אילת השחר/גיטין/פט/ב

אילת השחר גיטין פט ב

דף פ"ט ע"ב

לחד מבני פלניא. חזינן דזה לא הוי כמו שלא לפלוני דתני לעיל דלא הוי קול, וכ"כ הרשב"א והריטב"א.

ואת לא תסברא וכו' לאו משום דאמרי' על תנאי קידש. יש לעיין דהא מטעם קול באת לאסור דקידושי שני דינם רק כקול בעלמא הא קלא דבתר נישואין לא אסרינן, ובכלל צריך להבין למה משום חשש דיאמרו גירש זה תצא מבעלה ומשום חששא דקלא לא תצא באם נתעורר הקול אחר נישואין, ועוד אי משום קול רוצים לאסור, הא הו"ל כקול שנתברר שאינו נכון דלמ"ד מבטלין קלא בודאי מבטלין, וע"כ דכיון דהקידושין של השני הם אמת לא שייך לבטולי קלא, גם כיון דהוי אמת בקול כזה פשיטא להגמ' דמוציאים, אע"ג דכל זה הוא רק מחמת חשש שיאמרו שהראשון גירשה וזה אנו יודעים שהוא שקר. (מהדו"ק)

אי הכי נישאת נמי נישאת דעבדה איסורא קנסוה. ולכאורה זהו טעם על שאסורה להראשון אבל למה צריכה גט משני, ע"כ משום הקול דנישאת לשני ולא כולם ידעו דקאי אבעל וקידושי דשני לא היו קידושין, א"כ גם בנתקדשה נימא כן, וע"כ משום דיתלו דקידושי תנאי הוו, וצריך לומר דהא דסמכינן שכולם ידעו שקאי בעל וקידושין דשני לאו קידושין הוא, זהו רק אם נתירה לראשון דזה דבר שיתפרסם יותר וע"כ כולם ידעו דקאי בעל וקידושין דשני אינם קידושין, אבל בנישאת דרצו לקונסה, נהי דיצריכו גט מראשון מ"מ לאו כולם ידעו, ואם יתירוה משני בלי גט יאמרו מתירין אשת איש בלי גט, משא"כ בארוסה דמתירים אותה לבעלה שפיר ידעו כולם דקאי בעל. (מהדו"ק)

כל קלא דלא איתחזק בבי דינא לאו קלא הוא. ופירש"י דלא הגיע למקום ברור, ולכאורה מאי קמ"ל, הא כיון דלעיל למדנו דקול האוסר הוא רק כשהגיע לדבר ברור, ודאי דאינה נאסרת אחרת, ומה בא רב אשי להשמיענו, וברשב"א ור"ן כתבו דאם נודע ביטולו כבר לא חיישינן וכן אם נישאת קודם לא מבררין יותר. ועי' בבית שמואל (סי' מ"ו) דאף אם ביררו אינה נאסרת, ושמעתי שבבית מאיר רצה לחלוק דאם ביררו נאסרת, והביא משו"ת הר"ן כהב"ש.

כל קלא דבתר נשואין. פירש"י דהוא משום דעי"ז נאסרת עליו דהו"ל כבועל אשת איש ונמצאת מוציאה מבעלה, משמע דלולא זאת מחמת הא גופא דנאסרת אם לא יגרשנה זה שיצא הקול שנתקדשה ממנו לא הוי חיישינן ולכן בארוסה חיישינן לקלא, ואולי זה מפני דלר' הונא הא מסקינן דמגרש ראשון ונושא שני דלראשון כבר תהי' אסורה דהו"ל כמחזיר גרושתו מן האירוסין ובודאי הראשון יתן גט [ועי' בהגהת רעק"א אהע"ז סי' מ"ו סעיף ה' בשם מהריב"ל אם כופין בדברים או בשוטים או דבכלל אין כופין], אבל איה"נ דלר' שיננא ברי' דר' אידי הי' סגי בטעם דהראשון אולי לא ירצה לגרש ונמצאת מוציאה מבעלה השני עי"ז. ולפי האחרונים המובאים ברעק"א הנ"ל דאין כופין רק אם ירצה יגרשנה הראשון, צע"ק דברי רש"י. ומפירש"י משמע קצת דאין חילוק בין להוציא נשואה מבעלה או ארוסה, דאם להוציא נשואה חמיר טפי הי' יכול לפרש דלכן ס"ל לרב אשי דרק נשואה לא מחמירין להוציא ולא ארוסה.

כי אתמר דרב המנונא בפניו. והיינו דלר' הונא גם שלא בפניו מהני לענין דצריכה גט כמבואר בתוס' דאין בזה נאמנות כמו בפניו שמותרת להנשא ע"י טענתה. ויש לעיין דהא אין דבר שבערוה פחות משנים ואיך מהני החזקה דאינה מעיזה לגבי דבר שבערוה, ע"כ משום דחזקה אלימתא היא עד כדי כך דיש בזה נאמנות כמו עדים, וא"כ שלא בפניו ממ"נ אם יש בזה חזקה אלימתא תהא מותרת לגמרי, ואם אינה כ"כ חזקה א"כ הדרינן לכללא דאין דבר שבערוה פחות משנים ולא תועיל כלל.

