אילת השחר/כתובות/פט/א
< עמוד קודם · עמוד הבא > צור דיון על דף זה מפרשי הדף תוספות ריטב"א מהרש"ל חי' הלכות מהרש"א מהר"ם שיף פני יהושע הפלאה רש"ש אילת השחר שיח השדה |
רש"י ד"ה ש"מ. ותגבה לאחר מיתתו בתורת אלמנה וכו' שהיא תמתין עד שימות ותגבה בתורת אלמנה. הנה יש לעיין מה דיש לטעון לא אשלם בלי שתחזירי לי הכתובה משום שתפרעי עוד פעם, אם זה כיון דהוא כתב לה שטר וזה יגרום הפסד לאיזה אדם אפילו שלא בא מכחו יכול לעכב מלשלם, או דוקא להפסד יורשיו הבאין מכחו כיון דזוכין ממנו לכן יכול לומר איני פורע אפילו שתתני לי שובר, ובפרט לסברת הקוב"ש (אות שי"ט) דמה דמפסידין ליורשיו מקרי כאילו מפסידין אותו, וכמו שהוכיח בקובץ שעורים שם מהא דקאמר לקמן (עמוד ב') ודלמא סמוך למיתה גירשה איהו דאפסיד אנפשי', הרי דזה מקרי כמפסיד לעצמו [ועמש"כ שם לדחות ראיתו], אבל אם זה נוגע להפסד לאחרים לאו כל כמיני' לעכב פרעון בשביל זה.
והנה טעם דמ"ד כותבין שובר משום דאמרינן לי' עבד לוה לאיש מלוה, וזה אם כל טענתו לעכב הפרעון משום הפסד דידי' אמרינן לי' עבד לוה לאיש מלוה, אבל אם טענתו אפי' משום הפסד דאחרים, מה מהני ע"ז מה דעבד לוה לאיש מלוה, משמע דכל טענתו דזה יגרום לו הפסד, וכיון שכן אמרינן לי' עבד לוה לאיש מלוה, ואין לך זכות מכל מה שיגרום לך דבר שלא טוב לך לעכב בשביל זה הפרעון, וה"נ יורשיו אין להם כח בנכסיו יותר ממנו ונשתעבדו לשלם אפילו אם עי"ז יצטרכו לשמור השובר מן העכברים, וא"כ למ"ד אין כותבין שובר ג"כ משום דטוען דזה יגרום לי הפסד ולא אם יגרום לאחר.
והנה אם היה רוצה לעכב מלשלם בשביל שזה יכול לגרום לו דבר לא טוב אך לא הפסד ממון, מסתבר דבשביל זה אינו יכול לעכב מלפרוע, וע"כ דזה שיגרום שיגבו מיורשיו הוי כגובין ממנו ומפסידין לו, וצ"ע מה דלקמן (דף צ"ב ב') אמרינן במכר שדה שלא באחריות ובא בע"ח לטרוף דאיכא תרי לישני אם המוכר יכול לדון עם הבע"ח שרוצה לגבות מלקוחות שלקחו שלא באחריות, או דהבע"ח יאמר לו לאו בע"ד דידי את, אע"ג דיהי' עליו תרעומת דלא סגי במה דעי"ז יהי' להלוקח תרעומת עליו, ולמה לא נימא כיון דאתה גובה מהבא מכחי זה כגובה ממני, וכמו לענין טענת שובר דמה שיגבו מיורשיו הא הוא אינו נפסד גם תרעומת לא שייך, ומ"מ מה שתגבה מיורשי הוי כמו שלוקח ממני, ה"נ יועיל לענין שיהי' בעל דבר לדון עם הבע"ח, משמע דיש לחלק בין שיגבו מיורשיו או מלקוחות, וכסברא שהביא בקובץ שעורים (אות שי"ט) בשם הגאונים דחילקו בין יורשין ללקוחות, דלגבי לקוחות אינו מועיל מה שנותן לה נאמנות, וצע"ק לאלה דלא מחלקין בין יורשין לקוחות.
תוד"ה ש"מ. דדלמא לא הזקיקוהו לפרוע ע"י שובר אלא ההוא לפנים משורת הדין עבד. יש לתמוה למה נאמן בטענה כזאת, וכבר עמד בזה בקובץ שעורים, ויש לעיין אם בלבו מאמין שהיא לא תגבה שלא כדין אם בכ"ז יכול לעכב מלשלם הכתובה או דאז באמת אסור לו לעכב, וכן פשוט, וכ"כ להדיא בתשו' רעק"א החדש (סי' כ"א), ולפי"ז אינו ממש לפנים משורת הדין, אלא דכיון דלא חששתי שמשקרת ויש לה הכתובה שילמתי, ומה דזה נקרא לפנים משורת הדין משום דב"ד לא היו יכולים להזדקק לו דהא יכול לומר שירא שתגבה עוד פעם, ואינו רוצה להחזיר בלי שתחזיר לו השטר כתובה.
תוד"ה במקום שכותבין. וא"ת כיון דבמקום שכותבין הוא ניחוש שמא אח"כ כתב וכו' אבל הכא שהביאה ראי' שלא כתב לה בשעת נישואין תו ליכא למיחש שמא כתב לה אח"כ אפי' במקום שכותבין. וצ"ל דהמשנה סוברת דאין איסור לשהות אשתו בלי כתובה, דאי אסור הא בודאי יש לומר שאח"כ כתב לה, דלמ"ל לומר דהאי גברא לא חשש להאיסור לשהות עם אשתו בלי כתובה.
מגו דיכול לומר לא גרשתיה. הנה כאן הוי מיגו נגד שטרך בידי מאי בעי, דהא מיירי דיש לה שטר כתובה, ונצטרך לומר דסוגיין פליג על סוגיא דב"ב (דף ה' ע"ב) דהתם מספק"ל במיגו במקום חזקה, ועי"ש בתוס' (ד"ה מי אמרינן) דכתבו דסוגיא דשם חולק על רמב"ח, דס"ל דלא מהני מיגו במקום חזקה, וצ"ל דרמי בר חמא פליג על סוגיא דכאן, דפשיטא להגמ' כאן להיפך דמהני מיגו נגד שטר.
תוד"ה מגו. דשמא מחמת חימוד ממון אומרת כן וכו' תנו לי כתובתי אף לינשא אין מתירין אותה דאדעתא דכתובה אתאי. לכאו' יש לחלק דהתם מעיקר הדין אינה נאמנת כלל אלא דזה תקנ"ח, ותיקנו רק כשבאה לינשא אבל כשבאה לתבוע כתובה לא תיקנו, אבל הא דנאמנת לומר גרשתני הא זה מעיקר הדין דחזקה אינה מעיזה, א"כ למה נחלק דבשביל תביעת כתובה כן תעיז.