אילת השחר/נדרים/ח/ב

אילת השחר נדרים ח ב

דף ח' ע"ב

ר"ן ד"ה כשם שא"א לבר בלא תבן. בהא דנסתפק בנדר בחלום אם צריך התרה. הקשה בקרן אורה מתוספתא (פ"ה ממעשר שני) ופסקה הרמב"ם (בפ"ו ממע"ש) דאם אמרו לו בחלום מע"ש של אביך שאתה מבקש הם במקום פלוני כך וכך אינו מעשר. הרי דבחלום לא מתחשבין כלום דדברי חלומות לא מעלין ולא מורידין. אמנם יש לומר דודאי אם יחלום שנדר קודם, דהיינו ביום בהקיץ, וכן אם יאמרו לו בחלום שמישהו נידה אותו בהקיץ, והשאלה אם להאמין מה שאומרים לו בחלום, ע"ז אמרינן דדברי חלומות לא מעלין ולא מורידין, אבל כאן השאלה בעצם הנידוי או אם יעשה עליו דינים לנהוג על פי זה, בזה יתכן דצריך לנהוג בנידוי דיני מנודה, וכן יתכן שיחול דין נדר, אלא דכבר הבאנו דמתקשים דהא בנדר חסר בהאדם, דצריך להיות בדעת גמור בשעת שבועה וכן בשעת הנדר, וכבר נתבאר דע"כ דזה רק כדי שלא יזלזלו בנדרים.

בא"ד. בהא דנסתפק הר"ן בנידוהו בחלום אם צריך לנהוג דיני נידוי, הנה במו"ק (דף י"ז) מבואר בעובדא דר"ל שנידה א' שלא הי' צריך לנדותו דלא חל הנידוי, וא"כ כאן דמשמע דלא איירי באחד שיודע שחייב נידוי ואיך יחול הנידוי.

אלא דיש להסתפק מה דלא חל דין נידוי כשאי"צ לנדות, אם זה מחמת שלהמנדה אין רשות לנדות אז, או מחמת שהאיש אינו חייב נידוי, ואם זה מחמת שלהמנדה אין רשות, א"כ אם יש דין נידוי מן השמים, אז לא שייך לחלק בין אם הוא מחויב או לא, אבל אם הטעם הוא מפני שמי שאינו מחויב נידוי אין הנידוי חל עליו צ"ע. וקשה לומר דאם נידוהו מן השמים מסתמא יודעים בשמים שחייב נידוי, דא"כ איך יתירוהו העשרה, דהא אם נידו א' בעד עבירה שעשה לא יכולים להתיר רק אם יעשה תשובה, ואיך הם יתירוהו כיון דאין ידוע על איזה חטא נידוהו ממילא לא שייך לדעת אם כבר תיקן את החטא, ואולי בכה"ג דהוי ספק מהני אע"פ שאין ידוע שעשה תשובה על החטא הבלתי ידוע.

והנה אם ע"י שנידוהו אין עליו דיני מנודה אלא עונש, דהיינו דעלול שיהי' לו יסורין וההתרה היא שלא יהי' לו יסורין, א"כ מה זה דאמרינן דאי ליכא דתנו הלכתא ליתיב בפרשת דרכים ויהיב שלמא כדי שיגין מהיסורין עד שיזדמן דתני הלכתא, דמה נפק"מ אם יזדמנו או לא, דהא גם אמירת שלו' מגין מהיסורין, משמע דזה מגין קצת, משא"כ אחרי ההתרה לגמרי יתבטלו היסורין.

