שלמי נדרים/נדרים/ח/ב
שלמי נדרים 
נדרים ח ב
| < עמוד קודם · עמוד הבא > מעבר לתחתית הדף |
|
צור דיון על דף זה מפרשי הדף תוספות תוספות רי"ד רשב"א פירוש הרא"ש ר"ן שיטה מקובצת חי' הלכות מהרש"א חתם סופר רש"ש שלמי נדרים |
ע"ב גמ' רבינא ה"ל נדרא לדביתהו אתא לקמי' דרב אשי א"ל בעל מהו שיעשה שליח לחרטת אשתו ע' בר"ן. והרא"ש בפסקיו הביא פי' רבינו אליעזר ממיץ שאשתו של רבינא אמרה לו שיתיר לה נדרה דהלכה כרבנן דאמרי דכל הנדרים אדם מתיר חוץ מנדרי עצמו והוא חלק כבוד לרבו והלך לפניו שלא מדעתה ושאל מרב אשי אם יכול להביא הדברים לפניו שלא מדעתה. שמא אם היתה יודעת היתה מתביישת שאביא הדברים לפניך ואדעתא דהכי לא נתחרטה (ובדפוס שלפנינו כתוב נדרה וכן לקמן עוד הפעם והוא ט"ס וצ"ל נתחרטה וכן הוא בש"מ) וא"ל אי מכנפין אין כיון שאינך צריך לפרסם הדבר ולחזור אחריהם אינה מקפדת ואי לא מכנפי ואתה צריך לחזור אחריהם ולפרסם הדבר היא מתביישת ואדעתא דהכי לא נתחרטה עכ"ל ובס' ק"נ שם הקשה א"כ כשהשיב לו רב אשי אי מכנפין אין פרסום כ"כ ואינה מקפדת א"כ הרי רב אשי חכם מומחה דהרי רב מובהק וגמיר הוא כמ"ש רבינו בפ"ג דלא בעינן סמוך אמאי לא התיר רב אשי לחוד נדרא דדביתהו עכ"ל ותימה שהי' לפניו לעת הזאת העלם עין בדברי התוס' כאן שהקשו זאת בשם הרשב"ם ותירצו דרבינא שאל לו סתמא ולא פירש אם להתיר ביחיד מומחה או בג' הדיוטות ע"כ השיב לו רב אשי דלענין שלשה אי מכנפין אין ואי לא לא ובשיטה מקובצת ביאר יותר שכתב ואע"ג דרב אשי יחיד מומחה היה מתוך ענותנותו לא רצה להתיר ביחיד והיה צריך לקבץ שנים אחרים על דבר זה כדי להתיר לכן אמר לו זיל לגבי שלשה שנתקבצו לצורך דבר אחר ומתוך שנקבצו לצורך דבר אחר יוכלו לעשות זה ההיתר:
ברש"י ד"ה אי מכנפין תלתא מומחין דשרי ליה שפיר דמי אינו מדוקדק במ"ש תלתא מומחין דשלשה לא בעינן מומחין אלא אפילו הדיוטות ומומחה סגי ביחיד וצ"ל כוונתו דל"ד מומחין אלא דמסברי להו וסברי כמ"ש הר"ן לק' (ד' עח.) ד"ה אמר ר"א ע"ש:
בר"נ סוף ד"ה בעל מהו שיעשה שליח לחרטת אשתו וכתב עוד רבינו שמשון ז"ל ששולח אדם חרטת נדרו בכתב לב"ד כו' שאפי' בלא ידיעת הנודר יכול החכם להתיר כו' עי' במש"ל פ"ו מהל' שבועות ה"ד כתב אם לדין יש תשובה דאין דומה התרת חכם להפרת בעל דהתם היא נודרת ע"ד בעלה והוי כאלו פרשה דאין דעתה שיתקיים אי קפיד בה בעלה וע' בס' קרן אורה כתב ג"כ דאין הנדון דומה דשאני הפרה דלא בעינן דעתה ובעל כרחה ג"כ מופר מש"ה אפילו שלא בידיעתה הוי מופר אבל בהתרת חכם דצריך דעת השואל מנ"ל דהוי התרה אפי' שלא בידיעתו ואין זה השגה דהא כיון שהנודר שלח שליח לבקש התרה מהחכם ומודיע להחכם חרטתו אמאי לא יהיה סגי שהחכם יתיר לו ע"י השליח והשליח יודיע להנודר שהותר לו נדרו והא דהביא שם הקרן אורה דלענין הפרה פליגי בה תנאי לקמן אי יכול להפר ע"י שליח וכוונתו לפלוגתא דר' יאשי' ור' יונתן לקמן (ד' עב:) שם הוא ענין אחר דהבעל נותן כחו בהפרה להשליח שהשליח יפר כל נדרים שתדור אשתו מכאן ולהבא אבל אם הבעל אומר להשליח צא ואמור לאשתי שאני מיפר נדרי' בודאי לית בזה פלוגתא דתנאי שהפרה זו מועיל וגדולה מזו שאפילו לא נודע לה כלל מופר רק שצריכה סליחה וכפרה אם עברה על נדרה קודם ההפרה כדאי' במס' נזיר ולקמן (פ"ג.). לכן אינו מובן לי ג"כ מה שחקר שם אם החכם יכול להתיר ע"י השליח מה כוונתו שהחכם יתן כחו להשליח שהוא יתיר לה ואיך מיירי אם השליח הוא יחיד מומחה מה צריך לכח השליחות במה שהוא שליח מהחכם ואם כוונתו שהשליח יהיה רק בתורת מודיע ומספר לה שהחכם התיר לה ע"כ דבריו צריכין ביאור:
עוד כתב במש"ל שם דמאותו הגדה דפ' הספינה בעובדא דרבב"ח יש להוכיח שלא כרבינו שמשון עכ"ל ונחסר הביאור וראיתי בס' ברכות יוסף מגדול א' בדורינו שיצא לאור הדפוס מקרוב שביאר שכוונתו. מהא דשמע רבב"ח בת קול שאומרת אוי לי שנשבעתי ועכשיו שנשבעתי מי מיפר לי. והוא היה מסופק אי אשבועתא דמבול קאמר או אשבועתא דגלות לכן לא הפר וכי אתא לקמייהו דרבנן א"ל כל אבא חמרא כו' דאם אשבועתא דמבול קאמר א"כ אוי ל"ל והשתא אם נאמר כדעת רבינו שמשון שא"צ הנודר להיות בפני החכם היה להם לרבנן לומר כעת מופר אלא ודאי שצ"ל בפני הנודר לכן דוקא רבב"ח כיון שהיה אצל הר סיני הוי כאלו היה עם הקב"ה והיה יכול להתיר משא"כ רבנן וע' בספר הנ"ל מ"ש בזה לדחות הראיה ובאמת אין משיבין מדברי אגדה. וע' בט"ז סי' רכ"ח ס"ק כ' שכתב דהריב"ש סובר כדעת הרמב"ם ז"ל דלעולם אין מתירין אלא בפניו ובת יפתח יוכיח עכ"ל וכוונתו דיפתח לא רצה לילך לפנחס להתיר נדרו כמ"ש במדרשים ואמאי לא שלח שליח או בכתב לפנחס שיתיר נדרו ומזה מוכח דאינו מועיל התרה ע"י שליח או בכתב וס' הריב"ש אינו ת"י לעיין בו אולם גם ע"ז יש לדון הגם שאין לדמות למ"ש אין משיבין מדברי אגדה כי מעשה רב וע' בנ"ב מ"ש להגאון רי"פ ממ"ש התוס' בע"ז (דף לג:) ד"ה כסי שלמדו התוס' דין ממ"ש המן לאחשורוש ולא עוד אלא שמדיח כוסו ג"פ יעוי"ש. אמנם מלבד זה קשה על מעשה דיפתח. שע"פ דין לא היה חייב לאבד בתו כמבואר במדרש פ' חיי שרה והכי איתא התם ר' יוחנן וריש לקיש ר' יוחנן אמר הקדש דמים היה חייב ור"ל אמר אפילו הקדש דמים לא היה חייב דתנן אמר על בהמה טמאה על בעלת מום הרי אלו עולה לא אמר כלום הרי אלו לעולה ימכרו ויביא בדמיהם עולה (ע' תמורה דף כז:) ועפ"ז לא היה יפתח מחוייב להעלות את בתו על המוקד ומוכרחים אנו לומר דלא גמר דינא וא"כ יש לומר דגם הך דינא דיכול לשלוח שליח להתיר נדרו לא גמיר עוד יש לומר כיון דלא רצה לזלזל בכבודו לפי דעתו גם ע"י שליח חשב שזה הוא להעדר הכבוד וע' בפסקי הרא"ש שהביא בשם ר"ת דאף ע"י שליח יש ביזוי יעו"ש:
ואיידי דאתא לידן אעתיק כאן דבר נחמד מה שמצאתי בס' צפנת פענח להגאון מהר"י מטראני ז"ל על דרושים שכתב בספרו הנ"ל בענין עקדת יצחק שכך היה כוונת הקב"ה מתחלה במה שאמר קח נא את בנך והעלהו לעולה שבדמיו יביא עולה דהא לא אמר לו והעלהו עולה אלא לעולה וע"פ דין המשנה דתמורה הנ"ל יש חילוק בין אמר הרי אלו עולה או אמר הרי אלו לעולה דבאומר הרי אלו עולה לא אמר כלום ואם אמר הרי אלו לעולה ימכרו ויביא בדמיהם עולה ולכן שמע אברהם להמלאך שאמר לו אל תשלח ידך אל הנער כו' כי המלאך הודיעו שלא היה ציווי השם יתברך בתחלה לשחטו לשם זבח כי לא אמר לו והעלהו עולה אלא והעלהו לעולה לצורך עולה עי"ש דבריו הנעימים:
בפי' הרא"ש ד"ה חירגא דיומא לא שמי' כו' תימה אמאי לא אמר חמה גופי' מסיא כדאמרינן בב"ב אדלי יומא אידלי קצירא עכ"ל בש"מ כתב והא דאמר בב"ב אדלי יומא אדלי קצירא כו' הא והא איתא ובס' איי הים מצאתי תירוץ לזה דיציאת השמש אינו אלא להקל את החולי כלשון אידלי קצירא הורם והוקל החלי מהחולה מחלישות חשכת הלילה
וזהרורית החמה שבכנפי' מרפא את החולי כלשון מסי שהוא מרפא וכן הלשון שמש צדקה ומרפא בכנפי' שהוא זהרורית שלה בכנפיה:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |