אילת השחר/גיטין/כה/ב

אילת השחר גיטין כה ב

דף כ"ה ע"ב

ר"י ור"י ור"ש אוסרין. ברש"י חולין דף י"ד פירש דלדידהו הוי תרומה, אלא דאינו מבורר איזה, ועיין בחזו"א (דמאי סי' ט"ז סק"ט) דהקשה דהא למ"ד אין ברירה, אף האחרון אינו פוסל, ואם חל דין לשמה על א' מהם ואין ידוע על מי א"כ הוי ספק גירושין בודאי אסורה לכהן, וכן בסלע שתעלה בידי מן הכיס דלמ"ד אין ברירה אינו מחולל, ומשמע דנשאר קדושת מעשר שני על הפירות.

והנה ישנם דברים ששייך שיחול חלות בלתי מבורר, כמו דמצינו בעירובין דף נ' דלחמי תודה שהקדיש מ' מתוך פ' קדשו, ובתוס' שם בע"ב הקשו אמאי מהני למאן דלית לי' ברירה, ותירצו דלא שייך ברירה דלא צריכי לברורי דקדשי כל היכא דאיתנהו בתערובתן. הרי דשייך להקדיש גם כשאין ידוע איזה מהם חל, ומשמע מרש"י בקידושין (דף כ"ו ע"ב) דשייך ג"כ לתרום שיחול על חלק מהתבואה דין תרומה. ובתוס' שם הוכיחו דאינו כן, ולפי"ז אם אפשר לתרום שיחול התרומה על חלק בלתי ידוע, ה"נ כשאומר אני עתיד להפריש, לא גרע, והיינו דחל תרומה בתוכו ואין ידוע על איזה, אלא דאי אמרינן ברירה חל תרומה על אותן שיפריש אח"כ, ואי אין ברירה נשאר חל כשהוא מעורב ואינו ידוע על איזה, משא"כ לשמה אם אומר שכותב על א' משתיהם ודאי לא הוי לשמה לשום אשה, ה"נ כשכותב לאיזה שארצה או לאיזה שתצא בפתח תחילה, אז למ"ד אין ברירה הו"ל כמו שלא אמר לאיזה שארצה ולא חל כלל, רק למ"ד יש ברירה אז עי"ז שיש ברירה נעשה כלשמה על האשה שאח"כ ירצה, אבל למ"ד אין ברירה הו"ל כאומר בפירוש שכותב לאשה אחת משתיהם וזה לא הוי כלל לשמה, נמצא דאם זה דבר ששייך לחול בלתי ידוע אז למ"ד אין ברירה חל ואין ידוע על מה, אבל דבר שאין להתפיס אם זה לא ידוע, אז למ"ד אין ברירה לא חל כלל, והנה בהא דמחלל על סלע שתעלה מהכיס למ"ד לא הוי מחולל, ע"כ צ"ל דאם יאמר על סלע מסלעים שיש לי בביתי ודאי לא יחול לכו"ע, וצריך טעם למה הוא כן, ומ"מ משמע דלא שייך לחלל על סלע בלתי ידוע, וא"כ למ"ד אין ברירה הו"ל כעל סלע א' מהסלעים דלא חל כלל, משא"כ למ"ד יש ברירה חל שפיר ועדיף מעל סלע מן הסלעים.

והנה לקמן (דף ע"ג ע"ב) ס"ל לרש"י דאומר מהיום אם מתי דאין ידוע מאימתי חלו הגירושין שאין ידוע איזה שעה היא לפני המיתה, והתוס' שם בד"ה תנא הקשו עליו כמה קושיות, חדא דלא תתגרש גירושי ודאי לעולם אף אחר שמת דהא בשעתו לא הי' מבורר, ועוד אפילו אם יחיה ישאר בו דין ספק מגורשת, כיון דאין ברירה לא מהני מה שאח"כ יתברר שלא מת מחולי זה. והנה לפי סברת התוס' כאן ד"ה ר"י דהיכא דיתברר ודאי בהכרח אז ס"ל לר' יוסי ברירה, הא איכא לחלק דלגבי הספק אם יחיה אם ימות מאותו חולי דזה בודאי יתברר לבסוף לכך ס"ל שיש ברירה, אמנם לגבי איזה שעה ימות דאינו עומד להתברר בודאי, דאפשר שלא ימות כלל מאותו חולי, ולגבי ספק זה שאינו ודאי שיתברר, אמרינן אין ברירה, ולפי"ז לא קשה מה שהקשו התוס' שלא תתגרש לעולם גירושי ודאי אפילו אחרי שמת, שהרי זה הי' עומד להתברר אם ימות או יחיה. וכן לא קשה מה שהקשו דגם אם יחיה ישאר בו דין ספק מגורשת, דהא ספק זה הי' עומד להתברר בודאי.

