אילת השחר/כתובות/ה/א
פוסקין צדקה לעניים. בשטמ"ק מבואר דלא תימא שמא יפסוק לפלוני מאכל פלוני קמ"ל. משמע דאם יפסוק מחייב כבר ליתן לו, ויהי' מזה ראי' דכשפוסקין לעני מחויב כבר ליתן להעני הזה, ועיין קצוה"ח סי' רי"ב.
יוהכ"פ שחל להיות בשני בשבת ידחה. פשיטא להגמ' דאי הי' מקום לגזור ודאי דהיו דוחין בשביל זה יוהכ"פ, ועי' בשטמ"ק בשם הריטב"א שהרגיש קצת בזה.
הואיל ונאמרה בו ברכה לדגים. צ"ע בכל מה דאמרינן דנאמרה בו ברכה, דהא אף דבאותו יום כתבה התורה ברכה אבל הברכה הא אינו דוקא על היום ההוא, וחזינן מזה חידוש דמ"מ הברכה תחול יותר באותו יום שנאמרה הברכה.
ואע"ג דהברכה שנאמרה בו הוא שיפרו וירבו, וכיון דבתולה לא מתעברת בדרך כלל מביאה ראשונה מה שייך שתועיל הברכה לענין ביאה ביום ההוא, צ"ל דלפי מש"כ התוס' לעיל (דף ד' ד"ה בעילת מצוה) דביאה זאת היא גורמת לפרי' ורבי', יש לומר דשייך כבר ברכה אע"פ שמזה עדיין לא תתעבר.
איכא בינייהו אדם בטל. הנה פשוט דבשביל תקנת שקדו באלמנה לא יועיל אפי' אם יאמר אני אשא ביום א' ולא אעבוד ג' ימים, וא"כ צ"ב דהא מסתמא גם אם עד הזמן האחרון הי' עובד ומעכשיו הפסיק לעבוד דודאי דינו ככל אדם בטל, וא"כ אם יאמר שג' ימים אלו אינו רוצה לעבוד, הרי על הג' ימים האלה הוא אדם בטל, ולמה לא יוכל לישא כל יום ולא יעבוד הג' ימים, וצ"ל דכיון דמה דלא יעבוד הוא רק מחמת הנישואין אין לו דין אדם בטל, אבל אם גם בלי זה לא הי' עובד ג' ימים אלו אז דינו כאדם בטל ומותר לישא בהתחלת ג' ימים אלו.
תוד"ה אי נמי. וא"ת משום ברכה דדגים הי' להם להניח תקנת שקדו. מבואר דאע"ג דברכה אינו דבר ששייך לתקן עבור זה יום מיוחד לישא, ושקדו זה טעם שראוי לתקן בשביל זה יום מיוחד, מ"מ ברכה הי' סיבה מספיקה שלא יתקנו תקנת שקדו כדי שיוכל לבעול ביום שיש בו ברכה. וצע"ק כיון דלתקן יום מיוחד משום ברכה לא יתקנו, א"כ גם אם לא יתקנו משום שקדו ביום ה', מ"מ גם יום ד' לא יתקנו כדי שיהי' ברכה דדגים, ולמה לא לתקן שקדו משום שיהי' ברכה כיון שגם אז לא יקויים טעם ברכה, ודוחק לומר דנבטל שקדו משום דאז יתכן דירצה לישא ברביעי ויקויים ברכה בליל חמישי.
 |
ספרי אילת השחר מונגשים לציבור במסגרת 'אוצר הספרים היהודי השיתופי' לשימוש אישי לעילוי נשמתו הטהורה של רבנו אהרן יהודה ליב ב"ר נח צבי. הזכויות שמורות לבני רבנו יבלחט"א |