו כי חטאנו'. משא"כ 'פשע' הוא מזיד, כמבואר בגמרא במסכת יומא (לו:) ואם 'פשענו' הרי אין אנו נוהגים מנהגים בנים, ואז איננו קרויים בנים ואיננו יכולים אלא לומר 'מחל לנו מלכנו כי פשענו'.

בזה ביארו את תפילתנו במוסף של ראש השנה, 'היום הרת עולם היום יעמיד במשפט כל יצורי עולמים, אם כבנים אם כעבדים' וכו', דהיינו שהם שתי בחינות, שאם עושים רצונו של מקום הרי הם בנים, ואם אינם עושים רצונו של מקום הם עבדים.