אילת השחר/נדרים/כ/א
על כולן אין נשאלין להם ואם נשאלו עונשין אותם. מבואר דבעם הארץ לא מהימנינן לי', כמבואר בר"ן לעיל, וכן ברא"ש, דחיישינן דמשקר, וצריך לומר דבזה חיישינן טפי מהא דמתכוין לומר תרומה ואמר מעשר, או נתכוין לומר עולה ואמר שלמים, דאמרינן דלא אמר כלום, ומבואר בתוס' ערכין (דף ו' לפי תירוצם השני) דלא הוי לא עולה ולא שלמים, ולמה לא נחמיר בעם הארץ שלא להאמינו, ובתוס' רעק"א (שם פ"ג משנה ח') הביא תשו' הגהות מיימוני דהא דע"א נאמן כה"ג, דלא מקרי מעיד נגד איתחזיק כיון דלדברי העד לא הי' אסור כלל, עכ"פ משמע דגם לע"ה מהימנינן ולמה כאן לא נאמן, משמע דיש יותר להאמין שהוציא בפיו אחרת ממה שחשב, מאשר שנאמר שאמר חרם ונתכוין לחרמו של ים.
אל תהי רגיל אצל כהן עם הארץ שסופך להאכילך תרומה. בקרן אורה הקשה דלא מצינו דחשוד כהן ע"ה להאכיל תרומה לזרים, ואפשר דחשוד היינו דאינו נאמן במה שיאמר דאינו תרומה, ובאמת כהן עם הארץ אינו חשוד לזה, אבל כיון שכל מאכלו תרומה ישכח ויאכילנו תרומה.
 |
ספרי אילת השחר מונגשים לציבור במסגרת 'אוצר הספרים היהודי השיתופי' לשימוש אישי לעילוי נשמתו הטהורה של רבנו אהרן יהודה ליב ב"ר נח צבי. הזכויות שמורות לבני רבנו יבלחט"א |