ועוד אפשר לומר מה שלא ישאר דין ספק מגורשת אם יחיה אח"כ, משום דמה דלא מהני העתיד לברר על עכשיו, הוא דבר שצריך להתחדש איזה שינוי כגון ע"י ההפרשה או ע"י המיתה, דהא כעת הוא חי, אבל מה שישאר בו דינו בלי התחדשות ע"ז שפיר יש ברירה לכו"ע, וכמו דמצינו חילוק בין על מנת שירצה אבא לבין על מנת שלא ימחה אבא, ה"נ מה שהמיתה תתברר שייך לדון ע"ז משום ברירה, אבל מה שאם ישאר לחיות לא יתחדש בו שום דין בדינו דישאר חי כמו שהוא כעת, ע"ז לכו"ע יש ברירה. ולכך כשלא מת אין כאן אפילו ספק גט, אלא כשמת ויתברר ודאי שנתגרשה דזה הי' עומד להתברר, אז נשאר רק ספק מאימתי, דע"ז לא הי' עומד בודאי להתברר.

והנה הגרעק"א במערכה על עירובין הקשה לרש"י דמהני תרומה על ב’ לוגין ואין ידוע איזה, הרי דמה דעומד להפריש חל על זה כבר שם תרומה, א"כ למה אם יבקע הנוד שותה טבל למפרע הא כבר חל תרומה, והנה לפי"מ שנתבאר, אז אם רש"י הי' מפרש דחלות התרומה הוא מחמת דאח"כ יפריש, א"כ למ"ד אין ברירה דההפרשה דאח"כ אינה מבררת לא הי' חל תרומה כלל, וע"כ דאין חלות התרומה תלוי מחמת דיתברר אח"כ, אלא דמ"מ הוי כמתנה דרוצה לתרום דוקא אם יפריש אח"כ, נמצא כשנבקע הנוד ולא הפריש אח"כ לא חל כלל, אלא דאם הופרש אח"כ אז למ"ד יש ברירה חל למפרע על אלו, ולמ"ד אין ברירה לא ידוע על איזה מהם חל, והו"ל כבאומר שבתוכו יהי' תרו"מ.

ובתוס' (יומא דף נ"ו ע"ב בד"ה מאי שנא) כתבו דר' יוחנן יסבור דלר' יהודה אין ברירה, והא דדייקינן כאן דלכי מיית הוי גיטא הרי דיש ברירה, הוא לא ידייק כן אלא יסבור דלכי מיית ג"כ הוי ספק וחולצת ולא מתייבמת. ובחזו"א שם הקשה דהא ר' יוחנן ס"ל דכיון דאין ברירה אף האחרון אינו פוסל, הרי דלא הוי גט כלל, והנה התוס' הנ"ל (לקמן דף ע"ג ע"ב בד"ה תנא) הק' על רש"י דפירש בסברת ר' יוסי דמגורשת ואינה מגורשת משום דאין ברירה, דא"כ כמו דכ"ז שהוא חולה היא ספק מגורשת ה"נ לאחר מיתה תהי' רק ספק מגורשת, ולפימשנ"ת נמצא דהתוס' שם דאזלי כשיטת רש"י בחולין, וס"ל עוד דשייך לעשות גירושין דדינן דין ספק ויהי' לעולם גירושי ספק, וא"כ ה"נ כיון דאין ברירה נשארת ספק מגורשת ולא משום דספק לן באיזה מציאות או דין, אלא דזהו הגירושין שמתפיס שתהי' ספק מגורשת, דאומר על דבר בלתי מבורר, משא"כ בענין לשמה דבאומר שיהי' לשמה על א' משתיהם לא הוי לשמה כלל, ה"נ באומר באיזה שארצה כיון דאין ברירה לא חל כלל לשמה, ולכן אף אחרון אינו פוסל לכהונה. (מהדו"ק)

