חתם סופר/גיטין/מט/ב

חתם סופר גיטין מט ב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

וסומכין על מה שכתוב בתורה. יל"ד לשון וסומכין עמ"ש בתורה מאי וסומכין הרי כך כתוב בהדי' ואולי י"ל פשטי' בדניזק שיימינן ולא נוטלין שדה נאה של מזיק אך החכמים סומכין על לשון ישלם האי דמשלם דהיינו המזיק. ויותר נ"ל דודאי משום מתכוין להזיק לחברו ושולח בעירו ובער בשדה אחר שאין המזיק נהנה אלא לנקום מחברו וכשיורדין ב"ד לנכסיו וישלם אפי' זיבורית נכסיו הרי עכ"פ לא היה צריך לקנסו בעידיות כי כל התשלומין קשים להמזיק אך עיקור תקנת התורה מפני הגזלנין שאם לא יצטרך לישלם אלא מה שגזלו אינם מפסידין ע"כ הקנס שאם אכלו או נאבדה הגזילה צריכין לשלם מעידיות ויען עיקור קרא בשלוח בעירה כתיב וגזלן לא כתיב אלא ילפינן מתחת נתינה ישלם כסף ע"כ שייך לומר וסומכין עמ"ש בתורה מיטב וגומר:

מפני מה אמרו בע"ח בבינונית. גי' הרי"ף והרא"ש מפני מה אמרה תורה יפה כתב פנ"י כי כן הוא בירושלמי תני ר' סימאי וכו' דס"ל והאיש אשר אתה נושה הוא שליח ב"ד ולא הלוה. ואמר שלא יכנס המלוה לעבוט שלא יטול עידית ולא הלוה שלא יתן אלא זיבורית. אבל יכנס שליח ב"ד ויטול בינונית:

מפני מה אמרו כתובת אשה בזיבורית. אין צריך ליתן טעם מ"ט לא בעידית שהוא בכלל מה שכבר הזכיר שלא יאמר אקפוץ פלוני וכו' וה"נ שלא תקניטנו וכמ"ש תוס' במתני' ד"ה וכתובת אשה וכו' אלא מ"ט לא תהא בבינונית כבע"ח משום שלא תנעול דלת שלא תרצה להנשא לאיש מחששא זו מבואר להדיא בעיקור תקנת כתובה דשמעון בן שטח ס"פ האשה שנפלו דהיו מזקינין ולא מצאו נשים מפני שהבריחו כתובתן ע"ש. א"כ מאותו טעם יתקנו לה בינונית ומסיק יותר מה שהאיש וכו' דודאי מעיקרא כשהיו מבריחין נכסיהם ויצאו האשה ערטלאי נמנעו להינשא והיו מזקינין אבל עכשיו שתיקן שמעון בן שטח כל נכסיו אחראין וערבאין לא תקפיד בין בינונית לזיבורית. וגם ר' חננאל דפליג ארש"י בפירוש חינא מ"מ הכא מודה דהרי ש"ס ערוך הוא שהי' מזקינין. אך לקמן מר זוטרא ברי' דר"נ ס"ל באמת כתובת אשה בבינונית מהאי טעמא שלא תרצה להנשא וכתקנת בע"ח משום נעילת דלת אך לכל הפחות מיתמי לא תהיה עדיפא מבע"ח ופשיטא דבזיבורית ומשני דהוה סד"א משום חינא תהיה עדיפא מבע"ח ועל זה פי' ר"ח שאיננו חינא דנעילת דלת דלא ירצו הנשים להנשא בזה לא ס"ד דהרי זה ממש נעילת דלת דבע"ח וביתמי לא חששו ה"ה בכתובת אשה אלא ה"א שלא תמצא חן בעיני האנשים שלא ירצו לישא אשה שאין לה אלא זיבורית קמ"ל דלא חיישינן לזה:

דבר אחר אשה יוצאה לרצונה וכו'. לולי דברי רש"י ותוס' הייתי אומר ה"פ למה הפקיעו אשה מבינונית שלה ולר"מ מעידית משום שמא תקניטנו ליתקן אם תקניטנו תשלם לו כתובה ואז אם לא יתקנטנו ויגרשה או ימות תגבה כדינה בעידיות או בבינונית. וע"ז תירץ כיון שהוא יכול להשהותה אגיטה ולא משהה לה ש"מ שמ"מ ברצונו מגרשה כפירש"י א"כ א"א להוציא ממנה ממון לתת לו כתובה ע"כ לא היה אפשר אלא לתקן כתובה זיבורית:

אפשר דמשהה לה בגיטא. הקשה הרשב"א אהרמב"ם דס"ל טוענת מאיס עלי כופין אותו להוציא לשעתו מיד א"כ קשה ליתקן לי' כתובה מינה דלא תטעון מאיס עלי וא"א לו להשהות אגיטא. הנה קושי' זו הקשה תוס' בכתובות ס"ג ע"ב ד"ה אבל וכו' ותי' דלא מצי למיטען כן אלא בשיש רגלים לדבר ופסקו הפוסקים שצריכא לברר כן בב"ד בעדים וא"כ תו לק"מ דכיון שבאמת מאיס מהיכי תיתי ניתקן לי' כתובה מינה. ולפי מה שפירשתי פי' הש"ס לפע"ד בלאה"נ לק"מ דהא במאיס עלי יוצאת בלא כתובה עכ"פ וא"א שתערים לטעון מאיס כדי לגבות עידיות שלו שהרי יוצאה בלא כתובה:

אמר מר זוטרא וכו' אבל מיני' דידי' בבינונית. הטעם משום שלא תנעול דלת שלא תרצה אשה להנשא לאיש וכדאמרי' ס"פ האשה שנפלו שהיו מזקינן וס"ל למר זוטרא דאע"ג דתיקנו כל נכסים אחראין וערבאין. אכתי לא סגי' אם לא תגבה בינונית ולשיטת רש"י היינו חינא דמיני' חששו ומיתמי לא חששו. ולפ"ז לר"ש דבכתובות צ"ז ע"ב לית לי' חינא אפי' בגרושה כ"ש באלמנה ע"ש וכיון דהתם לית לי' חינא מכ"ש בדשמעתין כמ"ש תוס' כתובות פ"ד ע"א ד"ה לכושל וכו' א"כ לפירש"י דהאי חינא היינו נעילת דלת דלא תנשא לאיש ור"ש לית לי' האי חששא א"כ מר זוטרא דאמר מיני' בבינונית משום נעילת דלת צ"ל היינו לדינא אבל לר"ש מודה והא דאר"ש בברייתא מ"ט אשה בזיבורית יותר מה שהאשה רוצה לישא וכו' האי טעמא לדידי' אפי' מיני' שייך וא"כ צע"ג מאי תיובתא דרבינא דמסיק למר זוטרא בתיובתא מדר"ש והא לא אמר מילתי' לר"ש אלא להילכתא וצ"ע ולפי' ר"ח הא ניחא. אך לפי' ר"ח קשה קושי' אחריתי אלישנא דש"ס ואי ס"ד מיתמי האי מטעמא דיתמי הוא תיובתא דמר זוטרא תיובתא. והא לרש"י ניחא דהוה סליק אדעתי' דגם ביתומים חשו לנעילת דלת דנשואין קמ"ל משום דיתמא לא חשו להאי תקנה ולא ה"ל למימר משום יותר משהאיש רוצה דהא לאו מהאי טעמא. אך לר"ח דהס"ד היה משום שיקפצו עלי' אנשים א"כ מאי שייך לומר על זה יותר מה שאיש רוצה לישא אשה וכו' אדרבא משו"ה ה"ל לתקן לה בבינונית כדי שיקפצו עלי' ומאי צורך לומר משום דיתמא הוא תיפוק לי' דטעמא דר"ש הוא טעם לסתור וצ"ע לפי' ר"ח:

לא לעולם מיתמי ושאני כתובת אשה משום חינא. ולפ"ז לא פליגי ר"מ ור"י במיני' ובפלוגתא דכתובה דאורייתא או דרבנן אלא פליגי בסברא ר"מ חייש ביתמי משום חינא ורבנן לא עביד תקנתא לאשה ביתמי וצ"ע במאי פליגי. ושינויי דחיקא הוא:

בקבלן. עיין פירש"י ותוס'. כי הנה דכתובה לא שייך אלא תנשאי לו ואני אתן לך מאתיים שלך. א"כ ה"ל כהלוהו ואני אתן לך דה"ל ערב ולא קבלן כיון שהזכיר שום לשון הלואה וה"נ תנשאי לו הוה לי' כמו הלוהו ומהתימא על הרמב"ם שכתב תינשאי לו הוה קבלן. וע"כ כתב רש"י דמיירי שהבעל יחד לה מטלטלין בתורת משכון לכתובה והיא תנתן להערב וחזר הערב ונותן לה ואומר תן לו ואני אתן לך ומ"מ לא הוה כמו תן לו ואני אתן לך דעלמא דאין לה על בעלה כלום דא"כ משהה אשתו בלא כתובה אלא כיון דלא הוה אלא משכון ופקדון בעלמא לא הוה אפי' כדין קבלן דעלמא דרצה מזה גובה רצה מזה גובה לא כן אלא כערב בעלמא דלא יתבע מהערב תחלה אלא בערב ממש לא משתעבד בכתובה כיון דלא מידי חסרי' והכא שכבר היה כתובתה בידה ומחזירתה עפ"י הערב הרי מידי חסרי' וחייב כערב דעלמא והיינו דפירש"י דלא יתבע הערב תחלה. והקשו תוס' סוף ד"ה אלא הא מיירי ולק"מ כנ"ל. ומיושב נמי תמיהת מהר"ם שי"ף אהמקשן דלא ידע אשתדוף א"כ איך הבין המ"ד דבדלית לי' לא משתעבד. והא"ש הוה סבירא לי' דקאי אקבלן דבע"ח דוקא דהא דקאמר דלא פליגי אלא בערב דבע"ח וקבלן דכתובה היינו למסקנא דידע שינויי דאשתדוף אבל להס"ד הוה ס"ד דפליגי דוקא בבע"ח ודאית לי' נכסי אלא שרצה לגבות מהקבלן דוקא דהרי הך פלוגתא לא נמצא בשום מקום לאמוראים ידועים כמ"ש רשב"ם ב"ב קע"ד ע"ב אמוראי פליגי בהא מילתא ושמעתתא לא איתפרשי בגמרא ע"ש. א"כ י"ל כנ"ל. וי"ל רש"י ד"ה משתעבד וכו' וצ"ל למסקנא פי' כן:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף