אילת השחר/גיטין/נ/א
מצוה הוא דעבד. יש לעי' מה שייך מצוה דמשמע דהיא סומכת על דבריו, ומכח זה מסכימה להנשא לו, נמצא דמרמה אותה וכי זה הוא מצוה, וצ"ל דנהי דאין בדעתו להתחייב ממש, מ"מ חושב לשלם וגם היא מסכימה לכן להנשא על מה שמצפה יותר שישלם ע"י ערבותו, אע"ג דאינו חושב להתחייב ממש, ושפיר עבד מצוה. (מהדו"ק)
תוד"ה מאי עדית שפאי עדית. מבואר דכיון דעומדת למרעה בהמותיו ומסכים גם לכל אחד [כמוש"כ ברשב"א להדיא] לכך אין בו דין מזיק ודינו כבעל חוב דגובה בינונית, ולכאורה אין לו כל דין מזיק ויצטרך לשלם בזוזי כמו כל קונה מקח, כידוע שיטת ר"ת ב"ק דף ט' ע"א, דאם יש לו זוזי מחוייב ליתן זוזי, ולא כמו בנזקין שיכול לסלקו בקרקע מיטב, וגם לא יהי' נישום על גבי בית סאה באותה שדה כנזקין דאמרי' בהו שמין בית סאה באותו שדה כמבואר ב"ק נ"ח ע"ב, דמסתמא בודאי אין רצונו שירעו על סמך שישלמו אגב בית סאה באותה שדה. וצ"ע למה נקט רק החידוש דאינו גובה אלא בינונית ולא נקט דאין לו כלל דין מזיק.
אין להקשות מאי שנא קרע כסותי דחייב לשלם כמבואר בסוף החובל ובודאי ישלם ממיטב, דלא דמי לשפאי עידית. דזה הוי כקונה התבואה בשביל בהמתו, משא"כ קרע כסותי על מנת לשלם דבהכרח דין מזיק עליו [ורק אינו עובר איסור מזיק].
 |
ספרי אילת השחר מונגשים לציבור במסגרת 'אוצר הספרים היהודי השיתופי' לשימוש אישי לעילוי נשמתו הטהורה של רבנו אהרן יהודה ליב ב"ר נח צבי. הזכויות שמורות לבני רבנו יבלחט"א |