ולכי מיית הוי גיטא. יש לעיין בזה לפי רש"י דמפרש דתנאי שאין בידו לקיימו תלוי בדין ברירה, וכן בתנאי דהריני בועלך על מנת שירצה אבא דמבואר להדיא בגמ' דזה תלוי בברירה, ולמאן דלית ליה ברירה לא חלין הקידושין, והא למ"ש בתשו' הרא"ש (כלל מ"ו סי' ב') דמה יש כח ע"י תנאי לבטל מעשה הוא מגזה"כ ובלא זה אין כח לבטל המעשה, והתורה חידשה דזה יכולים לבטל דוקא ע"י משפטי התנאים, א"כ למה בתנאי שייך ברירה הא כיון דלא הי' הדבר הסותר למעשה ע"י הלכות תנאי ממילא צריך המעשה לחול, ובשלמא אם קיום התנאי עושה את החלות של המעשה שפיר אמרינן דמה דמתגלה אח"כ אינו יכול לפעול על חלות המעשה, אבל הא באמת הי' צריך לחול בכל גווני, אלא שנתחדשה הלכה דיש בכח התנאי שאם לא יקויים כמו שהתנה יתבטל המעשה, אבל כל שלא נתבטל חל המעשה ממילא והי' צריך להיות כמו בעל מנת שלא ימחה אבא דאז לא תליא בברירה, כיון דהמחאה צריכה לבטל את המעשה קידושין, ה"נ כאן מה שלא יתקיים התנאי מבטל המעשה, אבל כל שלא נתבטל דהיינו כשירצה האב למה לא יחול המעשה, ואין לומר דאף להרא"ש מ"מ אחר שחידשה התורה הלכות תנאים אז קיום התנאי עושה הגירושין, ולא מה שלא עבר על התנאי ואין סיבה לבטל המעשה הוא דנתקיים המעשה, אלא דקיום התנאי מקיים המעשה גירושין, ולכך זה תלוי בברירה, דהא כל מה דטרח הוא דלכן אפשר לבטל התנאי ותתגרש אף בלא קיומו, וע"כ דאין חלות המעשה כעת נעשה ע"י קיום התנאי דלכך מהני ביטול המעשה והמעשה נשאר קיים גם בלא קיומו של התנאי, וא"כ צ"ב למה זה תלוי בברירה.

תוד"ה רבי יהודה. וי"ל דהתם בגיטין עומד להתברר בודאי בהכי או יחי' או ימות אבל הכא יכול להיות שלא יבוא לידי הפרשה לעולם או לא יעלה סלע מן הכיס. ולפי"ז גם בכתוב לאיזה שארצה או לאיזה שתצא בפתח תחילה, וכן בהריני שוחט את הפסח על מי שיעלה ראשון לירושלים, בכל אלו אינו עומד ודאי להתברר, דיכול להיות שלא ירצה לגרש שום אשה ולא תצא בפתח תחילה שום אשה ולא יעלה שום בן לירושלים.

בא"ד. דלמאי דס"ד דר' יהודה לית לי' ברירה א"כ סבר כר' יוחנן דאמר האחין שחלקו לקוחות הן. הקשוני דהא לס"ד ס"ל לחלק בין תולה בדעת עצמו דאז אין ברירה וא"כ באחין שחלקו אולי יסבור דיש ברירה, אמנם יתכן דבאחין שחלקו דלא שייך שדעתו יכריע דלא תלוי בדעתם קודם אז לא שייך לחלק, ואם אין ברירה בתולה בדעת עצמו אע"פ שהתנה בפירוש ה"נ באחין שחלקו יסבור אין ברירה כיון דלא שייך שיועיל מחמת דעתו, ובשנים שלקחו חבית ג"כ תלוי בדעתם שמה שיחלקו זה יהי' שלו, וכן בהא דשופרות דקיני חובה אפשר תלוי בדעת מי שמפריש להשופר, וכיון דהכהן יבחר את הקן להקריב דעתו שמה שיבחר זה יהי' קרבנו, אבל בירושה לא שייך כלל לומר דתלוי בדעתם, לכן שם לא עדיף מבתולה בדעת עצמו דאין מתיחס למה שתולה כיון דא"א לומר שכעת ידוע מה יהי' בדעתו, ה"נ באחין שחלקו לא שייך שיהי' כעת מה שיחלוקו אח"כ.

