אילת השחר/נדרים/כ/ב
הא אינהו בקיאי בצורת הולד טפי. יש לעיין דהא טעמם מחמת דחוטא בזה דלכן נענשים, וכיון דאיהו פליג וס"ל דאין איסור דכל מה שרוצה לעשות באשתו עושה, א"כ כמו דפליג על התלמידי חכמים משום דס"ל דמותר, כ"ש אם מלאכי השרת אומרים דאסור דמצי פליג עלייהו דהא לא בשמים היא.
בני נידוי. צ"ע דהא במו"ק (דף ט"ו ב') איבעיא להו אי אסור בתשמיש המטה [והובא בר"ן לעיל דף ז' ב'], ולא איפשיטא, וכאן משמע בפשיטות דאסור, וכבר עמד בזה ברש"ש. ועי' בקהלות יעקב (מו"ק סי' ה') שהביא שהק' כן בברכי יוסף (או"ח סי' ר"מ סק"ג בשם תכ"א), ותירץ דבני נידוי היינו בנידוי שהחמירו עליו ב"ד בפירוש שיהי' אסור בתשמיש המטה כדאשכחן בכמה דברים שיש כח ביד ב"ד להחמיר עליו, עיי"ש.
ארבעה נדרים
נדרי זרוזין כיצד וכו'. בר"ן הביא בשם תוספתא דאסור לידור באופן זה, ומ"מ לא אמרינן דמכוין באמת לידור לאסור עצמו מחמת דאסור לידור כדי לבטלן כיון דכן דרך האנשים, וכ"כ ברא"ש כיון שדרך כל מוכרין ולוקחין לעשות כך אזלינן בתר דברים שבלב, וצ"ל דהא דכולן עושים כן דמורין היתר לעצמן, ויש להסתפק בהאי איסור אם זה מחמת דלא חל הוי כעין נדר שוא, או דאינו תלוי בזה. והנה שיטת הר"ן (לעיל י"ד ב') דנדר שוא אינו אסור, א"כ ע"כ כאן אין האיסור מחמת דנודר נדר דלא חל, ובעיקר יש להוכיח דהא הביא ב' שיטות דאם ירצה למכור בשקל או לקנות בסלע, דלשיטה הראשונה כתב דאסור, הרי דחל הנדר לענין זה דאסור למכור בשקל, וא"כ אין זה נדר שוא, וע"כ דהאיסור הוא מה דנודר ורוצה שלא יהי' כפי משמעות דיבורו.
וצע"ק דהא אם הי' אומר בפירוש דמה דאוסר עצמו למכור בפחות משקל או לקנות בפחות מסלע הוא גוזמא בעלמא, ודאי אין איסור כלל, א"כ כיון דאנן ידעינן דזה כונתו, וכה"ג הוי דברים שבלב דברים, למה יהי' אסור.
וכן צ"ע להר"ן למה בנודר שלא אישן ג' ימים לא יהי' נכלל באיסור כמו בנודר ארבעה נדרים, דהא נודר ואין בדעתו שיהי' כמו שמשמע מלשונו, ומהר"ן לעיל (דף י"ד ב') משמע דאין איסור, ויש לחלק דהתם נודר נדר שלא שייך לקיים לכן אינו עובר, משא"כ בד' נדרים דעושה נדר ששייך לקיימו, והאיסור הוא מה שאין דעתו לקיים מה שאפשר שיהי' לו דין נדר, דהא אם בלבו חושב ממש דהיינו מעמיד דבריו שפיר הוי נדר, נמצא דרק מפני שחושב שלא לקיים לכן לא הוי נדר וזה אסור. ולכן באומר בפירוש שמה שידור לא יהא בו ממש, דאז הנדר לא חל כל זמן שלא חושב בפירוש לקיים הנדר, דבזה הוא מבטל את מה שהתנה קודם, ובזה אין לו עון על שלא חושב לבטל מה שהתנה, משא"כ כאן דמה שחושב בשעת אמירת הנדר לא לקיים מה שאומר הוא הגורם לבטל, ומחשבה הזאת שחושב בשעת אמירת הנדר לא לקיים את מה שאומר זה אסור.
והנה קפסיק ותני דין דד' נדרים, משמע דגם בת"ח הדין כן, ולכאורה כיון דאסור לידור כן למה לא נימא דת"ח ודאי דעתו באמת לומר דאינו מותר בפחות מסלע, וכן אם הלוקח ת"ח כונתו דלא יקנה ביתר משקל, דהא אסור לידור ע"מ לבטלו.
תוד"ה ארבעה נדרים. מבואר בתוס' דרק בנדרי אונסין קאמר דהוי דברים שבלב וצריך לחשוב בלבו היום אבל לא מהני אם יחשוב דאינו אוסר עצמו כלל משא"כ בשאר נדרים דלא הוי פיו ולבו שוין, וצ"ע מה החילוק, דהא גם התם אין פיו ולבו שוין לאסור והתם אמרינן דצריך לחשוב היום, ולמה לא סגי במה דחושב בלבו דאומר רק בשביל האנס אבל אין דעתו לאסור עצמו, דהא גם התם אנו מבינים דאמירתו בשביל האנס, וכמו דכאן הענין מצד עצמו מראה דאין כונתו לאסור, דהא אומר שאינו פוחת לך מסלע, ה"נ בנדרי אונסין הא נודר דיאסרו פירות אם יש דבר שחייב במכס כמש"כ הרמב"ם ואינו מכוין לאסור באמת.
והנה בר"ן לקמן (דף כ"ח) מבואר דהא דמהני בנדרי אונסין מה שחושב בלבו היום, משום דכיון דהוא אנוס, האונס מפרש דכונתו היום, וכן משמע מהרא"ש כאן, אבל מלשון הרמב"ם (בפ"ד דנדרים) נראה דבאונס מהני דברים שבלב, והיינו דלהר"ן ידעינן שבלב כל אדם שזה לא כונתו ואין כאן דברים שבלב, אבל מהרמב"ם משמע דזה באמת דברים שבלב אלא דכה"ג דברים שבלב הוי דברים, וכן משמע מהתוס', ובתוס' גיטין (דף ל"ב) משמע דלתירוץ האחרון שם שחידשו דלא מהני דברים שבלב אפי' אם הוא אנוס, אבל בתירוצים קודמים סוברים דהיכא דהוא אנוס אמרינן דדברים שבלב הוי דברים.
 |
ספרי אילת השחר מונגשים לציבור במסגרת 'אוצר הספרים היהודי השיתופי' לשימוש אישי לעילוי נשמתו הטהורה של רבנו אהרן יהודה ליב ב"ר נח צבי. הזכויות שמורות לבני רבנו יבלחט"א |