בא"ד. הר"ן הביא בשם הרשב"א דהנודר בחלום צריך היתר. יש לעיין אם ס"ל להרשב"א דגם מנודה בחלום נוהג דין נידוי דלכן גם בנדר חשש, דאי גם בנידוי בחלום אין דין מנודה עליו, א"כ מה צריך להתיר הנדר כיון דבין כך אינו נאסר, או דאפשר לומר דגם הרשב"א דהצריך היתר, היינו דכמו בנידוי יש לחוש מיסורין ה"נ נדר רוצים להענישו שיאסר במה שנדר, אבל אינו ממש מדין נדר, דקשה לומר שיחול דין נדר, כמו שראיתי מקשים דהא אין פיו ולבו להנדר והא נתמעט שבועת שוגג מהאדם בשבועה פרט לאנוס ושוגג, ואיך יחול, ולהנ"ל אינו מדין נדר אלא מדין עונש שמענישין אותו. ועי' בריטב"א דמשמע דאין בזה שום חשש אלא מנהג בעלמא. ואולי כדי שלא יזלזלו בנדרים ממש.

א"ל אי מכנפין אין. יש לעיין אי אפי' אם ג' אנשים נמצאים ביחד במקום א' דלא צריך לטרוח למכנפינהו סגי, או דאז לא ניכר דהם מכנפי כיון שאין דבר המחבר אותם, ורק אי מכנפי בתור ב"ד הוא דמהני, ומלשון הרמב"ם (פ"ו משבועות) משמע דהעיקר שלא יקבץ אותם.

ר"ן ד"ה בעל. דחיישינן מתוך שנדרי אשתו קשין עליו יוסיף מדעתו בחרטתה. לכאורה צ"ל דקשין בעיניו נדריה יותר ממה שקשה לה נדרה, אע"ג דמתחרטת דהא עושה אותו שליח לילך לחכם להתיר נדרה, מ"מ לו קשה יותר נדריה ויוסיף, דאל"כ אם לא חיישינן שהיא בעצמה תוסיף, כמו כן למה נחשוש עליו יותר שמא יוסיף בחרטתה.

אמנם מה ששייך להוסיף הוא לומר שמתחרטת מעיקרא, ולא רק שאינה רוצה את הנדר מכאן ולהבא, כמבואר לקמן (דף כ"א ע"ב) באומר לבך עלך, א"כ איך נחוש דמוסיפה יותר מחמת שקשה עליה הנדר, דאדרבה זה סיבה שמתחרטת למפרע, אבל על הבעל שייך לחוש שאע"פ שהיא מתחרטת רק מכאן ולהבא מ"מ ישקר ויוסיף לומר שמתחרטת למפרע.

בא"ד. הר"ן הביא שיטת הרמב"ם דע"י שליח א"א ורק ע"י הבעל הוי כאילו היא שם דאשתו כגופו. והנה בדאורייתא לכאורה לא שייך הסברא דיועיל מחמת אשתו כגופו, ואי בעי בפני הנודר, ודאי דנוכחות הבעל אינו כנוכחות האשה שנדרה, ולא דמי להא דילפינן בסנהדרין (דף כ"ח ע"ב) מאשת אחי אביו דמקרי דודתו, דהתם נתרבה דקורבה הוי כמו לבעלה אבל כאן צ"ע. אמנם בקרן אורה הביא דגם בסמיכה הי' שייך דאשתו כגופו וצ"ע.

ולשיטת הרמב"ם כתב הר"ן דהקילו רק כשהן מקובצים, ולא ביאר למה חלוק מקובצים או לא, דהא לא ס"ל סברת התוס' שהביא הר"ן דיוסיף בחרטתה, וא"כ מ"ש מכנפי או לא.

ובשיטת התוס' דמהני ע"י שליח, והביאו דכתב עוד רבינו שמשון דמהני גם בכתב, וביארו דטעמו משום דסגי בזה שיודעין שמתחרט, ומשמע דמה דשליח מהני פשוט לו יותר דאע"ג דבעי בפניו, מ"מ גם בפני השליח סגי דהוי כמו בפניו, ולזה הוסיפו דגם בכתב דאינו כלל בפניו מ"מ מהני. ולכאורה מאי נפק"מ, דהא שליחות שייך על המעשה וכאן אין על מה שיחול שליחות ממש, דרק צריך למסור איך שהוא מתחרט, ואחרי שגמר למסור החרטה בשם המשלח לא שייך שליחות להיות במקומו אפי' מי שהוא בר שליחות, ואם מהני הרי דלא צריך כלל בפני הנודר, וא"כ מה חידוש בכתב לב"ד יותר מבשליחות. אלא דנראה מדבריהם דהי' מקום לומר דאפי' לא בעי נוכחותו, מ"מ צריך שיוכל לידע שהתירוהו, ובזה עדיף ע"י שליח דיש יותר אפשרות שידע הנודר שהתירו לו נדרו, מאשר בכתב לב"ד, דהתם לא ידע כלל שהתירוהו, לכן כתב דמ"מ זה מהני כמו בהפרת הבעל דלא בעי שתדע שהתירו נדרה.

בא"ד. וכתב עוד רבינו שמשון ששולח אדם חרטת נדרו בכתב לב"ד והם מתירין לו וכו' דהתרת חכם הוא כהפרת בעל. ובקרן אורה הביא מה שהקשה המשל"מ (בפ"ו משבועות הל' ד') דשאני הפרה דאי"צ דעת הנודרת לכן מהני שלא בפניה משא"כ בהתרת חכם דצריך דעת הנודר אולי צריך בפניו, ובסברת הרבינו שמשון נראה דבכולי דוכתא מבואר דאם א' גילה רצונו באיזה דבר אז כל זמן שלא ראינו שמתחרט מזה הרי רצונו קיים כמו שגילה כבר [לבד מדבר שחוב הוא, כגון אשה שאמרה שרוצה להתגרש, כיון דחוב הוא לא אמרינן דחזרה בה], א"כ גם בכתב שרוצה להתיר הנדר ומתחרט אז אין חסרון בידיעתנו שמתחרט ורוצה להתיר הנדר, ואם הי' דין מיוחד שלא חל היתר בלי נוכחותו של הנודר, אז גם באשה לא הי' מהני הפרה בלי נוכחותה, וכיון דהתם מהני ה"נ בהתרת חכם כיון דמצד החרטה אין לנו לחשוש כלל שמא ביטל חרטתו.

והנה יש לעיין בהתרת חכם דעוקר הנדר למפרע, אם משום דבאמת חרטה היא הגורמת עקירת הנדר, אלא דיש גזה"כ דצריך הסכמת החכם ואז ממילא החרטה מתירה, או דבאופן שהנודר מתחרט אז החכם מחדש היתר. והנה אם החרטה עוקרת אלא דצריך הסכמת החכם, נמצא דהראי' של ר' שמשון היא מק"ו, דמה בבעל דהוא המחדש כל ההיתר מ"מ אי"צ בפניה, כ"ש בהתרת חכם דגורם ההיתר הוא בהנודר עצמו, אלא דאפי' אם החכם מחדש ההיתר, מ"מ הא לא גרע מבעל דיכול לחדש היתר אפילו שלא בנוכחות הנודרת.

ר"ן ד"ה שמע מינה לא יאלי למשרי נדרא. אלמא בהדי אחריני שרי ואפי' תמצא לומר דהכא שאני משום דאשתו כגופו והוי כנודר עצמו ואפי' אצטרופי נמי לא מצטרף. יש לעיין הא בודאי חלוק משם, דהא לדון את הבכור אין פסולו אלא משום חשד לכן אם יש עוד שנים עמו שרי, אבל כאן דע"כ פסולו משום דהוי כנודר עצמו ואיך יצטרף. ועי' ריב"ש (סי' ת"ו).

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף

ספרי אילת השחר מונגשים לציבור במסגרת 'אוצר הספרים היהודי השיתופי' לשימוש אישי לעילוי נשמתו הטהורה של רבנו אהרן יהודה ליב ב"ר נח צבי. הזכויות שמורות לבני רבנו יבלחט"א