מגרש ראשון ונושא שני. בבית שמואל (סי' מ"ו ס"ק י"ז) כתב בשם הרשב"א דהוי ספק ספיקא ולכן כתב הב"ש דבדיעבד אם גירשה שני ונשאה ראשון לא תצא דהוי ספק ספיקא שמא לא קידשה ראשון ושמא לא נתגרשה מראשון ולא חלו קידושי שני. ויש לעיין הא לפי הקול הא הוי רק ספק אחד שמא לא גירשה ראשון, וא"כ אם לפי הקול אסורה מספק ג"כ צריך להיות אסור, כמו שמשמע בתוס' לעיל (פ"ט א' בד"ה בעולה) דאע"ג דאיכא לספוקי שזינתה מכשר מ"מ אסורה, ובודאי לפי"ז אם תנשא לכהן תצא וה"נ מ"ש, וחוץ מזה הא כאן אינו ספק אלא גזירה דלפי"ד שנתקדשה לראשון איכא גזירה, דהא אף כשידוע לנו שלא נתגרשה כגון באשה שאמרו לה שמת בעלה חיישינן לפי סברא א' שמא יאמרו גירש זה ונשא זה אף אם לא היו מצריכים גט, א"כ גם כאן הא הוי גזירה ומה שייך ספק.

תוד"ה והלכתא. ועוד דכיון דנתקדשה לזה בפניו שריא חזקה אין אשה מעיזה פני' בפני בעלה. וצ"ל דלא הו"ל כמסייעה דאז הא אין חזקה, ואין לומר דאם הוי כמסייעה א"כ בעל שאמר גירשתי נאמן מכאן ולהבא, א' דהא לא אמר בפירוש גירשתי, ועוד דהא בשעת קידושין אם נימא דהו"ל כאומר גירשתי אז לא יחול קידושי שני עדיין, רק אם נימא דכשמכינים להוליכם לחופה והוא נמצא שם אז הו"ל כאומר גירשתיה.

ויש לעיין אם כונתם דע"י החזקה הו"ל לראי' שלא נתקדשה כלל, וכמו דתמיד הוי חזקה שנתגרשה כשטוענת כן ה"נ כאן הו"ל חזקה שאינה אשתו, אבל לא ע"י שנתגרשה אלא שלא נתקדשה.

והנה מה הוצרכו להוסיף הטעם דאין אשה מעיזה פניה בפני בעלה ולא סגי בטעם דקול דבתר נישואין, היינו משום דאף אם הי' קול לפני הנישואין תהי' מותרת ג"כ לבעלה, ועוד אולי איכא נפק"מ דלטעם דקול דבתר נישואין לא חיישינן אם יגרשנה זה תהי' אסורה להנשא עוד פעם דניחוש לקול, ועיין בפנ"י, ואע"ג דא"כ אתה מוציא לעז על בני' שהי' לה ממנו לפני שנתגרשה, אפשר דכמו דאמרינן לעיל דיאמרו סמוך למיתה גירשה ה"נ כאן יאמרו אולי נתקדשה אחרי גירושין לזה שיצא הקול שנתקדשה ממנו אז, משא"כ לטעם דחזקה אין אשה מעיזה פני' דזה מכחיש לגמרי להקול, או דזה מכריח שנתגרשה מזה שיצא הקול ממנו, עכ"פ תהי' מותרת גם אחרי שתתגרש מזה שנשאת לו כעת. וברשב"א כתב דנפק"מ אם באו עדים ויעידו שנתקדשה לראשון קודם, וצ"ל דיהי' מיירי באם תטעון נתגרשתי, דאם תכחיש הקידושין מה יועיל החזקה דהא ע"כ נתקדשה והיא משקרת מה שאומרת לא נתקדשתי, ועל גירושין מהראשון הא אינה טוענת.

בא"ד. ועוד דכיון שנתקדשה לזה בפניו חזקה אין אשה מעיזה פניה בפניו. יש לעיין אם כונתם דהו"ל כאומרת גרושה אני, או דהו"ל כאומרת לא הייתי אשתך מעולם דגם ע"ז שייך חזקה דע"כ אינה אשתו, ונפק"מ אם המקדש השני הוא כהן או אם ימות המקדש השני.

והנה בפתחי תשובה (אהע"ז סי' י"ז סק"ד) הביא בשם ס' מנחת עני להסתפק באומרת גרושה אני לפני זמן אם נאמנת גם למפרע או לא, ורצה לומר דא"כ גם להבא לא תהי' נאמנת, ובפ"ת דחה דהא אינה נאמנת למפרע משום דיתכן דכבר נתגרשה היום ולכן מעיזה לומר דנתגרשה אתמול, ממילא לא שייך לומר דלכן לא תהי' נאמנת גם להבא, דהא כל עיקר הטעם דאינה נאמנת למפרע הוא משום דאמרינן היא כבר גרושה, ולכאורה לסברתו גם כאן יש לומר דאולי היא גרושה ולכן מעיזה, אבל אין ראי' דלא היתה מקודשת אליו מעולם [ועי' ברשב"א דטעם השני הוא אפילו אם באו עדים שנתקדשה].

והנה בלי חידוש התוס' הי' מקום לומר דכאן לא יועיל מחמת דאין אשה מעיזה כיון דלא יצא הקול אלא לאחר נישואין דשני ואין ראי' דאינה מעיזה, דרק היכא דידוע שהוא בעלה הוא דאינה מעיזה וכמו באיכא דמסייע לה דאינה נאמנת. (מהדו"ק)

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף

ספרי אילת השחר מונגשים לציבור במסגרת 'אוצר הספרים היהודי השיתופי' לשימוש אישי לעילוי נשמתו הטהורה של רבנו אהרן יהודה ליב ב"ר נח צבי. הזכויות שמורות לבני רבנו יבלחט"א