אילת השחר/גיטין/יז/ב
קסבר יש לבעל פירות עד שעת נתינה. ולר"ל אליבא דרבנן משעת חתימה, והיינו כמש"כ התוס' דאע"ג דכבר נתן עיניו לגרשה מ"מ כיון דאין קול לא הפקיעו הפירות רק כשיש קול, ובתוס' רי"ד כתב דזה מדין עדיו בחתומיו זכין לו הפירות אם מטי גיטא לידה בסוף, ומדבריו משמע דס"ל בכל שטר כאביי דעדיו בחתומיו זכין וה"נ כאן, והנה הא דמהני בשטרות עדיו בחתומיו זכין, יש שפירשו דזוכין השטר בשביל המלוה וכן בשטר מתנה ומכר בשביל הקונה אלא בתנאי אם יהי' מטי לידיה, וכל זה לא שייך בגיטין דהא ודאי אינם זוכין הגט בשבילה, דאם היו זוכין הגט כעת אם אח"כ יתן לה, כיון שבכ"ז אינה מגורשת עדיין כעת, א"כ כבר אינה יכולה להתגרש בו, דנמצא דנותן לה אח"כ גט ששייך לה מלפני הגירושין והא בעי שיתן לה נייר שלו, וע"כ דזה סתם תקנ"ח שיזכה בפירות, ומדמשוה להו בתוס' רי"ד, הרי דכל ענין עדיו בחתומיו הם על דרך זה, דהי' תקנ"ח דבשעת חתימה זוכין כבר החוב או הקרקע אבל לא את השטר.
והנה בעוד ענין חלוק כאן מבכל שטר ראי' או קנין, דהתם העדים זוכים בשבילו, אבל כאן הא אי"צ זכיה אלא דפקע זכות הבעל בפירותיה וממילא זה כבר שלה, ואין כאן מעשה קנין וזכיה ולא שייך כלל איזה ענין עשייה בהעדים, וע"כ דזה התקנ"ח דבשעה שחותמין הפקיעו חכמים כח הבעל אבל הם אינם שייכים כלל להזכיה, ולפי"ז נראה דגם אם העדים יאמרו בפירוש דאינם רוצים לזכות בשבילה הפירות ג"כ יפקע כחו מהפירות. ובשאר שטרות יש לעיין לפי"ז אם אופן התקנה הוא כמו בכאן דהעדים אין להם שום ענין לזכות ואינו תלוי בהם כלל, ואפילו אם יאמרו בפירוש דאינם רוצים לזכות מ"מ יזכה הלוקח בהשדה, או דהתם הוא מענין זכיה ואם העדים אינם רוצים לא יזכה הקונה.
תוד"ה גזייה. לא כמו שפי' שם בקונטרס דאי מחקה לי' קטלינן לה וכו' דהא הכא משמע דאי גזייה לזמן לא קטלינן לה. מבואר דבסברא הי' אפשר לסבור כרש"י, אלא דמהגמ' משמע דלא קטלינן לה, וצ"ב איזה סברא הוא דבאם מחקה קטלינן דסוף סוף הא אינו ברור שהיתה אז אשת איש.
תוד"ה כתבי'. באבנ"מ (סי' קכ"ז סק"ד) ביאר דהחילוק דבכתוב בו שבוע אע"פ שאפשר לחפות בזמן כל כך גדול מ"מ מקרי זמן וכמו באותו יום דג"כ אפשר לחפות, אבל היכא שהגט גורם את השקר גרע, ועדיין צריך טעם דלא מצינו בזה שתי תקנות, א' היכא דלא כתב בו זמן, והב' היכא דכתוב זמן לא נכון, ועי' בתוס' הרא"ש, ונראה כונתו דגט שלא נתגרשה בזמן הכתוב בו הא אינו נקרא זמן ונמצא דחסר זמן, משא"כ שבוע דכיון דמהני לשבוע דקמי' מקרי זמן, כיון דנתגרשה בזמן שכתוב בו אע"פ שלא מועיל יותר מבשבוע דלקמיה, משא"כ היכא שלא כתוב בו הזמן של הגירושין אלא של הכתיבה דאין זה זמן כלל.
ויש לעיין דבב"מ דף ע"ב פריך על שטרי חוב המוקדמין דפסולין נהי דלא גבי מזמן ראשון נגבי מזמן שני, ומשני משום קנס כר"מ או דגזרינן אטו זמן ראשון, ומאי פריך הא שטר בלי זמן אינו גובה ממשועבדים א"כ מוקדם דהזמן שבו אינו נכון הוי כאין בו זמן, משמע דעדיף מאין בו זמן, וצריך טעם לחלק מכאן.
 |
ספרי אילת השחר מונגשים לציבור במסגרת 'אוצר הספרים היהודי השיתופי' לשימוש אישי לעילוי נשמתו הטהורה של רבנו אהרן יהודה ליב ב"ר נח צבי. הזכויות שמורות לבני רבנו יבלחט"א |