אילת השחר/כתובות/פט/ב

אילת השחר כתובות פט ב

דף פ"ט ע"ב

איהו הוא דאפסיד אנפשי'. ולכאורה מה הם צריכים להפסיד מחמת דאביהם אפסיד אנפשי' דהא לא נעשה מכח זה חיוב לשלם פעמיים שנאמר דהשתעבדו נכסיו לזה, ואם תגבה פעמיים הא באמת יהי' שלא כדין, וצריך לומר דכיון דזה זכות מחמת דאינו רוצה לשמור שוברו מן העכברים, ואם הי' נוגע הפסד לאביהם כה"ג לא הי' יכול לעכב הפרעון והי' מוכרח לקבל שובר דאיהו אפסיד אנפשי', לכן גם הם אין להם זכות לעכב הפרעון ומוכרחים לקבל שובר, וצריך לומר דמה דאיהו אפסיד אנפשי' היינו במה שלא השתדל לגרש באופן שיהי' ידוע בעדים שגירשה שעי"ז לא יגרם הפסד ליורשים.

והנה כמו דפריך דתגבה מהיורשין כמה פעמים איכא למיפרך נמי דתגבה מלקוחות כמה פעמים היינו בעדי מיתה ובעדי גירושין, ונצטרך לתרץ ג"כ איהו דאפסיד אנפשי', ולפי"ז צ"ע מה דהוכיח בקובץ שעורים (אות שי"ט) דשאני יורשין מלקוחות מחמת דמיתומים מקרי אנפשי', דמסתמא ה"ה מלקוחות ואין ראי' דיתומים מקרי יותר אנפשי' מלקוחות. (מהדו"ק)

וכי תימא דקרעינן ליה אמרה בעינא לאינסובי ביה דקרעינן ליה וכתבינן אגביה גיטא דנן קרענוהי לאו משום דגיטא פסול הוא אלא דלא תיהדר ותיגבי ביה זימנא אחריתי. מבואר בגמ' שאשה שבאה עם גט קרוע וכתוב עליו שאינו גט פסול, סומכין ע"ז לראיה שהיא מגורשת. וצ"ע לפי מה שכתב בחידושי רבינו חיים הלוי (הל' עדות) דכל מה שמועיל עדות שבשטר ולא נחשב מפי כתבם, הוא מפני שהגדתן שבשטר משוי ליה לשטרא וחשיבא גם עדות ראי' על גוף המעשה, וכיון שעושה חלות גט וחלות קידושין מהני גם לראיה, אבל כתב לראיה לחוד לא יכול להועיל דהוי מפי כתבם, א"כ איך סומכין על כתב כזה.

וכן במה שנהוג בזמנינו שנותנים ביד האשה כתב שנתגרשה כדין בב"ד, צ"ב מאיזה דין סומכין ע"ז, אם מצד עדות הרי זה מפי כתבם, ולומר דמהני מדין מעשה ב"ד, קשה דהא גירושין א"צ ב"ד דיכולה להתגרש בפני שני עדים לחוד וצ"ב [העירו לעיין בחת"ס].

תוד"ה יכול. דדמי לטענו חטין והודה לו בשעורין. עי' באור שמח (על ב"מ דף י"ז בהג"ה) לתרץ קושית התוס' דאף אם לא גירשה פטור משאר וכסות דהוי כמורדת, ובהפלאה כאן ביאר דברי הבית שמואל דלהרמב"ם דגם בתובעת כתובתה מ"מ נאמנת להנשא לאחר לכן הוי כמורדת, משא"כ להתוס' דאסורה להנשא לאחר ומותרת אליו דאינה נאמנת וכמו באומרת טמאה אני לך, לכן לא הוי כמורדת, אע"ג דלפי דבריה אסורה לו.

ב' כתובות וגט א' וכו' אינו גובה אלא כתובה א' שהמגרש את אשתו והחזירה ע"מ כתובה הראשונה מחזירה. וחזינן מכאן דכל שיש עליו חיוב בתור כתובה עולה גם בשביל הנישואין השניים, וכ"ז שלא פגמה או זקפה דחיובה עליו מדין כתובה עדיין כמבואר בגיטין (דף י"ח), הו"ל שפיר כתובה, ואין על כל נשואין חיוב חדש כל שעדיין נשאר חיוב כתובה עליו מכח שהיא אשתו. והטעם דהא כל בעל עם אשתו הא בכל רגע יש סיבה לחייבו כתובה, ומ"מ לא נעשה כל רגע חיוב חדש כל שעדיין חיוב הכתובה קיים, וה"נ בנישואין שניים, ואע"ג דאם הי' משלם הכתובה בין גירושין לנשואין שניים הי' צריך לכתוב כתובה חדשה, ה"נ בעודה תחתיו אם שילם כתובה צריך לכתוב כתובה חדשה, ומ"מ כל שלא שילם אין מתחדש יותר מהחיוב הקודם, ה"נ כאן. והעירוני למה לא יכולה לתבוע כתובתה דהא כבר נתגרשה קודם, ותמיד אמרינן לא ניתנה כתובה לגבות מחיים, אבל כאן הא כשנתגרשה כבר הגיע זמנה לגבות, ואפשר לומר דלא כשנתגרשה או נתאלמנה מגיע זמן הפרעון, אלא מה שהיא אינה תחתיו ע"י גירושין או אלמנות הוא המחייב, וכיון שנשאה והיא שוב תחתיו אז כל שהיא תחתיו לא ניתנה כתובה לגבות ממנו. (מהדו"ק)

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף

ספרי אילת השחר מונגשים לציבור במסגרת 'אוצר הספרים היהודי השיתופי' לשימוש אישי לעילוי נשמתו הטהורה של רבנו אהרן יהודה ליב ב"ר נח צבי. הזכויות שמורות לבני רבנו יבלחט"א