אילת השחר/כתובות/פח/ב

אילת השחר כתובות פח ב

דף פ"ח ע"ב

תוד"ה הוציאה. מ"מ יהא נאמן לומר פרעתי מנה מגו דאי בעי אמר אלמנה נשאתיך. ולפי"ז מנה א' יהא מוכרח לשלם בלי שתחזיר לו הכתובה ולא יוכל לומר לא אשלם עד שתחזירי לי הכתובה, דהא על זה לא תוכל להפסיד לו דהא יהא נאמן במיגו, ובמקום שיש עדי הינומא אז הא בין כך תוכל לגבות בלי שיהא הכתובה בידה, ומה שהכתובה מגרע לו הוא רק במקום שלא יהא עדי הינומא דאז בלי הכתובה יהי' נאמן במיגו, וכיון דנאמן על מנה א', נמצא דרק מנה א' הוא מה שיכול להפסיד, א"כ מנה א' יהי' מוכרח לשלם בלי שתחזיר לו הכתובה.

בא"ד. מ"מ יהא נאמן לומר פרעתיך מנה מגו דאי בעי אמר אלמנה נשאתיך אם אין לה עדי הינומא. דהנה כל הסברא דאם אין כותבין שובר יכול לומר לא אפרע עד שתחזירי לי השטר, בפשוטו הוא משום דכיון דהוא נתן שטר שבזה יש שיעבוד עליו יכול לומר איני משלם עד שתחזירי לי הראי' ההיא, אבל אם יש לה ראי' צדדית שאז היתה בתולה, אפי' אם מה שיש לה הוא מכח דבר שנתן לה, כגון שביום הנשואין לוה ממנה כסף והי' כתוב שלוה מפלונית הבתולה, מ"מ מסתבר דאין יכול לומר איני משלם הכתובה עד שתחזירי לי שטר הלואה ההוא, כיון שבזה כתוב שביום פלוני היתה בתולה.

ולפי הנחה זו יש לעיין מה שבהמשך דבריהם כתבו דלשמואל דאין כותבין שובר אז הוציאה גט היינו גט ממש דבלי זה לא תגבה, אע"פ דלכו"ע אינו נאמן לומר פרעתי במקום שאין כותבין כתובה, מ"מ לא יפרע עד שתחזיר הגט ותקרע כיון שיכול לבוא לידי הפסד אם ישאר הגט בידה, א"כ אי שמואל לית לי' דר' יוחנן דאמר לא אמר כלום, אם לא תוציא הגט ממש יהא נאמן לומר פרעתי, דגט הוי במקום כתובה, דהכי הוי בעי למימר אביי בפ"ק דב"מ, ויש לעיין דאי לא הוי גט במקום כתובה איזה סברא יש שיוכל לעכב הפרעון כיון שהגט אינו שטר התחייבות לתת לה כתובה והוי כדבר צדדי ולמה יוכל לעכב, ואפילו אם גט היינו כתובה, ג"כ צ"ע דהא מה שנתן הגט אינו משום דנותן לה התחייבות ושיעבוד על עצמו אלא משום דרוצה לגרשה, ומה שעי"ז יש לה ראי' ותוכל לגבות ממנו למה זה יהי' סיבה לעכב הפרעון מה שיש לה דבר שאינו שייך לעצם שיעבוד הכתובה.

בא"ד. אליבא דר' יוחנן כתבו התוס' בעיקר למה שלא יוכל לעכב הפרעון מחמת הכתובה, אבל לא דנו על הגט, משום דיש לומר כמו אביי דתטעון בעינא לאינסובי בי', כיון דהגט הא אינו שטר על תשלום המנה מאתים אלא ראי' על גירושין, ולכן אף אי אין כותבין שובר אין לבקש שיחזירו את הגט כיון דצריכה קצת את זה, אע"ג דיש עצה לקרוע ולכתוב אגבה גיטא דקרעוהו דלא לגביה, מ"מ אין להכריח את זה כיון דאינו שטר מיוחד לחייבו כסף, אבל על כתובה דזה שטר מיוחד לגביית הממון, אז אם הי' איזה נפק"מ במה שנשאר בידה דתוכל לגבות יותר משאם אינו בידה, כגון שע"י הכתובה נדע שהיתה בתולה בשעת נישואין, אז למ"ד אין כותבין שובר לא תגבה רק אם תחזיר הכתובה, אע"ג דלמעשה אין הכתובה מועילה שיהי' הכתובה הוכחה לעצם הפרעון דבין כך א"א לטעון אחר מעשה ב"ד.

בא"ד. מן הסכנה ואילך אשה גובה שלא בגט פי' שלא בגט שלא בעדי הגט. אע"ג דיש לבעל מיגו דלא גרשתיך דאז הי' נאמן, מ"מ במודה שגירשה ופרע אינו נאמן, וכן שלא בפרוזבול ג"כ הפירוש אע"פ שיש ללוה מיגו דלא הי' לך פרוזבול, דגם אחרי הסכנה אינו נאמן לומר הי' לי ואבד, מ"מ אינו נאמן פרעתי במיגו דלא הי' לך פרוזבול.

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף

ספרי אילת השחר מונגשים לציבור במסגרת 'אוצר הספרים היהודי השיתופי' לשימוש אישי לעילוי נשמתו הטהורה של רבנו אהרן יהודה ליב ב"ר נח צבי. הזכויות שמורות לבני רבנו יבלחט"א