אילת השחר/נדרים/לא/ב
| < עמוד קודם · עמוד הבא > מעבר לתחתית הדף |
|
צור דיון על דף זה מפרשי הדף תוספות תוספות רי"ד רשב"א פירוש הרא"ש ר"ן שיטה מקובצת חי' הלכות מהרש"א חתם סופר רש"ש שלמי נדרים |
הלוקח כלים מן התגר לשגרן לבית חמיו וכו' ואם לאו אני נותן לך לפי טובת הנאה שבהן. משמע דבאמת מחויב לשלם דמי טובת הנאה שבהן, והחיוב ע"כ מדין שכירות ואם לא הי' פוסק עמו דישלם כפי טובת הנאה שבו ודאי לא הי' חייב אלא כמה ששוה לקיחת חפץ כזה להשתמש בו, דמה שהוא יהנה עי"ז הרבה שיחזיק לו חמיו טובה, זה הא אינו מחויב, כמו אם א' ישכור בהמה לחרוש הא אינו חייב לשלם לו ריוח דחרישה, אלא כמה שמשלמין עבור שכירות בהמה לחרוש, וה"נ כאן, ומה שקצב כפי טובת הנאה זה כמו שקצב דישלם לו כל דמי ריוח חרישה, וע"כ צ"ל דהא דנקט דהתנה עמו דישלם לו דמי טובת הנאה, משום דרוצה לומר טעם למה שייך שכירות ע"ז, לכן אמר משום דהוא נהנה בזה לכן נקט ג"כ דהתנה לשלם לו זה.
והנה מבואר כאן דגם בשוכר כדי שיוכל למצוא חן בעיני חמיו מקרי שכירות, וזה כעין שכרו ליראות, והתוס' בב"מ (דף ס"ט ב') הביאו תוספתא מפורשת דשכרו כדי ליראות מקרי שכירות, חזינן דאע"ג דלגבי שאלה הסתפקו בב"מ (דף צ"ו) אם כה"ג חייב כשואל, מ"מ לגבי חיוב גניבה ואבידה פשיטא דהוי ככל שוכר. ומ"מ צע"ק דנהי דלגבי חיוב כשומר שכר אם הדבר נגנב ל"צ שיהנה מהדבר עצמו, לכן גם שוכר כזה חייב בגניבה ואבידה, דהא מ"מ נהנה, אבל לגבי חיוב לשלם שכירות אם כה"ג בשאלה לא מחייב כדין שואל משום דצריך שיהנה מגוף הדבר דאז רק הוי שואל, א"כ גם בשכירות כשאינו לוקח להשתמש בגוף החפץ לא יהי' מקרי שוכר, ומה שקצב עמו לשלם לו עבור זה למה מחייבו הא הוי כהתחייב עבור מה שאינו נותן לו כלום. והנה אם ישכור שיהי' החפץ אצלו ולא ישתמש בו ולא יהנה בו כלום, לכאורה למה יהי' חייב שכירות, וה"נ אם נהנה אבל לא מגוף הדבר אם אינו שואל גם שוכר לא יהי'.
ועי' בקרן אורה שכתב לתרץ מה שהקשו על הרמב"ם (בפ"ב משלוחין) דלא התנה בלוקח לתת לחמיו וכן בספסר, דמיירי בזבינא חריפא, משום דבכל אופן יש לו טובת הנאה לכן חייב באונסין. וצ"ע דהא ההנאה הזאת הוי כהנאה דלהתראות בהן, דזה בעיא דלא איפשיטא אי חייב בזה באונסין, כמבואר בב"מ דף צ"ו, אמנם על הרמב"ם לא קשה, דשיטת הרמב"ם דחייב באונסין, והבעיא היא רק אם יש בשאלה כזאת דין שאלה בבעלים.
רבי נחמי' אומר גדולה מילה שדוחה את הנגעים. צע"ק מה המיוחד במילה והא זה משום דעשה דוחה ל"ת, ולו יצוייר אם הי' צורך של מצות עשה אחרת לקיים ע"י קציצת הבהרת ג"כ הי' דוחה את הל"ת. אמנם בשבת קל"ב ב' מבואר דבקציצת בהרת יש איסור ל"ת ועשה [ועי' תורעק"א במשניות כאן].
גדולה מילה שהיא שקולה כנגד כל המצוות. כן הוא לגירסת הר"ן ותוס' כמו שנכתב בהג"ה על הגליון, וכ"ה ג"כ לקמן דף ל"ה א'. וצ"ע דהא לעיל (דף כ"ה ע"א) אמרינן דמצות ציצית שקולה כנגד כל המצות, והיינו ע"כ גם כנגד מילה, וכאן אמרינן דמילה שקולה כנגד כל המצות, היינו גם על ציצית, ולכאורה פליגי אהדדי.
 |
ספרי אילת השחר מונגשים לציבור במסגרת 'אוצר הספרים היהודי השיתופי' לשימוש אישי לעילוי נשמתו הטהורה של רבנו אהרן יהודה ליב ב"ר נח צבי. הזכויות שמורות לבני רבנו יבלחט"א |