אילת השחר/גיטין/צ/א
לא מצא בה לא ערוה ולא דבר מהו. ופירש"י מי כייפינן לי' לאהדורי, והא דלא פירש אם בכלל לא חל, צ"ל דהא מתירוצא דגמ' דמתרצינן דבאונס הוא דגלי רחמנא בעמוד והחזר קאי ולא בשאר דוכתי, הרי דס"ד דיהי' צריך להחזיר, ובתמורה דף ה' דדנו אם עביד לא מהני, מ"מ לא הי' נידון שלא יחול הגירושין אלא דיהי' מחויב לאהדורה, והתוס' שם (בד"ה מיתיבי) הקשו דנימא דלא יועיל כלל הגט, ותירצו דאיתקש למיתה כמו מיתה מוציא מרשות הבעל ה"נ גט. ואינו מובן כ"כ דמאי ראי' לכאן דאיכא לאו דלא ישלחנה, דאולי כאן הגירושין לא מועילים כיון דבכל מקום שאמרה תורה לא תעביד אי עביד לא מהני, מ"מ חזינן מהתוס' דבזה דלא מהני כלול תרתי, דלא יועיל כלל, או לכל הפחות דיצטרך להחזיר, וכאן דאיכא גזה"כ דהגט חל דילפינן ממיתה נשאר לכל הפחות דיהי' חייב להחזיר, ולפי"ז ה"נ ס"ד דאם גירשה בלי שמצא ערוה או דבר, נהי דחל הגט מ"מ נימא דלא יועיל לענין דצריך להחזירה.
ולכאורה שאלתו היא רק לשיטת רבא דס"ל אי עביד לא מהני כמו באונס דמשמע דאי עביד מהני ידעינן מסברא דלא צריך לאהדורי, כמבואר שם בתמורה ה' א', והביאור דהנה לה יש זכות להיות אשתו והי' סברא דלא יועיל כלל הגט, אלא דכתבו דילפינן ממיתה, אז נהי דחל הגט מ"מ זכותה לא יפקע דזכותה להיות אשתו שיקדש אותה, ה"נ כאן דזכותה שלא להפסידה שלא תהי' אשתו בלי שמצא בה ערוה או דבר, ולזה ס"ד דאף אם עבר ועביד לא מהני אע"פ שהגט חל, [וכל הנידון באונס וכן כאן, הא הוא רק במגרשה נגד רצונה, דברצונה יכול בכל גווני, וכמבואר באהע"ז סי' קי"ט דלא גרע מבאונס דאם היא מסכימה מותר לגרשה].
ואפשר לומר דהנה לעיל (דף ע"ה) הקשה הרשב"א מאי מספק"ל אי נתינה בע"כ הוי נתינה נפשוט מגט דבעי ונתן בידה ומ"מ מהני בעל כרחה, ותירץ דכל הנידון הוא היכא דהמקבל מפסיד ע"י הנתינה בע"כ דאז יש סברא שלא יועיל משא"כ כאן דהבעל אינו קנוי לה אדרבה היא קנינו, ואם תאמר שלא יוכל לגרשה בע"כ א"כ אתה מחייבהו וזה לא יתכן. ולכאורה מ"מ כיון דגלי קרא דחל גט בע"כ גם באונס כמש"כ התוס' תמורה (דף ה') הנ"ל דילפינן ממיתה, הרי דגם היכא דמחויב שתהי' אשתו מ"מ מהני נתינה בע"כ ונילף מזה דהוי נתינה, וע"כ צ"ל דגם זה שמשועבד להיות בעלה לא נקרא שמפסיד לה משום דאינו קנוי לה אע"פ שמשועבד להיות בעלה, אבל כ"ז אם ע"י הגט לא נפסק זכותה שיהי' בעלה דאז שייך לומר דשפיר מהני נתינה בע"כ ואין זה מפסידה, דהא דינה יש לה כמקודם שיהי' לה זכות להיות אשתו, אבל אם נימא דאינו מחויב להחזירה הא מפסיד לה זכותה שיהי' לה בעל, וא"כ הי' אפשר לפרש דקושית הגמ' לא היתה רק משום דאי עבד לא מהני, אלא אף אם מהני כאן ע"כ לא מהני ומחייב לאהדורה, דאל"כ איך בכחו להפסיד אי נתינה בע"כ לא הוי נתינה, ולעיל הא איכא תרי לישני דרבא ור' פפא אי נתינה בע"כ הוי נתינה, ולהצד דלא הוי נתינה יכול להתפרש הקושיא מכח זה דלא יועיל ויתחייב להחזירה דאז שפיר מהני נתינה בע"כ, אבל אם יועיל נתינה להפקיע כחה א"כ נימא נתינה בע"כ לא יהי' נתינה, וע"ז תירץ דהוי גזה"כ מדגלי באונס, והתם בגמ' דמשמע דרק משום אי עבד לא מהני נימא דצריך להחזירה, היינו להצד דנתינה בע"כ הוי נתינה, ולא הי' קשה אלא מצד דאי עבד לא מהני, וצ"ע.
תוד"ה מה להלן. לעבור בב' לאוין. ובגליון הש"ס הקשה דהא אין איסור חל על איסור, ואין לומר דהוי גזה"כ דהא איכא לאוקמי קרא בנתגלה אחרי הנישואין שהעידו שקר שזינתה. ולכאורה יש לדון דכאן הוי גירושי טעות, דכיון דיש איסור בודאי לא הי' מגרשה אילו ידע שזה שקר, ובחכמת שלמה (על השו"ע סי' קי"ט) הביא שכ"כ בישועות יעקב, אלא דחלק עליו. ולכאורה כל מה שהביא אינו דומה לכאן דאסור לגרש ובודאי לא הי' רוצה לעשות איסור, ואם הי' אומר בפירוש דכונתו לגרשה בכל גווני אף אם ימצא שקר, הא אם ימצא שקר נמצא דעבד איסורא, א"כ בודאי דאין כונתו לגרש על אופן שיתברר ששיקרו, ובאמת היתה טהורה.
 |
ספרי אילת השחר מונגשים לציבור במסגרת 'אוצר הספרים היהודי השיתופי' לשימוש אישי לעילוי נשמתו הטהורה של רבנו אהרן יהודה ליב ב"ר נח צבי. הזכויות שמורות לבני רבנו יבלחט"א |