חידושי הרי"מ/גיטין/כה/ב

חידושי הרי"מ גיטין כה ב

דף כ"ה ע"ב

ומיחל ושותה מיד. פירש"י מחלל על מעות דמאי דאפשר לתקן כו' ותוס' דחה ע"ש. ולע"ד נראה דהא רש"י ז"ל כתב וכשמוציא לשתותו הוא הנברר לחולין כו' ולכשיהי' לו כו' הוא הנברר לתרומה כו' ע"ש. וא"כ משמע דמפרש הך ברירה כהאי דתמורה ל' ע"א דאמר נשקל חד כו' ואידך לשתרי דפי' תוס' בשם [מורי הרמ"ר] דכשחל האיסור בתערובות אמרינן ברירה שזה שבירר מותר וזה אסור, ולכאורה אינו ענין להנך דלמפרע ולמה לי' לרש"י לפרש כן הא משמע דתלי' רק כיון דאמר שאני עתיד להפריש ממילא למפרע הי' זה תרומה אי יש ברירה. וכמו בב' לאיזה שארצה אגרש וכל הני דמייתי. ולכך נראה דהוי קשה לי' מה מדמה זה לתולה בדעת עצמו דשם ע"כ הי' מסופק כיון דלא בירר. והיינו משום שדנין שצריך להיות לשם אשה זו ולא בירר אבל כאן מה בכך שלא בירר הא עכ"פ בירר שכל איזה שיפריש יהי' תרומה. ועוד דלמה דמשמע מרשב"א ור"ן דא"צ לברירה רק בדבר שאם לא יחול למפרע לא יחול כלל כמו הריני בועליך דלא מהני על אחר ל' כמו משיכה, וכן כ' גט לשמה דלא יועיל אם אינו למפרע שתהי' הכתיבה לשמה וכן מינוי דפסח דצריך בשעת שחיטה. משא"כ בדבר שאף אם לא יחול למפרע יחול עכ"פ מעת שיתברר שוב חל למפרע ע"ש. והיינו כסברת הר"ן פ' השותפין דהצורך לברירה רק למקצת דבר היינו על הזמן מאז שיהי' מעכשיו אבל עכ"פ חל ובזה יש ברירה כנ"ל. משא"כ כשאינו חל וצריך ברירה על כל החלות כנ"ל. וא"כ כאן שאני עתיד להפריש אם נקרא שם תרומה על אז יהי' מהני ככל הקדש לאחר ל' וממילא מהני גם למפרע ולא דמי לכתיבה לשמה כנ"ל. ולכך י"ל דלמאי דתלי' עכשיו הא דהלוקח בברירה ולא בעי ראשית ששירי' ניכרין כדאמר בערובין א"כ תרומת הכרי בתוכו ג"כ מהני דיש בו ב' לוגין תרומה וחשיב קריאת שם כמו בפ' חלות תודה יקדשו מ' כל היכא דאית' עי"ש רק [מה דמפריש אח"כ] אי א"ב לא אמרינן הוברר שזה שמפריש הי' עתיד להפריש דשמא אז הי' עתיד להפריש ב' לוגין אחרים. וא"כ כשאומר ב"ל שאני עתיד להפריש תרומה חל מיד על ב' לוגין שאינו מבורר איזה. ואף דמפריש אח"כ תלי' בברירה וכדאמר בעירובין גבי סלע שתעלה בידו מן הכיס דאי א"ב אמרינן דסלע שעולה לא הי' עומד שיעלה כו' וחל על הספק על ב' לוגין שאין מבוררים ולכך אסור דהוי מדומע שמא תרומה שותה וכמ"ש רש"י חולין כנ"ל:

ולכאורה כיון דקי"ל יש בילה בלח. א"כ שותה רק לפי ערך מתרומה ובטל מה"ת ברוב חולין רק מדרבנן אסור דתרומה לא בטל דרבנן משום דשיל"מ ובדרבנן הא יש ברירה. וגם כיון שחל בתערובות גם מדרבנן בטל. לדעת המרדכי בגיגית כשלא הי' אסור ניכר מקודם. אך ז"א דנראה ממ"נ אי יש ברירה ודאי לא בטל דהא אפשר להסיר האיסור שכל מה שיפריש יהי' התרומה והוי ניכר כנ"ל ואי א"ב נראה דלא מהני כלל דשוב כיון שבטל מה"ת אינו מתחיל שם תרומה כלל. דזהו הטעם של המרדכי כיון שלא ניכר האסור מקודם רק שבטל מיד אינו מתחיל שם אסור כלל שיהי' שייך עד שתאכלנו באיסור כו' וא"כ אין כאן קריאת שם תרומה כלל באומר תרומת הכרי בתוכו אי אין ברירה שיחול על חלק נ' כיון שבטל מיד ואינו מתחיל שם תרומה לאסור לזרים כלל. ולר"י לטעמי' דמין במינו מה"ת לא בטל י"ל דחשיב קריאת שם גם אי אין ברירה ובאמת אסור מה"ת משום מדומע. ואינו לוקה דהוי חצי שיעור אבל לר"מ אי א"ב לא הי' חל כלל וכן בלשון שעתיד להפריש לענין שיחול מיד באינו מבורר וא"א לבוררם גם שיפריש. ויהי' בטל מה"ת ושוב אינו חשיב שם תרומה כלל ועדיין טבל. אך אי יש ברירה שפיר חל כיון שאינו בטל ואפשר לברר אותן ב' לוגין שקרא שם עליהם שעתיד להפריש דאותן שמפריש אמרינן שאלו הם שהיו עומדין להפריש כו' וכן תרומה מתוכו ג"כ הי' מועיל אם יש ברירה כהאי דאחין שחלקו ומחיר כלב כיון שכל מה שיקח יהי' תרומה והשאר חולין חל הקריאת שם שוב אף קודם שבירר וכן כאן כיון דיש ברירה חל שוב מיד על ב' לוגין בלא ברירה וממילא מעשר שני יכול לחלל מיד דעכ"פ חל קריאת שם מ"ש על שיש בתוכו ומהני החילול. רק בתרומה כמו דאמר בתמורה ונפריש חד בהדי כלב ואידך לישתרא ע"ש דמשמע דאסור שיקח קודם ויקרב ונאמר ברירה שאין זה מחיר כלב רק האחרים דלמה הא הספק ע"ז כמו האחרים רק צריך מקודם שיפריש האיסור ואמרינן יש ברירה וניתרו השאר. וכן כאן לא יועיל שיהי' מותר לשתות משום ברירה שהוא החולין רק כשיפריש שזה התרומה שוב מותר כולו ולכך צריך לברירה כשמפריש אח"כ הוברר שזה הי' מה שעתיד להפריש והשאר הי' חולין דאל"ה הי' אסור משום מדומע אף דחל מיד קריאת השם כנ"ל. וא"כ חילול המ"ש שפיר מהני בלי ברירה כיון דיש ברירה כנ"ל. ולכך לא אמר ב' לוגין בתוכו תרומה דלא הי' מותר לשתות כל שאינו מסיר התרומה שנאמר שזה התרומה. ולא הי' מועיל ברירה בחולין לחוד שזה החולין. וכיון שא"א להפריש הי' אסור וצריך רק בלשון שאני עתיד להפריש וחל מיד על ב' לוגין בתוכו ושוב אינו חל באמת אא"כ מפריש אח"כ. ולכך כשיבקע הנוד שותה טבלים למפרע דלכאורה לרש"י שנברר לחולין הי' מהני תרומה בתוכו אף שיבקע הנוד דשל תרומה נבקע. רק כיון דע"כ צ"ל שעתיד להפריש ולא מהני למפרע רק כשמפריש אח"כ:

תוס' ד"ה דברי ר"מ כו' גבי פדיון בבכורות אמר דר"מ ור"י סברי כר"א דאחין שחלקו מחצה יורשין כו' דמספקא להו יש ברירה כו' ע"ש. וי"ל דהגם דאמר בנדרים פ' השותפין דביש בה דין חלוקה ד"ה אסור ובאין בו ד"ח פליגי נראה דהיינו לענין להשתמש קודם חלוקה דבאין ד"ח ע"ד כן נשתתפו מתחלה שזמן שישתמש יהא שלו דאינו עומד לחלוק משא"כ יש בו ד"ח הי' עומד לחלק לא לזמנים כו' ע"ש. אבל לענין אחר חלוקה שנאמר ברירה שזהו חלקו מתחלה הדין להיפוך דביש בו ד"ח הי' עומד לחלק אמרינן ברירה כמו פ"ק דחולין אי עומד לגדל אף אי יש ברירה לא אמרינן נשחטה הוברר כו' ע"ש משא"כ באין בה ד"ח דלא הי' עומד לחלוק אף שנתרצו אח"כ וחלקו לא אמרינן ברירה הוברר שזהו חלקו מתחלה כו' שלא הי' עומד כלל להיות לכל א' חלק מיוחד רק לזמן כנ"ל. ובשלמא לענין שיהי' מותר לכנוס במודר הנאה שפיר מותר גם באין בה ד"ח וחלקו דנהי דלענין זה א"ב שלא הי' עומד שיהי' מיוחד אבל עכ"פ הא הי' עומד לזמן והי' מותר לכנס קודם חלוקה דבשלו נכנס ממילא גם אח"כ מותר לכנוס. אבל שם לענין פדיון ובע"ח שקודם חלוקה הי' גובה מיורשים שוב לאחר חלוקה באין בה ד"ח ג"כ לא אמרינן ברירה שלא יגבה דלא הי' עומד כנ"ל. ושם דלא נשתייר רק ה' סלעים קרקע י"ל באין בו ד"ח. וא"כ לכאורה לכ"ע לקוחות כשחלקו. רק די"ל דאי נימא לקוחות ומש"ה יפטרו מבע"ח ופדיון שוב עומד לחלוק כדי שיפטרו וכיון שעומד לחלוק יש ברירה והוי יורשין וגובה. רק דאי נימא יורשין שוב אינו עומד ולא יגבה. וא"כ סתרו איך שנאמר ושפיר י"ל מה"ט לכ"ע מספקא להו ומחצה יורשין ומחצה לקוחות. ומיושב ג"כ ק' תוס' דנימא בספק הממע"ה. דכאן שאני דאם נאמר שלא יגבה א"כ מדינא גובה כנ"ל:

עוד י"ל לכאורה מדינא מחצה יורשין גם דאין ברירה מ"מ עכ"פ ספק הוי אם זה חלקו כמ"ש רש"י גטין מ"ז ע"ב ותוס' הקשו מהך דלא חצי חמש דמשמע או לקוחות לא גבי כלל. ולכך דחו תוס' דשמא לא הגיעו כלום מחלקו ע"ש ואינו מובן למה גם קשה בשלמא במה שחל ע"י דבורו כמו הפרשת תרומה וגט שייך כיון דאין ברירה א"א לחול על הספק שאינו מבורר רק אח"כ שנתברר נאמר למפרע דחל ולא מהני אי א"ב. אבל אי י"ב הוברר למפרע כנ"ל. אבל ירושה דממילא זכי א"כ זכה מחצה ירושה מה שאינו מבורר וממילא לא שייך לומר הוברר אחר חלוקה למפרע שלא הי' זכות רק בחלק זה דהא באמת הי' לו זכות קודם חלוקה מה שאינו מבורר ג"כ. וא"כ ממ"נ אי חשיב זה כמכירה החלוקה מה שמסלק זכותו מחלק ב' בעד מה שמסלק אחיו מחלקו. גם אי יש ברירה יחשב מכירה דמ"מ סילק זכות שהי' לו. ואם החלק לא חשיב מכירה גם אי א"ב למה יחשב מכירה דבשלמא מה שעתיד להפריש א"כ כשמפריש הוברר שזה הי' עתיד להפריש עכשיו כיון שכך התנה וכן לאיזה שארצה והרי רוצה לזו. משא"כ באחין אם היו קונים רק מה שעתיד לחלוק הי' כנ"ל משא"כ יורש דיש לו זכות קודם ג"כ ובמה שמתברר עכשיו לא נפקע זכות שאינו מבורר שהי' לו קודם כנ"ל:

וע"כ הטעם דאי יש ברירה וכשחולקין הוברר שהי' עומד להיות זה חלקו. א"כ ביש בו דין חלוקה שכופין לחלוק הכפי' רק שיבררו חלק כל א', א"כ מיד כשמת אביהם לא זכה כל א' רק חלק שיתברר אח"כ למפרע שהי' שלו. ולא זכה כלל בחלק שאינו מבורר וספק רק בחלק שיתברר דעומד להתברר רק ממילא הוא ספק קודם חלוקה ואח"כ נתברר באמת כי זה חלקו ולא הי' זכות אחר ולכך הוי רק יורשין, משא"כ אי אין ברירה ובחלוקתם לא הוברר שזה הי' חלקו שיכול להיות שהי' עומד שיגיע לו חלק אחר אף דעכשיו נזדמן שזה חלקו ככל ברירה כו' וא"כ אינו עומד להתברר כלל ושוב זכה כל א' בירושתו חלק סתם שאינו מבורר וממילא בחלוקה הכפי' למכור כל א' החלק שאינו מבורר בעד החלק שנוטל מבורר ושפיר הוי לוקח. וא"כ י"ל דדוקא בחלקו בגורל או ע"פ ב"ד דאיגלאי שזה הי' ראוי לו אבל אם חלקו מעצמם שרצו י"ל דהוי ספק שמא לא הי' מגיע חלק זה בכפי' ובגורל רק שע"י רצוי [חבירו] והוי לוקח ולכך י"ל דהוי ס' ומחצה יורשין כו' לכ"ע ושם תנן חלקו עד שלא נתנו י"ל כנ"ל:

גם נראה דלמה דקי"ל בא ב"ח ונטל חלק של א' בטלה מחלוקת כיון דיורשין הוי כלא ירשו כלל מה שנטל הבע"ח ע"ש שכ' הרא"ש דזה גם למ"ד א"ב. וא"כ זה שפיר בשטר שגובה גם מלקוחות אבל מלוה ע"פ שע"ז אנו דנין אם יורשין יגבה ואם לקוחות לא יגבה. א"כ כשחלקו ונאמר שיגבה הבע"ח א"כ יהי' בטלה החלוקה ולא שייך כלל שהוברר שלא יירש כל א' רק חלק זה שהגיעו בחלוקה הא לא ירש כלל כשנוטל הבע"ח. וא"כ כיון דקני ע"מ להקנות קי"ל דחשיב קנין. א"כ ירש רק הזכות במה שיוכל למכור חלקו שאין ב"ח גובה ושפיר בחלוקה לקוחות הן דהוי כמוכר כל אחד חלקו דגם אי יש ברירה לא שייך הוברר שירש כנ"ל ויגבה הא כשיגבה לא הגיע לחלקו כלל ויורש שיוכל להקנות כנ"ל רק דכל שיהי' הדין שאינו גובה ויועיל החלוקה שוב יורשין ויגבה ושפיר מחצה כו' כנ"ל:

תוס' הנ"ל תי' בין שמפרש ומברר דבריו עתיד להפריש כו'. והקשו דהול"ל בר"י זה החלוק גבי כל המתלקט ולעיל ע"ש. ולע"ד י"ל דדוקא במה שגם אם לא יחול למפרע יחול עכ"פ משעה שבירר דבריו שייך חלוק התוס' דעכ"פ כשיפריש יחול שם תרומה ממילא חל גם למפרע דהוי רק מעוט שאינו מתברר כמ"ש הר"ן נדרים. אבל באחין שחלקו אם לא נאמר ברירה לעולם אינו מבורר. אבל שם לר"י דשאינו ברשותו לא מהני החלול א"כ אם לא יחול למפרע א"י לחול כלל. שוב גם שבירר דבריו הא בירר על מה שא"א לחול רק למפרע וזה לא מבורר. וכן הריני בועליך דכלתה כו' ולאחר מיתה. וגט דבעי כתיבה לשמה ולא יועיל כנ"ל. אך י"ל דתוס' סברי דגם בתרומה לא יועיל דאי אין ברירה אין מה שיפריש ראי' שהי' עתיד להפריש ומ"מ מהני וממילא גם בהנ"ל:

גמרא מהיום אם כו' כא"א לכל דבריו. ותמוה כמ"ש הפ' דכל תנאי יהי' תלוי בברירה כשאינו בידו ע"ש. ונראה לע"ד החלוק. כמו שמוכח מדקי"ל בדבר שאינו ודאי זכות דלא מהני כמו גט אף שרוצה להתגרש ובמקום יבם וכה"ג. וקדושין לקדש לאדם שלא מדעתו ואף דלכאורה כיון דבכל זכות כשנודע לו יכול למחות דקי"ל הגדילו כו'. וא"כ לעולם יהי' זכות גמור כיון שהברירה בידה אם תרצה ואם לא תרצה ואין כאן צד חובה כלל. וע"כ כיון דהא דזכין לאדם שלא מדעתו רק משום שליחות וכה"ג דאם הי' יודע הי' עושהו שליח. וא"כ בזה אם הי' עושה מדעתו לא הי' יכול לחזור בו. ושוב כל הזכות ע"י שהוא שלא מדעת וזה לא מהני דלא שייך אלו הי' יודע כו'. אמנם קשה דהא בתנאי מעכשיו ולאחר ל' פ' האומר ק' דמהני אם ארצה ולא אחזור בו תוך ל' ע"ש, א"כ למה לא יועיל לקדש שלא מדעתו ע"ת אם ירצה או בגט אם תרצה דתנאי זה הי' מהני גם בעצמו בידיעתו ושוב לקדש ע"ת זה או לגרש הוי ודאי זכות ולא צד חובה. ולמה אינו מועיל להיות זכין שלא בפניו. ולא אשתמיט שום פוסק שיהי' מהני ולע"ד הטעם דדוקא בדבר שהמעשה מצד עצמו בלא התנאי מהני יכולין להטיל בו תנאי ומלתא אחריתי היא. ולכך יכולין לבטל התנאי ונשאר המעשה. משא"כ מעשה שמצ"ע אינו מועיל כלל רק שיועיל ע"י התנאי וזה א"א דאין שייכות לתנאי כל שאין המעשה קיים בלא"ה. ולכך בהנ"ל דבלא התנאי לא יועיל שלא בפניו כלל אף שע"י התנאי יועיל לא מהני כנ"ל. וזה החלוק בין תנאי לאסמכתא שאינו רוצה בגוף המקח רק שילוה לו וע"י שאינו רוצה להלות רק בתנאי אם לא יפדה יהי' מכור מוכרח להתרצות. משא"כ תנאי הוא להיפוך שרוצה בגוף הקדושין וכה"ג רק שרוצה שתתן לו ר' זוז ג"כ ותולה הק' או הגט בתנאי כדי שתהי' מוכרח ליתן שלא יתבטל הגט. ולכך כשאינו כופל וכה"ג ד"ת לא אמרינן כלל שכוונתו אם לא יקוים יתבטל. ואף שמתנה כפול וכדינו מ"מ אינו הוכחה כלל מצ"ע שאין רצונו בהמעשה רק בקיום התנאי רק שרוצה בתנאי ג"כ כ"כ שתולה בו המעשה כדי שע"כ יקוים התנאי אבל שפיר המעשה יש לו חלות בלי התנאי ומהני תנאו וא"צ לברירה. אבל בש"מ דאמר גיטו כמתנתו ועמד חוזר מדינא דאנן סהדי דלא מגרש רק משום שדעתו שימות. ורבה כו' דפליגי הוא רק משום גזירה שיאמרו יש גט לאחר מיתה כו'. אבל כשמתנה דליכא תקנה. ממילא אין דעתו לגרש כלל אם לא הי' עומד למות וא"כ שוב בלא התנאי אין חלות להמעשה כלל רק ע"י התנאי יועיל ושוב בענין זה שאינו חל כלל בלי תנאי לא מהני שיחול ע"י התנאי כנ"ל. ושוב רק משום ברירה יהי' מהני כיון שמת הוברר שהי' עומד למות ואם הי' ידוע לו שעומד למות הי' מגרש בלא תנאי. ושוב אי אין ברירה לא מהני דאף שמת לא אמרינן הוברר והי' אז עומד לחיות וכיון שבאמת הי' עומד לחיות לא הי' מגרש כלל ולא חל כלל רק ע"י שבתנאי אם ימות לא איכפת לי' ובכזה אינו מועיל ושפיר מדמי הש"ס דאי אין ברירה לא מהני כמ"ש רש"י ז"ל:

בש"ס פריך מהא דמה היא באותן הימים כו' ולכי מיית הוי גיטה ופרש"י דבכל התנאי' שייך ברירה כשאינו תלוי בידו. ע"ש. ותמוה מאוד דלמאן דס"ל אין ברירה לא יועיל תנאי שאינו בידו. וי"ל לכאורה למאי דפ' הרמב"ם דתנאי קודם התורף לא מהני משום דאין ברירה ע"ש ומבואר החילוק דהא דמהני התנאי בנתינת הגט משום דאז נכתב לשם כריתות ברור רק הנתינה הוא ע"ת משא"כ קודם התורף דהכתיבה הי' על תנאי וכיון דבעינן לשם כריתות ברור. ממילא כיון דאין ברירה לא מהני ע"ש. והנה לקמן פ' מ"ש אמר ר"ה דש"מ גיטו כמתנתו דאם עמד חוזר דאף שלא התנה הוי כהתנה מסתמא שאם יעמוד יהי' יכול לחזור ויהי' הגט בטל. ורבא פליג היינו משום דאפקעינהו רבנן לקדושין מיני' שלא יוכל לחזור דאם יראו שיוכל לחזור יאמרו דיש גט לאחר מיתה דכשאינו חוזר הגט חל לאחר מיתה ע"ש. וא"כ לכאורה לר"ה דבש"מ הוי סתמא על תנאי א"כ שוב הוי כתנאי קודם התורף דבזה הוי הכתיבה על תנאי מיד אף שלא התנה וא"כ כותב לשם כריתות רק על תנאי ימות ושוב אי אין ברירה לא מהני כנ"ל ופריך שפיר לכי מיית הוי גיטא ומוכח דיש ברירה כנ"ל משא"כ בשאר תנאים. ואף לרבא דפליג התם הא הטעם רק שלא יאמרו כו'. ולמ"ש לא שייך זה דהא אם יהי' הדין דגיטו כמתנתו הוי תנאי קודם התורף ולא יועיל אף כשיתקיים התנאי דאין ברירה ולא שייך תקנת חכמים דיאמרו יש גט כו' דהא באמת לא יהי' גט כלל, וממילא נשאר הדין דגיטו כמתנתו ופריך שפיר אמנם הא גם אליבא דאמת קשה להרמב"ם ז"ל למה יהי' מהני גט שכ"מ הא הוי תנאי קודם התורף דהוי בשעת כתיבה כאילו התנה. אך י"ל דלא קשה כלל דהא הטעם דגיטו כמתנתו היינו דהא אינו רוצה לגרש רק כדי שלא תזקק ליבם. וממילא למה יגרש כשלא ימות ולכך מסתמא אינו מגרש רק ע"ת כנ"ל. וא"כ לענין הכתיבה דנימא דהוי תנאי קודם התורף דלא יועיל כלל אף שימות א"כ כיון שרוצה לגרש שלא תיזקק ליבם ממילא שוב ודאי מגרש גם כשלא ימות דאם יגרש על תנאי לא יועיל אף שימות ולא שייך גיטו כמתנתו כו' רק אעפ"כ בשעת נתינה שפיר אמרינן גיטו כמתנתו דאז מהני התנאי ושפיר יש אומדנא דמגרש רק על תנאי. אבל בשעת כתיבה אינו כלל אומדנא דמצוה לכתוב רק על תנאי זה ז"א דאם יהי' על תנאי לא יועיל כלל ואמרינן דמצוה לכתוב סתם ולא הוי תנאי קודם התורף. כנ"ל:

רש"י כו' ולא דמי לשאר תנאי שבידו לקיימו כו' משמע מהש"ס דדוקא בהנך שאי אפשר להם לחול בשעה שהוא מבורר כגון בגט שא"א שיחול לאחר מיתה שמבורר דאין גט לא"מ כו'. וכן גבי הריני בועליך ע"מ שירצה כו' דאין קדושי הביאה מועיל על אח"כ דהא כלתה ביאתו כמו משוך ולא תקנה עד אחר ל' כו' וכה"ג תלוי בברירה משא"כ שאר תנאים בקדושי כסף שמקדש ע"ת אף שאינו בידו א"צ לברירה דגבי כסף מהני בהקדשי אחר ל' יום כו' דאל"ה אמאי לא מייתי הש"ס מכמה תנאים רק מהריני בועליך וצ"ל כנ"ל. אך מ"מ אינו מובן הטעם דנהי דלענין שיחולו הקדושי כסף מקיום התנאי ואילך ע"ז שפיר א"צ לברירה דאז מבורר אבל לענין שיחול למפרע שוב צריך ברירה והוי כמו בקדושי ביאה וכה"ג. וי"ל החילוק דבאמת אינו מובן כלל למה יצטרך ברירה בתנאי הא כשמקדש וכה"ג ע"מ שתעשה דבר פלוני אחר ל' יום וא"כ כשהוא עושה הדבר מקודשת דהא קדשה מיד אם תעשה אז וכיון שקיימה אז התנאי אף שלא הוברר למפרע מאי בכך הא קידש על תנאי זה שאז תעשה ואז עשתה ונתקיים זה ולמה צריך ברירה: (חסר)

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

מעבר לתחילת הדף