תוד"ה ולכי. ברעק"א עירובין דף ל"ז הביא שיטת הרמב"ן המובא בר"ן, דבעושה חלות על תנאי אז לכו"ע מהני ואין זה תלוי בדין ברירה, ולכן בשכיב מרע דספק אם ימות מהני, ורק בתלוי בשני דברים אז הוא דתליא בדין ברירה, ולכן בעירב א' למזרח אם יבוא החכם אינו תלוי בברירה, ורק בהתנה למזרח ולמערב אז הוא דתלוי בברירה, והקשה דהא כל עירוב הוי לחוד דעירוב למזרח אם יבוא החכם למזרח ואם לא לא יהא כלום, וכך במערב, וא"כ אפילו כשמתנה בבת אחת למה יגרע. ובחזו"א כאן כתב דהעיקר צריך לדון לגבי קניית השביתה, ולגבי שביתה הוי אינו מבורר היכא קנה שביתה במזרח או במערב, ואין השאלה על העירוב דהיינו הלחם דלגבי זה הו"ל כל א' לחוד, אלא על קניית שביתתו, ואע"ג דאם לא קנה נשאר במקומו, דלפי"ז גם בעירוב א' על תנאי נימא שתלוי בברירה, מ"מ אין זה עושה שיהי' ספק ויהי' תלוי בדין ברירה כיון דזהו ממילא, וצ"ע עדיין דכיון דכשאנו דנין לענין השביתה אינו ידוע אם קנה שביתה שם או כאן, ולמה לא יהי' תלוי בברירה אע"ג דזה ממילא, וע"כ דהנידון הוא על חלות העירוב ושוב קשה קושיית הגרעק"א, ובשערי יושר (שער ז' פי"ח) ביאר דא"א לעשות שתי הדברים הסותרים אף בדין תנאי, כיון דבלי התנאי צריכים לחול שתיהן וזה א"א, ולדבריו מיושב שפיר דבעושה עירוב א' אם נוריד התנאי חל רק למזרח ולא למקום שהוא נמצא, משא"כ בעושה שתי עירובין.

ועוד יש להוסיף ולהסביר קושית הגרעק"א דהא דאם בא למערב אינו קונה שביתה במזרח, הא אינו משום דקנה שביתה למערב, אלא משום דלא בא למזרח, דהא אף בלא בא כלל ג"כ אינו במזרח, א"כ ע"כ הוי הנידון על כל צד לחוד מזרח או לא, מערב או לא, וכקושית הגרעק"א ז"ל, ואע"פ דגם בכתוב לאיזה שארצה אגרש הא מה דלא יהי' לגדולה אינו משום רצונו בהקטנה אלא משום דאינו רצונו לגרש הגדולה, מ"מ כיון דתלה ברצון של אחת משניהם נמצא דלולא זאת לא הי' אכפת שיכתב הגט בשביל הגדולה בכל גווני, דמאי איכפת לי' כתיבת הגט בשבילה, דבין כך הא יוכל אח"כ לעשות כרצונו לגרש או לא לגרש, אלא דכיון דבעי כתיבת הגט לשמה, ולכך אינו רוצה שיכתב בשביל הגדולה אם אח"כ ירצה לגרש הקטנה, כיון דיפסל לגרש הקטנה שירצה לגרשה, אבל בנותן שתי עירובין למזרח ולמערב הא אם רק לא יבוא החכם למזרח אינו רוצה לקנות שביתה שם, ולא רק בשביל החכם שיבוא במערב.

ונראה ע"כ מוכרח מזה דאין ברירה אינו אם רק חלות השני גורם שלא יחול זה, אלא אף אם בלא חלות השני לא הי' יכול לחול, מ"מ כל שחלות א' מפריע להשני כבר באנו לדין ברירה, ולכן כיון שעירוב מזרח לא נותן לעירוב מערב, אע"פ שעירוב מערב לא יחול אפילו בלי שחל דין עירוב דמזרח, מ"מ כיון דהא מיהא דלהיות עירוב מזרח ומערב א"א ביחד, כבר אנו צריכים לדין ברירה, דכדי לומר שיחול העירוב למזרח אנו מוכרחים לדון גם ע"ז שבמערב ולומר עליו שזה שבמערב לא יחול, וזה רק ע"י שנאמר ברירה כיון שאנו דנין ע"ז שבמערב בעת שאנו רוצין לדון ע"ז שבמזרח, וכיון שבין השמשות שאז צריך לחול העירוב יש סתירה בין שני העירובין, מוכרחים לומר שהוברר דעירוב א' לא יחול שעי"ז יכול לחול השני, וזה רק אם נאמר ברירה. (מהדו"ק)

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף

ספרי אילת השחר מונגשים לציבור במסגרת 'אוצר הספרים היהודי השיתופי' לשימוש אישי לעילוי נשמתו הטהורה של רבנו אהרן יהודה ליב ב"ר נח צבי. הזכויות שמורות לבני רבנו יבלחט"א