אילת השחר/גיטין/מד/ב

אילת השחר גיטין מד ב

דף מ"ד ע"ב

תוד"ה נטייבה. ובשטר שיש בו רבית שקונסים אותו דמשמע לעולם אפילו בנו כיון דקנסו זכה בו הלוה. היינו דלא סגי לקונסו דלהמלוה אין לתובעו לשלם אבל הלוה בעצמו מוטל עליו לשלם, וא"כ היורשים של המלוה שייך שיגבו, דקנס כזה לא סגי, וע"כ הוצרכו לקונסו שיפקע החוב לגמרי וממילא גם להיורשים כבר לא יהי' מה לגבות, ולפי"ז נמצא דאם הלוה יאמר דאע"ג דקנסו להמלוה מ"מ רוצה לשלם הקרן בתור פרעון החוב ולא בתור מתנה, אסור להמלוה לקבל.

בא"ד. ובשנים שהפקידו אצל א' זה מנה וזה מאתיים וכו' ואם הי' מחזיר לבנו לא הי' מודה. ולכאורה גם בצורם אוזן וכל הנהו נימא כן שאם לא יקנסו לבנו לא איכפת לי', וע"כ דמ"מ כיון דבחייו יש קנס סגי, וא"כ מאי נפק"מ, וצ"ל דבקנס של מוכר עבדו וצורם אוזן וכו' הא אין הקנס כדי שיעשה בפעם זאת איזה דבר אלא כדי שלא יעשו פעם אחרת, ובזה סגי מה שקונסים אותו בחייו, משא"כ בשנים שהפקידו דהקנס הוא כדי שילך בקום ועשה ויודה, וע"ז אמרינן דלא סגי אם יהי' מונח ביד השליש רק כ"ז שהוא חי.

ועי' בתוס' הרא"ש שכ' עוד תירוץ דכיון דיש לחבירו רשות בו כבר פקע הממון, וצ"ע דאיזה זכות הוא לחבירו מה שיהא מונח דהא אליו לא יגיע אף אם יתברר דמ"מ לא יקבל ג' מאות, ואפשר דגם זה זכות לו מה שגם מנה של חבירו מונח דאולי עי"ז יודה ויקבל מאתיים שלו [ועי' חדושי ר"ש הכהן ב"מ סי' א'], ומ"מ יל"ע למה שם יש לו בו רשות יותר ממה שיש זכות להעבד לזכות בכסף אדונו כדי להשתחרר מהעכו"ם.

בן בבל שנשא אשה בארץ ישראל. וברש"י בד"ה מהו וכו' בעל בנכסי אשתו לוקח הוי, הרי דהבעיא היא בנכסי מלוג, ומהא דאמרינן למ"ד הדין עמו או הדין עמה הרי דמיירי בצאן ברזל, ועיין ברש"ש דביאר דהבעיא היא בשתיהם, ובאור שמח (פ"ח מהלכות עבדים) הוכיח דהבעיא רק בעבדי צאן ברזל דבנכסי מלוג לא תקינו רבנן באיסורא כמבואר בב"מ דף צ"ו ע"ב, ויש לחלק דהתם הא בעצם אי"ז של האשה דהא הוא של הקדש, אלא דאם נימא דיהי' הוצאה דהיינו איסור מכח זה יזכה הבעל, נמצא דהאיסור הוא הסיבה שיקנה ולא כשיקנה יהי' איסור, אלא דהאיסור הוא יהי' הטעם שיצא לחולין ויקנה הבעל ע"ז אמרינן דאיסורא לא תיקנו, אבל כאן הא גם אם לא יהי' איסור ג"כ הבעל יקנה ואין האיסור הטעם שלכן יקנה שפיר קונה זה כמו כל הדברים של אשתו, ולפי"ז כמו דאסור למכור לבן חוץ לארץ שמא ישדלנו לחוץ לארץ, ה"נ להצד דגם כאן יש קנס יש איסור לאשה שיש לה עבד להנשא לבן חוץ לארץ, ולפי"מ דמסקינן דעיקר הקנס ללוקח, נמצא דעיקר האיסור הוא לבן חוץ לארץ ליקח אשה מארץ ישראל ולכך ניקנסיה, ואולי משום שיש לו עצה לכתוב דין ודברים אין לי בעבד זה ובפירי פירות שלו עד סוף העולם, ומ"מ דחוק דלכך ניקנסיה.

והנה פירוש הבעיא אי מחמת דהדין עמה קובע ולא הוי כמוכרת או מה דמשעבדא לי' לפירות קובע וכן להיפך למ"ד הדין עמו והוי כלוקח, או דילמא כיון דלא קניה לגופיה לא הוי כלוקח, ולכאורה כל הצדדים האלו אינם משנים לגבי החשש שמא ישדלנו לילך לחוץ לארץ, וע"כ צ"ל דרבנן תיקנו וקנסו רק במכירה ולכך יש ספק אם זה נכלל בדין מכירה או לא אף שאין זה משנה לגבי החשש שידול, ויל"ע דלעיל דף מ"ג ע"ב פשיטא להגמ' לפירוש רש"י בתירוץ הא לגופיה הא לפירות, דמשתחרר בדלא מטא זימניה רק אם אח"כ יהי' שייך לעכו"ם הגוף של העבד, אבל אם יהי' לו רק הפירי אינו משתחרר, ומ"ש הכא לענין מכירה לבן חוץ לארץ דמספקא לי' דאולי סגי במכירה לפירות, והתם פשיטא לסתמא דהגמ' דשעבוד לעכו"ם לפירי לא הוי כשעבוד לגוף לגבי קנס זה, ובשלמא אם הי' נפק"מ דלענין שידול שילך לחוץ לארץ אולי סגי בקנין פירות משא"כ במכירה לעכו"ם, אבל להנתבאר דבכלל אין נפק"מ במציאות לענין שידול וכל השאלה אם זה נכלל במכירה, א"כ מ"ש מכירה לעכו"ם למכירה לחוץ לארץ לענין פירות.

המוכר עבדו לחוץ לארץ יצא לחירות וצריך גט שחרור מרבו שני ש"מ קנייה רבו שני ולא הדרי זביני. הנה בכל מקח שנעשה באיסור דנו הפוסקים בחו"מ סי' ר"ח ואפילו באיסור דרבנן, והביאו ג"כ מהא דכתובות דף פ"א דאמור רבנן לא ליזבון, ולאלה דס"ל דהמכר שנעשה באיסור לא חל, א"כ למה באמת קנאו רבו שני דהא אסור למוכרו לחוץ לארץ, וגם למסקנא דמסקינן דאע"ג דעיקר הגנב הוא העכברא מ"מ היכא דאיכא איסורא קנסינן, למה זה מקרי דאיכא איסורא אצל הלוקח, הא אם בכל מכירת איסור אפילו מדרבנן לא חלה המכירה, נימא דלא חל ואז הרי איכא איסורא אצל המוכר ונקנסי' שיחזיר הכסף ללוקח וישחרר את העבד.

