אילת השחר/נדרים/ט/א
כנדרי רשעים. מבואר בר"ן דהא דבאמר כנדרי רשעים עלי חייב קרבן מיירי דוקא כשבהמה מונחת לפניו. ולכאורה הי' מקום לומר דלא יחול דין קרבן על הבהמה הזאת, דהא אין לומר בכונתו שתי כונות, גם שמקבל עלי וגם שהיא תהי' קדושה, והבהמה המונחה אינה אלא גורם לומר שכונתו לקרבן אבל לא הבהמה הזאת, אבל מלשונו בד"ה בנדבותם, מבואר דחל דין על הבהמה הזאת להקריבה, אלא דהתם מיירי בנדבה, אבל ברא"ש מבואר דגם כנדרי רשעים חל על הבהמה הזאת דין קרבן, וברא"ש מבואר דחל עליה דין קרבן עולה, ואם הבהמה נקבה מסתמא תתפרש שלמים דהא אין עולה באה נקבה.
ויש לעיין קצת דכמו דכשמקבל עליו להיות איזה דבר, ויש להסתפק אם נזירות או תענית, אמרינן דרק כשנזיר עובר לפניו והוא מקבל עליו להיות, כונתו כמו הנזיר, ובלי זה אולי כונתו לתענית, וה"נ כשאומר עלי מנ"ל דבא לקבל חיוב קרבן, אולי בא לאסור עצמו באכילת הבהמה.
יש לעיין אם יהי' קמח מוטל לפניו אי נימא ג"כ דכונתו להביא מנחה, ואולי שאני מנחה דקמח לבד אינו עדיין מנחה דצריך שמן ולבונה. ולפי"ז במוטל לפניו קמח ושמן ולבונה יהי' הדין כמו בבהמה מונחת לפניו וצ"ע.
ר"ן ד"ה כנדבותם. דנדר פירושו דבר שאינו בא לגמרי בנדבת הלב ונדבה פירושו מה שהאדם נודר יותר בנדבת נפשו ושמעשיו יותר רצויים וכו'. ותמוה קצת דנמצא דכשאומר כנדרי רשעים הריני, כונתו דרוצה לקבל נזירות לא כ"כ בנדבת נפשו, גם צ"ל דכ"א יודע דהפי' כנדרי רשעים היינו לא כ"כ בנדבת נפשו, והפירוש של כנדבת היינו בנדבת נפשו.
ודלמא ה"ק כנדרי רשעים לא נדרנא. אינו מובן כל כך דנמצא דאומר דברים בטלים, דמה הוא צריך לומר זה.
ר"ן ד"ה כשהי' נזיר עובר לפניו. מבואר מדבריו דבהריני לחוד הוי נזיר וכנדרי רשעים בלי הריני לא יהי' נזיר, א"כ מה דהוי יד הוא מה שאומר הריני, ומה שאמר כנדרי רשעים לא מעלה ולא מוריד, ואיך התנא משמיענו כנדרי רשעים דהוי לשון יד, כיון דלשון זה לא מעלה ולא מוריד להועיל מתורת יד, ועיקר הלשון דעושה שיהי' נזיר מדין יד לא נזכר כלל.
רא"ש ד"ה ודלמא ממנו דאכילנא קאמר. ופשטא דמתניתין לענין אסור מתניא. צ"ע דבאמת אסור לאכול כיון דיש ספק אולי כונתו לאסור, ולהר"ן דכתב דהוי יד שאינו מוכיח א"ש, אבל לדבריו משמע דצריך לאסור מספק ומאי קשיא לי'. עוד צ"ע אם הרא"ש יסבור כהריטב"א דאם אומר שלא התכוין כמו שמשמע מהיד אינו נאסר, א"כ הא אם יאמר שדעתו הי' לאסור אז אין תורת יד להיות מחויב לאכול ונשאר ממילא איסור לאכול.
והגרעק"א ביאר מש"כ הר"ן רק כאן דהוי ידים שאינן מוכיחות ולא בקושית הגמ' דלמא אהא בתענית קאמר, משום דהתם אפי' אם אפשר דאהא בתענית מ"מ יהא גם נזיר מספק.
תוד"ה הריני בנזירות. כתבו בשם הר' אליעזר דכשמקבל תענית ולא אומר מתי רק כשירצה לקבוע יום הוי כנדרי רשעים דשמא יאחר יותר מדאי או שמא לא יעשנו כלל. הנה מה שכתב שמא יאחר יותר מדאי משמע דיעבור בבל תאחר, אע"ג דבנזירות כשאומר לכשארצה אינו עובר כלל כמבואר בר"ן לעיל ג' ע"ב. ואולי זה רק באומר שיהי' נזיר לכשארצה דכל הנזירות תלה ברצונו, אבל באומר שיהי' נזיר באיזה יום שארצה, דעצם הנזירות אמר לקבל בכל גווני, ורק על מתי להיות תלה ברצון יעבור בבל תאחר, וה"נ כאן אם יאמר הרי עלי להיות בתענית אם ארצה אינו עובר, אבל אם אמר הריני בתענית באיזה יום שארצה עובר בבל תאחר. ולפי"ז לעיל (דף ג' ע"ב) הי' יכול למצוא בל תאחר דנזירות באומר הרי עלי להיות נזיר באיזה יום שארצה, אלא דאז אולי הוי כאומר הרי עלי לקבל נזירות, וכבר הק' שם בתוס' בשם הר' יוסף שהלך לארץ הצבי דנוקי כן, עמש"כ שם.
ר"ן ד"ה ר' יהודה אומר. לא תהא סבור שבשעת נדרך אתה מוסיף זכות ואח"כ אם שכחת או נאנסת לא הפסדת את שכרך שאינו כן שאין השכר בשעת הנדר אלא בשעת התשלומין. משמע אין לו עבירה כששכח או נאנס לקיים הנדר אלא דאין לו שכר, וא"כ למה יותר טוב לא לידור, אדרבה שידור, וממ"נ אם יקיים יהי' לו שכר, ואם לא יקיים מחמת שכחה או אונס, לא יהא יותר גרוע מאם לא נדר כלל, דלא הפסיד כלום.
 |
ספרי אילת השחר מונגשים לציבור במסגרת 'אוצר הספרים היהודי השיתופי' לשימוש אישי לעילוי נשמתו הטהורה של רבנו אהרן יהודה ליב ב"ר נח צבי. הזכויות שמורות לבני רבנו יבלחט"א |