אילת השחר/גיטין/מט/ב
כגון שנעשה ערב לנזקי בנו. והיינו ע"כ אחרי שהזיק והניזק תבעו הוא התחייב לשלם לניזק אם המזיק לא ישלם, ואע"ג דלא חיסר להמזיק מ"מ חייב, וכמש"כ התוס' בדף נ' (ד"ה מצוה) דאם לא מצוה עבד מהני להתחייב אע"פ שלא חיסר.
כתובת אשה דלאחר מיתה גביא. ברש"ש כתב דאע"ג דגם כשנתגרשה גובה ואז כבר גובה בינונית ממנו א"כ גם ערב יתחייב בינונית, מ"מ גירושין פחות שכיח, נמצא דעיקר התחייבותו על אחר מיתה. ואפשר לומר דבשלמא נזקין ובע"ח דאין המיתה גורם הפרעון, אלא כיון דהגיע זמן פרעון הי' צריך לשלם בין אם הי' חי ובין אם לא, ועיקר סמיכותו לגבות הי' על מחיים לכן דינו כמחיים, אבל בכתובה הא כל עיקר חיובו משום או שיגרשנה או כשימות, דהא אם תמות בחייו אין כלל חיוב כתובה, ונמצא דלהצד שימות הי' כל עיקר ערבותו על האופן הזה, ונהי דהי' גם התחייבות על אופן אחר, מ"מ הא הוי כאומר אם תתחייב משום גירושין אני ערב על אז, ואם משום שימות אני ערב על אז, ונמצא דחיובו בנידון זה על אחר מיתה, וכיון דאז החיוב מזיבורית נמצא דערבותו רק על זיבורית באופן זה.
ובפרט לפי"מ דהסתפק בחזו"א (אהע"ז סי' נ"ו ס"ק ט"ז) אם חיוב הכתובה חל בשעת נישואין באם ימות או יגרשנה, ואם מתה אז על תנאי זה הפקיעו כתובתה, או דכל החיוב מתחדש עם המיתה או הגירושין ומ"מ יש שיעבוד נכסים משעת נישואין עי"ש, דלפי הצד דבשעת מיתה מתחדש א"ש בפשיטות טפי [ובעיקר ספיקו צ"ע דאם החיוב מתחדש אחר מיתה או אחר גירושין, מאי שייך למכור כתובה בטובת הנאה הא הו"ל דבר שלא בא לעולם], אבל גם להצד דהחיוב חל כבר בשעת נישואין, מ"מ הערבות הוא על מיתה או גירושין, וכשהי' באמת מיתה נמצא דזה אופן ערבות אחר דהיינו על זיבורית.
הניחא למ"ד קבלן אע"ג דלית לי' נכסי ללוה משתעבד. מבואר דאע"פ שלא הי' לו ללוה נכסים בשעת ההלואה מ"מ הקבלן נשתעבד בבינונית, והנה לעיל נסתפק הגרעק"א למ"ד בדמזיק שיימינן אם הוא רק על נכסים שהיו לו בשעת הנזק, ולפי"ז אם לא היו לו כלל נכסים בשעת הנזק אין בכלל דין עידית, ודכוותה בבעל חוב לא יהי' כלל דין בינונית, אפי' לגבות מיניה, א"כ איך יתכן דיהי' הקבלן של הבעל חוב או של המזיק כדינייהו, מחמת דמחיים גבו, דאיך יגבה מהקבלן דנזקין עידית ודבעל חוב בינונית, הא להמזיק או הלוה לא הי' להם כלל דין עידית או בינונית, ונהי דאם הי' להם הי' דינו בזה, הא מ"מ כיון דלא הי' להם לא חל כלל דין כזה, ובשלמא אי אזלינן בתר שעת התשלומים, כיון דאם יקנה עידית ובינונית וזיבורית אח"כ, יהי' דינו של ניזק לשלם עידית, ובעל חוב בינונית, שייך לומר דהערב מתחייב כדינם, אע"ג דבמציאות אין להם כעת מ"מ החיוב דערב הוא כמו דינו של ניזק או של הלוה, אבל אם גם אילו יקנו לא יתחייבו כבר, למה הערב חייב כדינם כיון דלא יהיו חייבים בשום אופן. וצריך לדחוק דג"ז נקרא כדינם כיון שבעצם מחוייבים עידית אלא דגם אם הכי גרוע הוא העידית מ"מ מקרי דינם בעידית וכן בינונית וצע"ק, אמנם העירוני דספיקו של הגרעק"א תלוי במחלוקת, דהנה רש"י מפרש בדף נ' בהא דשפאי עידית גובה מן הבינונית ומיתמי זיבורית משום דכשנתקלקל העידי עידית יש להמזיק רשות להגבותו מזיבורית מן התורה ומתקנת חכמים בינונית, וברשב"א הק' דהעידית שנשארה כיון דבשעת התשלומין היא עידית צריך להיות שהניזק יגבה ממנה, הרי מפורש דהרשב"א סובר דאזלינן בתר שעת התשלומין, וביותר מבואר במאירי דכתב להדיא דאם קנה אח"כ עידית צריך לתת אותה לניזק אע"פ שבשעת הנזקין לא הי' לו שום קרקע. (מהדו"ק)
[העתקה ממכתב. מש"כ על המובן מדברינו דאם בנזקין תלוי דין עידית דמזיק כפי שעת הנזק, ה"נ בבע"ח דין גביית הבינונית לפי"מ שהיא בבינונית בשעת ההלואה, ביאור הסברא דכמו דלמ"ד בניזק שיימינן ודאי לא ניזל בתר שעת גוביינא, דנמצא דהניזק כשרוצה לגבות יכול לקנות קרקע כל שהוא הכי טובה, וזה כבר יחייב את המזיק ליתן לו כזאת, אבל במזיק י"ל דהתורה הקפידה לתת הכי טובה שיהי' לו בשעה שיגבה וה"נ שייך בבע"ח].
רש"י ד"ה הניחא למ"ד. בב"ב בגט פשוט. לכאורה בסוגיין איתא פלוגתייהו כמו בפ' גט פשוט.
רש"י ד"ה אית לי' נכסי ללוה. בשעת הלואה דאיכא למימר עלייהו סמיך הערב. היינו דהא בערב רגיל וערב קבלן בשניהם יש המחלוקת, ולכן רש"י מזכיר ערב משום דבערב בהלואה אתו דין כמו קבלן בכתובה. וצ"ל דמה דתירצו בקבלן קאי רק על כתובה, אבל על נזקין ובעל חוב נשאר דמיירי בערב רגיל, ועל זה ג"כ קשה להגמ' דהא רק באית לי' משתעבד וכיון דכעת אין לו לגבות ומסתמא גם אז לא הי' לו ואיך משתעבד, ומתרץ דאז הי' לו ואשתדוף, ועי' במהר"ם שיף דהוקשה לו דמה קשה לי' כאן הא קושיא זאת היא על כל עיקר הדין דאיך מהני ערב להשתעבד, דאי כשאין לו הא לא משתעבד וכשיש לו הא לא גובין מהערב, וע"כ צריך לומר דהי' לו ואשתדוף, ומאי קשיא לו הכא דוקא.
 |
ספרי אילת השחר מונגשים לציבור במסגרת 'אוצר הספרים היהודי השיתופי' לשימוש אישי לעילוי נשמתו הטהורה של רבנו אהרן יהודה ליב ב"ר נח צבי. הזכויות שמורות לבני רבנו יבלחט"א |