אילת השחר/קידושין/לו/א
בני ישראל סומכים ואין בנות ישראל סומכות. בריטב"א כתב דהא דנשים נודרות ונודבות קרבן אע"ג דכתיב בני ישראל, משום כיון דרבי קרא אפי' עכו"ם וכ"ש אשה. וצע"ק דא"כ כל מה דידעינן הוא מעכו"ם, א"כ כמו דקדשי עכו"ם אין מועלין כדאמרינן בתמורה דף ב' ע"ב דילפינן מתרומה דכתיב בני ישראל, א"כ נימא דאשה אינה יכולה לתרום תרומה ולא ימעלו בקרבנותיה.
ויתכן דהנה מה דצריך פסוק לרבות נכרים שנודרים נדרים ונדבות כישראל, אינו רק שמתוך שנאמר בני ישראל יכול למעט נכרים דאין לו דין קרבן, אלא פשוט דנכרי לא ידענו ששייך בענין נדר וחל על דיבורו איזה דין, ומזה ילפינן דגם לדיבור נכרי יש כח לעשות חלות דין, וכמבואר ברש"י בגיטין דף כ"ג ע"ב דמה דמהני תרומת גוי הוא ג"כ מדין דנודרין נדרים, אמנם ילפינן נמי דיש לו דין קרבן וממילא כבר א"א למעט נכרי מלהביא קרבן עולה כיון דמקרא מלא דיבר הכתוב דמביא נדרים ונדבות, אבל כיון דעכ"פ לא דרשינן למעט וילפינן אשה דיש לה קרבן עולה, ועדיין יש להסתפק במה דקרבן עכו"ם נתמעט ממעילה ומפיגול וכל הדינים אם זה מחמת דין מיוחד בהקרבן שלו ולא מצד חוסר כח נדרו, או מחמת דאין כח בדיבורו וקדושת פה יותר, ואולי י"ל כהצד הב'.
והנה אשה הא כתובה בפרשת מטות ששם כתוב דין נדרי הקדש בין נדרי איסור ואין ספק שיש בה כל דיני נדרים כמו באיש, אלא דס"ד למעט מבני ישראל שאין לה קרבן עולה, אבל כיון דנתרבו קדשי נכרים לעולה ס"ל להריטב"א דכ"ש דיש דין קרבן עולה באשה, ואין לומר דמ"מ לא יהי' מעילה כמו בקדשי נכרים, דהא התם אינו אלא מחמת דלא נתרבה בו דין קדושת פה לגבי כל הדינים, משא"כ באשה שמחמת דין נדר לא הסתפקנו כלל שיתמעט אשה.
והנה מסתבר דעכו"ם שיקדיש קרבן ויתגייר ג"כ יהי' דינו כמקודם אע"פ שכעת זה כבר קרבן של ישראל, וע"כ זה מפני שהקדושת פה הי' של עכו"ם.
אמנם אע"פ שי"ל כמש"כ מ"מ לקושטא דמילתא ל"ק כלל, כי בודאי גם להריטב"א אין כונתו שבאמת מבני ישראל נתמעטו נשים ועכו"ם שאין מביאין עולות, אלא דיש פסוק אחר דנתרבו עכו"ם ומזה ילפינן גם נשים בק"ו, דודאי הביאור דכיון דנתרבו ע"כ דמיעוטא דבני ישראל לא קאי על עכו"ם ולא על נשים, אלא דמוסיף שיש ק"ו דנשים התורה לא נתכוונה למעט מבני ישראל וע"כ דמיעוט דבני ישראל קאי על סמיכה [והרמב"ן כאן שכתב קצת אחרת מהריטב"א מסביר זה בלי ק"ו אבל אין נ"מ ביניהם].
וכן בפרשת שלמים מבואר בגמ' מנחות ע"ג ע"ב דיש סברא דלבו לשמים ואיבע"א קרא, ומסתבר דגם להצד דילפינן מקרא היינו ג"כ מהאי טעמא דלבו לשמים דהיינו כוונתו לכליל, וכן נפסק ברמב"ם פ"ג מהל' מעה"ק דמה"ט הוי עולה, אשר כל זה בודאי לא שייך בנשים, דנשים לא שונים בזה מאנשים, וע"כ קרא דבא למעט הוא רק מתנופה.
והנה ודאי דיש הרבה מקומות בתורה דכתוב בני ישראל ולא דרשינן למעט נשים, והנה כתוב על כן לא יאכלו בני ישראל את גיד הנשה, למה לא נדרוש ולא בנות ישראל, וכן מש"כ דבר אל בנ"י ויסעו, האם לא הי' ציווי על הנשים, וכ"כ ובנ"י הלכו ביבשה בתוך הים, ובפרשת ציצית כתוב בנ"י, ולעיל דף ל"ד מבואר דאי ציצית הוי אין הזמן גרמא היו נשים חייבות אע"פ דכתיב בנ"י, ואע"ג דלא ס"ל דיעשו להם ציצית אפי' ע"י עכו"ם עי' מנחות מ"ב ע"ב, וע"כ ידוע הי' לחכמים מתי לדרוש ומתי לא לדרוש, ומה שהוצרכו הרמב"ן והריטב"א לבאר כאן בעולה, משום דכיון דדרשינן למעט בנות ישראל הוקשה להם למה לא דרשינן הכי על ריש הפרשה.
 |
ספרי אילת השחר מונגשים לציבור במסגרת 'אוצר הספרים היהודי השיתופי' לשימוש אישי לעילוי נשמתו הטהורה של רבנו אהרן יהודה ליב ב"ר נח צבי. הזכויות שמורות לבני רבנו יבלחט"א |