שם. המוכר עבדו לחוץ לארץ יצא לחירות וצריך גט שחרור מרבו שני. בתוס' לעיל (דף מ"ג ע"ב ד"ה אבל) הקשו לאמימר דס"ל דהמפקיר עבדו אין לו תקנה איך יועיל שטר שחרור הא כבר פקע ממוניה, ותירצו דלא הפקיעו קנס וולדות מרבו ראשון עד השחרור, אבל כאן הא רבו שני קנאו לגמרי וכיון דרבנן קנסוהו לא נשאר ממון כלום דהי מינייהו מפקת שלא הפקיעו, דבשלמא התם כל מה שנשאר לרבו ראשון לא הפקיעו עדיין עד שישחררו, אבל הכא הא הכל של השני, ואם הפקיעו ודאי הפקיעו הכל, ואיך יכול לכתוב גט שחרור, והנה לעיל אמרינן דיצא אחר רבו לסוריא איבד זכותו ומוקמינן דאזיל מדעתו ודעת רבו הי' שלא יחזור לארץ, ובעבד שהפיל עצמו לגייסות כתוב שמותר לקבל דמיו כשאינו יכול להוציאו, ואם יכול להוציאו אסור למוכרו אע"ג דהוא עצמו הפיל לגייסות, לכן יל"ע אם זה מזכותי העבד לבקש שחרור כשמכרו אותו לבן חוץ לארץ דבזה חלוק ממוכרו לעכו"ם, דהתם אפילו הוא מסכים אסור אבל כאן הוא מזכותי העבד, ולכך כשיצא מעצמו איבד זכות זו שנתנו לו חכמים, ולפי"ז אפילו כשמוכרים אותו לבן חוץ לארץ אם העבד יסכים להשאר עבד לא ייצא לחירות מרבו שני, אף אם נימא דמפקיר עבדו וזכה בעצמו אינו יכול אח"כ לחזור ולמכור עצמו לשום אדם מאחר שכבר הוא בן חורין לגבי ממון, מ"מ הכא התקנה היתה שיש זכות להעבד לתבוע שלא ישעבדוהו, אבל אם אינו תובע אינו נעשה בן חורין ממילא, ולפי"ז א"ש מה שיכול לשחררו דלא נפקע הממון לגמרי. וצ"ל דאחר שאמר שרוצה להשתחרר יכול עדיין להתחרט נמצא דיש להאדון עדיין בו ממון דמתלא תלי, או דהכוונה איבד את זכותו ולא תיקנו כלל חירות כה"ג, ולא מפני שהיכא שמוכרים אותו לחוץ לארץ הדבר תלוי בהעבד, ואם נימא הכי צ"ע דלא מסתבר לומר דגם שם השאירו איזה דבר מיוחד שיש עדיין לרבו שני לפני שכתב לו גט שחרור, ולפי"ז יקשה לאמימר.

שם. וצריך גט שחרור מרבו שני ש"מ קנייה רבו שני. והקשה הרשב"א דא"כ מאי ראי' דמעות אינם חוזרים, דאולי מ"מ צריך גט שחרור מרבו שני כיון דמן התורה קנוי לו, ואף דמדרבנן מחזירין לו את המעות, מ"מ הוא צריך גט שחרור מרבו השני כיון דמן התורה הוא רבו שני, וזה כשיטתו בקידושין דף מ"ג [הובא בקצוה"ח סי' רל"ה סק"ד], ותירץ דא"כ גם מרבו ראשון צריך מדרבנן שלא יאמר לו עבדי אתה, וגם כיון שצריך להחזיר המעות אז הרי מוכרו בחזרה, ותירוצו השני דהוי כמוכרו לו ע"י חזרת המעות, משמע דאע"ג דאינו מסכים, מ"מ כיון דבע"כ צריך להחזיר הוי מכירה, ולכאורה זה ג"כ רק מדרבנן, דמן התורה אין כאן חזרה דהא אינו רוצה, א"כ ממ"נ אי קנין דרבנן מהני לדאורייתא מה הוקשה לו, ואי לא מהני מה תירץ בתירוץ השני. וצ"ל כיון דחכמים במציאות לא נותנים לו לקנות גמר למכור העבד בחזרה לרבו ראשון וצ"ע. (מהדו"ק)

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף

ספרי אילת השחר מונגשים לציבור במסגרת 'אוצר הספרים היהודי השיתופי' לשימוש אישי לעילוי נשמתו הטהורה של רבנו אהרן יהודה ליב ב"ר נח צבי. הזכויות שמורות לבני רבנו יבלחט"א