חידושי הרי"מ/גיטין/יז/ב

חידושי הרי"מ גיטין יז ב

דף י"ז ע"ב

תוס' ד"ה עד שעת נתינה כו'. והקשו על פירש"י ז"ל שפירש דבכל גיטין אמרינן לה אייתי ראיה ובל"ז לא מצית למיטרף כו'. והוא תמוה דאמרינן בהדיא גבי נפל איתרע דפריך וליחוש כו' ומשני אייתי ראיה כו' ומאי פריך הא בכל גיטין כן ע"ש. ונראה לישב דברי רש"י ז"ל דהנה התוס' כתבו הטעם דלא אמרינן אייתי ראיה משום דמסתמא היום שנכתב נמסר דאל"ה הי' העידי מסירה מפקי לקלא כיון דבעי עידי מסירה אף לר"מ כמ"ש ר"ת ע"ש:

והנה לשיטת הרי"ף ורמב"ם ז"ל שפסקו דאף לר"א דעידי מסירה כרתי סגי בעידי חתימה לחוד בלא עידי מסירה שאף העידי חתימה כורתין כנ"ל ע"ש. וא"כ קשה קושית תוס' דלא שייך עידי מסירה מפקי לקלא כיון שיכול ליתן לה לכתחלה בלא עידי מסירה כנ"ל. וגם לא שייך לא מקדים כו' כיון שעוש' כדי לטרוף פירו' ע"ש. אמנם י"ל לסברת הר"ן ז"ל דלכך מהני העידי חתימה לחוד אף שאין דבר שבערוה פחות מב' וכתב משום כיון שהעידי חתימה יודעין שנכתב בציוי הבעל וממילא בא מידו לידה וא"כ יודעים מהמסירה והם העידי מסירה עצמם כנ"ל ע"ש. אך לכאו' ק' כמ"ש דנהי דיודעי' נמסר לה מ"מ הא צריכין לידע באיזה יום דבעינן דו"ח ועכ"פ בעינן שיהיו ראוים לחקור אותם ואף בממון כן כמ"ש הש"ך ז"ל ע"ש. וא"כ נהי דיודעים מהמסירה מ"מ הא אינם יודעים באיזה יום נמסר ואינם יודעים החקירו' ולא מהני דזה הוא גמר הדבר כנ"ל. וע"כ הטעם משום דכיון דאמרינן מסתמא ביום שנכתב נמסר כמ"ש התוס' א"כ שפיר יודעין ג"כ באיזה יום כיון שיודעין יום החתימה ממילא נמסר באותו יום כנ"ל:

ולפ"ז א"ש ממילא מ"ש לשיטת הרמב"ם הנ"ל דסגי בעידי חתימה לחוד כנ"ל א"כ לא שייך סברת התוס' דנמסר ביום כו' דאל"ה עידי מסירה מוציאים הקול הא יכול להיות שמוסר בעידי חתימה לחוד כנ"ל והיא מגורשת ואעפ"כ אין לה קול כנ"ל. ולמ"ש א"ש דכיון דכל הטעם דמהני בעידי חתימה לחוד והן עדים על המסירה אף שאינם יודעין החקירות הוא משום כיון דמסתמא ביום שנכתב כו' כנ"ל וא"כ לכך אמרינן שפיר דודאי נמסר ביום שנכתב דאי לא נמסר ביום שנכתב א"כ ממילא אין העידי חתימה יודעין היום וא"י החקירות ולא מהני וצריך למסור בפני עידי מסירה אחרים א"כ שפיר יש לו קול ולכך אמרינן שפיר סברת תוס' דמסתמא נמסר ביום שנכתב דאל"כ יהי' צריך לעידי מסירה שפיר כנ"ל דעידי חתימה אינם יודעין היום כנ"ל א"כ מפקי לקלא שרואין הזמן וע"כ ודאי נמסר ביום שנכתב וכשר שפיר בלא עידי מסירה דהעידי חתימה יודעין שפיר היום כיון דבאמת שייך לא מקדים איניש כו' ודאי נמסר ביומו רק דניחוש שלא ימסר ביומו במתכוון א"כ ממילא לא חיישינן שאז לא תהי' מגורשת כלל בלא עידי מסירה ויהי' שפיר קול כנ"ל ולכך מסתמא ביום שנכתב כו' וסגי שפיר בעידי חתימה לחוד כנ"ל. וא"ש גם לרי"ף ורמב"ם ז"ל דלא אמרינן אייתי ראיה בכל הגיטין כדברי תוספ' הנ"ל. ובדברי רש"י ז"ל י"ל שפיר לפי מאי שלא הכריחו הפ' אי סובר כרמב"ם ז"ל או כתוס' ע"ש א"כ י"ל למאי שכתבו המפ' הטעם לדברי תוס' דלא אמרינן אייתי ראי' כו' אף דאיכא גם חזקת א"א שלא נמסר ביום שנכתב ונתגרשה אח"כ נגד החזקה דמסתמא נמסר כו' ותירצו דג"כ אמרינן הרי גרושה לפנינו כיון דאח"כ ודאי נתגרשה כמ"ש תוס' ע"ש. א"כ י"ל למאי שכתב הרשב"א ז"ל דיש לחוש שמוסר בצנעא בלא עידי מסירה אף שאינה מגורשת מן הדין ע"ש. א"כ שפיר טעם רש"י ז"ל דאמרי' שמסר לה אח"כ בלא עידי מסירה ולכך ליכא קול וע"ז איכא שפיר גם החזקת אשת איש שלא נמסר ביום שנכתב דלא שייך הרי גרושה לפנינו כנ"ל ז"א דאי נמסר אח"כ בלא עידי מסירה אינה מגורשת כלל ומוקמינן לה שפיר אחזקת א"א ואף שבאמת אינה מגורשת חיישינן כדברי הרשב"א הנ"ל בהיפך מדברי התוס' הנ"ל ולכך אמרינן אייתי ראיה לדברי רש"י ז"ל כנ"ל:

ולפ"ז מיושב קושית תוס' הנ"ל מאי פריך התם בנפל ניחוש שמא כתב ליתן בניסן כו' הא אמרינן בכל הגיטין אייתי ראיה. ולמ"ש א"ש דהנה התם אמרי' דהלקוחו' יאמרו מדאהדרוהו רבנן ודאי הוי גט ולא יאמרו אייתי ראיה רק דאע"פ כן יאמרו שלא החזירוהו רק שתנשא בו והיא מגורשת אבל לא לטרוף לקוחות דאע"פ כן יכול להיות שלא נמסר ביום שנכתב והחזירו רק שהיא מגורשת ע"ש. ולפ"ז ממילא מיושב דלס"ד התם לא יאמרו כלל אייתי ראיה דכיון שהב"ד מחזירין וידעו שהיא מגורשת ממילא לא יאמרו כלל אייתי ראיה כו' דנימא מסתמא נמסר ביום שנכתב דאי"ל כנ"ל ז"א דאם נמסר אח"כ אינה מגורשת כלל אף אח"כ וא"כ כיון שיודעין דמאדהדרוהו רבנן היא מגורשת בודאי אח"כ עכ"פ א"כ ממילא לא יאמרו אייתי ראיה דאמרינן שפיר מסתמא ביום שנמסר כו' דשייך שפיר הרי מגורשת לפנינו ומ"מ משני שפיר כי אתיא למטרף אמרינן אייתי כו' כיון דלענין שתהי' מגורשת ומותרת להנשא אמרינן שפיר מסתמא ביום שנכתב כו' ולא מוקמינן לה אחזקת א"א כנ"ל רק דלענין טריפת לקוחות מסייע החזקת א"א ואינה יכולה להוציא מהם כנ"ל א"כ ממילא אין ראייה מדאהדרוהו רבנן דשפיר החזירוהו להתירה להנשא דלענין זה שפיר אמרינן מסתמא כנ"ל משא"כ לענין טריפת לקוחות כנ"ל ונימא שפיר גם התם אייתי ראיה וא"ש:

שם גמרא בשלמא לר"י היינו דאיכא בין ר"ש כו' אלא לר"ל כו'. ותמהו המפ' הא גם לר"י ע"כ ר"ש סבר משנתן עיניו לגרשה כו' ופליג ארבנן דעד שעת נתינה כו' וגם לר"ל כן סבר ר"ש משנתן ופליג ארבנן דסברי עד שעת חתימה כו' ומאי קשה יותר לר"ל ע"ש. ונראה לישב דהנה תוס' כתבו הטעם דלא אמרינן אייתי ראיה וגם מסתמא נמסר ביום שנכתב משום דאל"ה הי' העידי מסירה רואים שלא נמסר ביום הזמן ומפקי לקלא ע"ש ולכך אמרינן מסתמא כו' והנה אף בגט שאין בו זמן לכאורה אם מביאה העידי חתימה שמעידים שחתמו ביום זה ג"כ גובה מיום שמעידין שחתמו כיון דאמרינן מסתמא נמסר ביום שנכתב גוב' היא הפירו' מיום הנ"ל וא"כ לכאו' קשה דאף אי יש לבעל פירות עד שעת נתינה ג"כ הוצרכו לתקן זמן דאי לא יהי' זמן תוכל לגבות בעידי חתימה שלא כדין שבאמת יכול להיות שנמסר אח"כ לא ביום שנכתב ואעפ"כ ליכא קלא כיון שאין בו זמן ולא ידעו העידי מסירה מתי נכתב ואין לו קול ובאמר אח"כ ואעפ"כ תגבה בעידי חתימה מיום הכתיבה ולכך תיקנו זמן וממילא יהיה קול אם ימסר אח"כ לא ביום הכתיבה כנ"ל. אך זה טעות כיון דכל הטע' דלא אמרינן אייתי ראי' ואמרינן מסתמא כו' הוא משום דאל"ה הי' לו קול וא"כ אם לא יהי' זמן שפיר נאמר אייתי ראיה ולא תגבה כלל בעידי חתימה לחוד דנימא שמא לא נמסר ביום שנכתב כנ"ל. ואח"כ ראיתי זה בס' תורת גיטין כמ"ש:

אמנם למ"ש הרשב"א והר"ן דבאמת לכך אמרי' מסתמ' נמסר ביום כו' משום לא מקדים איניש כו' רק גבי מצא גט אשה כו' דנפל חיישינן שלא נמסר ביום כו' אף ששייך לא מקדים משום דנפל איתרע ע"ש התירוץ הוא משום קול ויאמרו אייתי ראיה כדמשני התם ע"ש. והנה גבי כותבין גט לאיש אע"פ שאין אשתו עמו הקשו תוס' ג"כ אמאי ניחוש לשמא כתב בניסן ולא ימסור עד אח"כ ותירצו ג"כ משום שיהי' קול שלא נמסר ביום כו' וגם לרשב"א והר"ן ז"ל הנ"ל ג"כ צריך לומר כדברי תוס' הנ"ל דלא שייך תירוצם משום לא מקדים דלענין זה שנכתב לאיש בלא האשה הוי כמו איתרע בנפילה כיון שאין אשתו עמו כמ"ש תוס' ב"מ ובש"ך ל"ט ע"ש ולא סמכינן אהא דלא מקדים לכתחלה לכתוב ורק הטעם דכותבין הוא משום שיהי' קול כתירוץ תו' כנ"ל. והנה אם לא תקנו זמן נראה דלא הי' כותבין גט לאיש כו' דשייך שפיר קושי' הנ"ל שמא כתב ליתן בניסן ולא נתן עד תשרי ואח"כ תגבה היא בעידי חתימה דשפיר נימא מסתמא נמסר ביום שנכתב משום לא מקדים איניש כדברי הרשב"א הנ"ל דאח"כ לא יהי' איתרע כלל ושפיר נסמוך אהא דלא מקדים כו' ותגבה מיום החתימה ובאמת עכשיו דאיתרע שאין אשתו עמו לא סמכינן אהא דלא מקדים כו' ויכול להיות שימסר אח"כ דלא שייך תירוץ התוס' שיהי' קול דכיון שאין בו זמן לא יהי' קול כלל ואעפ"כ תגבה בעידי חתימה מיום, הכתיבה מחמת לא מקדים כו' ושלא כדין א"כ ממילא אין כותבין גט לאיש כו' אם לא הי' זמן כנ"ל:

והנה תוס' כתבו דלכך כותבין גט לאיש אע"פ שאינה עמו הוא משום עגונה לפעמים ע"ש ולכך תקנו אף במקום שאין עגונות ע"ש וא"כ משום זה עצמו הוצרכו לתקן זמן בגט דאם לא יתקנו יהי' אסור לכתוב גט לאיש כו' כנ"ל ותיקנו זמן שאז מותר לכתוב שיהי' קול דבלא זה תגבה שלא כדין אם כותבין כו' דלא יהי' קול כנ"ל. וא"כ אף אי יש לבעל פירות עד שעת נתינה צריך זמן משום פירות כנ"ל. אך י"ל למ"ש לעיל דאף לרמב"ם ז"ל דסגי בעידי חתימה לחוד הוא משום שהם עדים על המסירה כמ"ש הר"ן וממילא באין בו זמן לא מהני שעדות על המסירה צריך דרישה וחקירה שהוא גמר הדבר ולא מהני וע"כ בעינן עידי מסירה וקשה דהוי חצי דבר לרי"ף פ' מרובה שם כמ"ש לעיל ודלא כדברי הנ"י הנ"ל ולא אמרינן אפקעינהו וע"כ דצריך למסור בפני העידי חתימה עצמם כמ"ש הב"ש שם ע"ש וא"כ ממילא לא קשה כנ"ל דשפיר לא הוצרכו לתקן זמן משום פירות אי יש לו עד שעת נתינה דא"ל כנ"ל דתקנה דתגב' בעידי חתימה ולא נדע שנמסר אח"כ דז"א דאם לא יתקנו זמן יהי' צריך למסור בפני העידי חתימה עצמם כנ"ל וממילא ידעו העידי חתימה שלא נמסר ביום שנכתב כנ"ל ולא תוכל לגבות עמהם וממילא שפיר עכשיו כותבין גט לאיש כו' ולא הוצרכו זמן וא"ש כנ"ל:

אך לר"ש דסבר דעידי מסירה כרתי בגיטין כמ"ש תו' וכדאמר לעיל א"כ ממילא לא הוי חצי דבר כיון דסגי בעידי מסירה לחוד בדיעבד א"כ שפיר יכול למסור אף בפני עידי מסירה אחרים ואח"כ תוכל לגבות שפיר בעידי חתימה לחוד דנימא מסתמא נמסר ביום כו' משום לא מקדים ושפיר לר"ש תיקנו זמן משום פירו' אף אי יש לו עד שעת נתינה כו' דאל"ה אין כותבין גט לאיש כו' וא"כ י"ל לר"י דר"ש סבר שפיר כרבנן דיש לבעל פירות עד שעת נתינה ואעפ"כ תיקנו זמן כנ"ל אף דלא ס"ל חיפוי מ"מ תיקנו כנ"ל לר"ש ואעפ"כ מוקדם כשר דיהי' לו קול דעכשיו יראו העדי מסירה שלא נמסר ביום הזמן ויוציאו הקול ויאמרו אייתי ראיה כו' כנ"ל:

ומיושב בזה מ"ש המפ' מנ"ל לר"י דרבנן פליגי אר"ש כיון דר"ש ע"כ ס"ל אף לר"י דמשנתן עיניו לגרשה כו' א"כ מנ"ל לרבנן דיש לו פירות עד נתינה כו' דלמא סברי ג"כ כר"ש רק דפליגי בחששא דחיפוי כנ"ל ולמ"ש מיושב דלר"י באמת י"ל דגם ר"ש סבר יש לבעל פירות עד שעת נתינה כרבנן ולא פליגי בזה כלל וא"ש. ומיושב ג"כ דמשני ר"י אליבי' דר"ש לא קאמינא דבל"ז א"ש דתיקנו זמן כנ"ל וסבר שפיר כרבנן כנ"ל. וממילא מיושב קושיא ראשונה דפריך בשלמא לר"י כו' היינו דאיכא דבאמת גם ר"ש סבר עד שעת נתינה רק דפליג בחששא דחיפוי כנ"ל אבל לר"ל מאי איכא דע"כ לדידי' לא סבר ר"ש כרבנן דאי סבר ג"כ עד שעת חתימה אמאי כשר מוקדם וע"כ פליג ארבנן ופריך שפיר מאי איכא ומשני דסבר משנתן עיניו לגרשה כו' דכיון דפליג ע"כ אמר שפיר דסבר משנתן עיניו ותיקנו זמן בפשיטות כנ"ל וא"ש:

שם תוס' ד"ה גזייה לזמן כו' ותמהו על רש"י ז"ל שפי' ביבמות דאי מחקה לזמן קטלינן לה דמוקמי' אחזקה ותימה דהכא אמר גזיי' לזמן ולא קטלינן לה מספיקא ע"ש. ונראה לישב דהנה משני לרמאי לא חיישי' שהוא רמאות ניכר ונגלה כמ"ש פרש"י ז"ל ולכאורה למאי דקי"ל דמוקד' פסול ואי גזיי' לזמן כשר ע"ש בש"ע א"כ אין כאן רמאות ניכר שעושה כן לחפות דיכול לו' שהי' מוקדם או שנשתהא בין כתיבה למסירה ולכך גזיי' לזמן שיהי' כשר ולא יהיה מוקדם ולא תטרוף שלא כדין ואח"כ ראיתי זה בס' א' שהקשה כן. אך נראה למאי שהקשה הרשב"א ז"ל לקמן דאמרינן דמחוסר קציצה פסול כיון שמחוסר בין כתיבה לנתינה וכתיב וכ' ונתן והקשה אמאי הכא בגזיי' לזמן כשר הא הוי מחוסר קציצה ותירץ כיון דכשר אף בלא הקציצה לא הוי מחוסר קציצה דדוקא במחובר דפסול בל"ז ע"ש. וא"כ נראה דבמוקדם אם גזיי' לזמן ממילא פסול דהוי מחוסר קציצה כנ"ל כיון דאם לא גזיי' לזמן הוא פסול מטעם מוקדם וממילא עכשיו פסול מחמת מחוסר קציצה ואפשר דפסול אפילו מדאורייתא כיון שבל"ז הי' פסול מדרבנן והוי עומד לכך וממילא פסול מדאורייתא וע"ש גבי קלף גדול וא"כ ממילא מיושב דמשני שפיר לרמאי לא חיישינן דהוי רמאות ניכר שאם יאמר שהי' מוקדם ולכך גזיי', א"כ ממילא פסול דהוי מחוסר כנ"ל:

אך למ"ש הפוסקים דגט מוקדם כשר כששולחו ע"י שליח דאית ליה קלא כדמסיק כו' ע"ש ברא"ש וא"כ ממילא לא הוי מחוסר קציצה דהי' יכול ליתנו אף בלא הקציצה ע"י שליח דהי' כשר אף שהוא מוקדם כנ"ל וא"כ ממילא כשר גם עכשיו דבגזיי' לזמן כו' וממילא פסול דלא שייך לרמאי לא חיישינן שאינו רמאות ניכר ונגלה כנ"ל אך באמת עכשיו לס"ד לא ידעינן עדיין דכשר ע"י שליח דהיינו הא דמסיק על גיטין הבאין ממדינת הים דאית לי' קלא כו' וממילא עכשיו לס"ד דפסול גם ע"י שליח וממילא פסול במוקדם גזיי' ומשני שפיר לרמאי כו' וממילא קושיא תוס' הנ"ל מיושב דלמסקנא דמסיק הנהו קלא אית לי' לכאורה קשה כנ"ל גזיי' לזמן כו' דליכא למימר לרמאי כו' כנ"ל דיכול לומר שהי' מוקדם ואעפ"כ כשר דלא הוי מחוסר כנ"ל. אך י"ל דהטעם באמת דלא קטלינן לה אף שהוא רמאות ניכר שכיון לחפות י"ל הטעם באמת כנ"ל שיכול להיות ולומר שהי' מוקדם וגזיי' כנ"ל ואף דלס"ד הוא פסול מחמת מחוסר כנ"ל כיון דאינו כשר ע"י שליח מ"מ לא קטלינן לה דיכול לומר שאעפ"כ הי' כונתו שיהיה כשר כמ"ש הפוסקים ולא הי' יכול לעשות באופן אחר להכשירו וא"ל דהי' לו לשלחו ע"י שליח ז"א דעכשיו ס"ד דאף ע"י שליח פסול כנ"ל ולכך לא קטלינן לה כו' משא"כ למסקנא דכשר ע"י שליח שפיר קטלינן לה דהוא רמאות ניכר שכיונה לחפות דא"ל שהי' מוקדם כנ"ל ז"א דהי' לו לשלחו ע"י שליח דכשר א"כ ממילא למסקנא דכשר ע"י שליח בל"ז לא קשה גזייה לזמן כנ"ל. וממילא מיושב פירש"י ז"ל דפירש שם דקטלינן לה כו' דלמסקנא הכא דכשר ע"י שליח ע"כ אין לומר כתירוץ הש"ס לרמאי כו' דקשה כנ"ל דלא הוי מחוסר כנ"ל וע"כ דקטלינן לה כנ"ל וא"ש:

שם גמ' גזיי' לזמן כו' לרמאי לא חיישי' כו' ופסק הרמב"ם ז"ל דגזיי' לזמן כשר לכתחלה להנשא בו ע"ש ותמהו עליו הא שייך שמא יחפה כמו באין בו זמן ע"ש ותירוצם דחוק מאד ע"ש. ונראה לישב דהנה המפ' כתבו דתירוץ הש"ס דחוק לענין חיפוי מאי בכך דלא חיישי' לרמאי מ"מ כיון שרוצה להצילה ממיתה יעשה כל טצדקי דמצי למעבד בשלמא לענין פירות משני שפיר בשביל הפסד ממון לא יעשה רמאות משא"כ לענין חיפוי ע"ש במפ'. ונראה דהנה הרשב"א הנ"ל הקשה מאי פריך גזיי' לזמן הא הוי מחוסר קציצה ותירץ כיון דכשר בל"ז לא הוי מחוסר ואף דגבי קלף גדול אם חתך ממנו פסקו התוס' דהוי מחוסר קציצה היינו דוקא בקלף גדול שבשעת כתיבה הי' דעתו לקוצצו מיקרי מחוסר בין כתיבה לנתינה משא"כ כשלא הי' דעתו לכך ולא הי' עומד לכך דדוקא היכא שלא הי' בדעתו ליתן לה אותו החלק שקוצץ ע"ש בתוס' ורשב"א ז"ל. ולפ"ז לכאורה קשה עדיין מאי פריך גזיי' לזמן כו' וכל החשש הוא שיכוון לחפות כמ"ש תוס' ולא לחיפוי דממילא ע"ש וא"כ כיון שמכוין לחפות וכותב בשביל זה כדי שיגוז הזמן ויחפה א"כ כיון שדעתו לכך בשעת כתיבה א"כ ממילא פסול אח"כ דגזיי' משום מחוסר קציצה כיון שבשעת כתיבה הי' דעתו לקוצצו כנ"ל כיון שמכוין לחפות וממילא פסול לגמרי וא"כ שפיר נהרוג אותה וניקו אותה בחזקת אשת איש שזינתה קודם וכיון לחפות כקושית תוס' וא"ל כתירוצם דהרי גרושה לפנינו ז"א דאם כיון לחפות ממילא אינה מגורשת כלל אף עכשיו דפסול מחמת מחוסר קציצה כנ"ל ושפיר נהרוג אותה וממילא כשר עכשיו ולא שייך גזיי' לזמן כו' ומאי פריך:

אך י"ל כיון דיש לו פירות עד נתינה או לר"ל כו' א"כ יכול להיות דגזיי' לזמן אחר הכתיבה בשביל להפסידה הפירות ואף שיכול להביא עידי מסירה מ"מ אם לא תביא תפסיד ולכך גזיי' ולא הי' כוונתו בשעת הכתיבה לגוז הזמן רק אחר כך או שנשתהא כנ"ל וממילא חיישינן שיכולין לחפות ואעפ"כ לא נהרוג אותה דיכול לומר שכיון בשביל פירות כנ"ל וממילא משני שפיר לרמאי לא חיישי' והיינו בשביל הפסד ממון כנ"ל א"כ ממילא אף לענין חיפוי יעשה רמאות מכל מקום לא שייך כלל חיפוי דשפיר נהרוג אותה אם זינתה דהוי מחוסר כנ"ל דנימא שכיון לחפות וא"ל שכיון בשביל פירות דז"א דלענין ממון לרמאי לא חיישינן שפיר כנ"ל ושפיר נהרוג אותה ולא שייך חיפוי כנ"ל ולכך משני שפיר כנ"ל. ומיושב דברי הרמב"ם דלמסקנא דלרמאי לא חיישינן כו' ממילא כשר לכתחלה גזיי' לזמן דלא שייך חיפוי דנהרוג אותה אם זינתה דכיון לחפות והוי מחוסר כנ"ל דבשביל פירות אין חשש וגם תביא עדים וא"ש ובזה מיושבים ג"כ דברי רש"י הנ"ל שפיר' שם דקטלינן לה שפיר למסקנא דלרמאי כו' דנימא שהוא מחק אם לא תביא עידי מסירה אך ז"א:

או י"ל דגם הראב"ד סבר דבע"ח אינה מגורשת רק משעה שמוכח מתוכו כמ"ש תוס' ולכך פ' שפיר דכשר בעידי מסירה ותנשא מיד דלא שייך חיפוי דאם לא ע"מ שפיר קטלינן לה דאמרינן בכל מקום שאין ראיה שנמסר כלל בע"מ כמ"ש הר"ן פ' המגרש רק שע"ח כורתין אז. ומחמת זה בעי מוכח ולא תגרש רק מהזמן כשלא תביא ע"מ וכשתביא לא שייך חיפוי ולכך מגורשת בע"מ מיד כנ"ל:

שם בש"ס איפוך כו' וכ' הרא"ש דאי איפוך קמייתא היה לו לומר אלא ואינו מובן. וי"ל דיש לפרש כך דהא קשה דר"י אמר אליבא דר"ש לא קאמינא דודאי סבר זנות לא שכיח ע"ש ותמוה מנ"ל דרבנן פליגי עלי' דר"ש בתרתי דזנות שכיח. וגם דיש לבעל פירות עד שעת נתינה הא סגי בחדא או דסוברים ג"כ משנתן עיניו כו' ואעפ"כ פסלינן נכתב ביום משום זנות דשכיח ור"ש סבר לא שכיח. או להיפך דפליגי רק בפירות דגם רבנן סברי דלא שכיח רק דיש לבעל פירות עד שעת חתימה ופסלו נכתב ביום כמו לר"ל. ולמה אמר ר"י דפליגי בזנות אי שכיח וגם בפירות דסברי עד שעת נתינה. דבשלמא הש"ס דאמר לר"י דלא אמר כר"ל משום דסבר יש כו' עד נתינה ולא אמר משום דסבר משנתן עיניו לגרשה כר"ש וליכא למימר משום פירות ז"א דא"כ עכ"פ יכול לומר דתיקנו זמן משום פירות דזה אינו טעם רק על נכתב ביום כו' דכשר אבל על הזמן שייך כנ"ל. אולם על ר"י גופי' קשה כנ"ל. ולהיפוך לא מצינן למימר דר"ש סבר יש לבעל פירות עד נתינה ולכך מכשיר נכתב ביום כו' דא"כ למה תיקנו זמן כלל לר"ש וע"כ משום חיפוי ושוב נפסל נכתב ביום כו' ג"כ. א"כ גם מוקדם גמור יהיה כשר לר"ש ולמה דוקא נכתב כו'. ולכך י"ל למסקנא דלא אמרינן כלל סברת תוס' דאי יש פירות עד נתינה תוכל להביא עדים כו'. ובאמת אמרינן להיפוך דר"י סבר אליבא דכ"ע משנתן עיניו לגרשה כו' דאין לו פירות משעת כתיבה ואעפ"כ לא מצי אמר דתיקנו זמן רק משום פירות דא"כ למה פסלו רבנן נכתב ביום ולכך סבר אליבא דרבנן דתיקנו משום חיפוי ולכך פסול נכתב ביום אבל גוף הזמן שייך ב' התקנות ור"ש פליג רק אזנות דלא שכיח והי' התקנה משום פירות לחוד וכשר נכתב ביום כו' ור"ל סבר להיפוך דיש לו פירות עד נתינה וצריך זמן משום פירות דמסתמא ביום שנכתב נמסר והיינו אליבא דרבנן ולכך פסול נכתב ביום ור"ש פליג דמשנתן עיניו כו' וכשר. וא"ש איפוך רק הטעם והוא ממש כדאיתמר ר"י אמר משעת כתיבה ור"ל עד נתינה וא"צ לדחוק כמ"ש התוס' דמשעת כתיבה כוונתו החתימה ע"ש רק כתיבה ממש. וכך דעת הגאונים דפ' משעת כתיבה כר"י וא"ש דברי הרא"ש שדחה דהי' לו לומר אלא כיון דהוי שינו' אחרינא דלא כדאמר מעיקרא כנ"ל. וא"ש:

שם גמ' אהני דלכתחלה לא תנשא. לרש"י ז"ל אינו מדוקדק דהיה לו לומר אהני שלא יחתמו לכתחילה דאין התועלת במה דלא תנשא דאעפ"כ לא קטלינן לה. ולטור א"ש דכיון דלא תנשא שוב נקטלה כו' וי"ל דעיקר הכונה לר"ל שכתבו התוס' ג' ע"ב דהיכא דפסול גם לר"ל אין לו פירות עד נתינה ואהני שפיר דלא תנשא ושוב כדין תפסיד. ולר"י באמת אין התועלת רק שלא יחתמו. או י"ל למ"ש הרא"ש כתובות דהיכא דלא קרינן לכשתנשא לאחר שאסורה ל לינשא אין לה כתובה ע"ש וכיון שכ' הנ"י דהא דמהני בלא זמן אף שאין כאן דו"ח משום דאיכא כתובה למשקל כד"מ הוי. וא"כ אהני דלא תנשא לכתחלה ושוב אין לה כתובה דלא קרינן כו' ושוב בטל מה"ת דאין כאן דו"ח כיון שאין בו זמן וכשא"י החקירות בטל העדות מה"ת רק האי דכשר הוא דלר"מ כך הכשר הגט דגלי קרא ולא בעי דו"ח ולר"א משום כיון שאינו רוצה לקלקלה מסתמא נמסר בע"מ ומאי בכך שאין דו"ח מ"מ מסתמא נמסר בע"מ וסגי. אבל אם זינתה נוקי אותה בחזקת א"א שהיה כוונתו לחפות ולא מסר בע"מ כדי שלא יהיה קול ויועיל רק משום דעדים כורתין בשעתן וזה לא מהני בלא דו"ח ולא שייך הרי גרושה לפנינו דעדיין אינה מגורשת כנ"ל:

או י"ל למ"ש הפ' דבהערמה לא מהני כלל כמו מתנת בית חורון כו'. וא"כ לכאורה אם זינתה נוקי אחזקה שכונתו רק לחפות ואינו רוצה לגרשה כלל והגט בטל לגמרי ולא שייך הרי גרושה לפנינו. אך הא דברים שבלב אינן דברים ואין כאן מוכח אומדנא שכונתו להערמה ומ"מ מגורשת עכשיו ואין מועיל אמנם אמר שפיר דאהני דלא תנשא ויש כאן אומדנא דמוכח שאין כונתו לגרשה כיון שתהיה אסורה רק לחפות ושוב אינה מגורשת כלל וקטלינן לה דהוי הערמה ויש לדחות דאין האומדנא שאינו רוצה רק לחפות דיכול להיות שרוצה שתיהן לגרשה באמת ולחפות ג"כ ושוב הוו דברים שבלב כנ"ל אך י"ל דמתניתין דג' גיטין כו' שוב לא היה דיני נפשות כמ"ש תוס' ושאר פ' ואין החשש רק שיחפה שלא תהיה אסורה עליו ויחזור ויקח אותה כמ"ש תוס'. וא"כ הוי הערמה ממש ויהיה אומדנא כנ"ל. ושוב תהיה אסורה משום חזקת א"א דליכא הרי גרושה כנ"ל. דהחשש הב' שיחפה על הבנים לא שייך כ"כ דבל"ז כשרים דרוב בעילות כו' כמ"ש הב"ש ע"ש. או י"ל כיון דלא תנשא יהיה ניכר הרמאות דלא היה כונתו לגרשה סתם ולרמאי לא חיישינן או שיהיה דין מרומה וליבעי דו"ח. או י"ל דהא הע"מ כשרואין שלא נמסר ביום שנכתב מפקי לקלא לידע מתי נתגרשה רק באין בו זמן לא שייך זה וכיון דלא תנשא לכתחילה שוב מפקי לקלא מתי נמסר כיון שרואין הריעותא שאין בו זמן ולמה נותן לה גט שתהיה אסורה לינשא ואית ליה קלא. ואם לא יהיה קול י"ל דנוקי אחזקה שלא נמסר בע"מ כנ"ל:

שם גמרא גזיי' לזמן ויהיב לה כו' ופ' הרמב"ם דכשר לכתחלה ותמוה דהא שייך חיפוי וצ"ל דכיון דאמר לרמאי לא חיישינן הוי דלא שכיח. ודוחק ע"ש בב"י. וראיתי ממאי דמשני קודם אהני דלא תנשא כו' והדר פריך גזי' לזמן כו' משמע דכשר אף לכתחלה תמוה דא"ש כפירש"י שאין תועלת במה שלא יחתמו העדים:

ונראה לישב למ"ש הר"ן בשם ר' האי גאון אהא דפסול מחוסר קציצה והקשה מהא דגזיי' לזמן ויהיב לה לפסול משום מחוסר קציצה כו' ותירץ דוקא היכא דבשעת כתיבה הוי דעתו למיגז מיניה אז הוי מחוסר כו' ע"ש. וא"כ א"ש כיון שניכר שחתכו כמ"ש רש"י רמאות ניכר. א"כ אם זינתה באמת שפיר נקטול אותה כקושית תוס' לעיל דמוקמינן אחזקת אשת איש שזינתה קודם וכ' הגט אח"כ כדי לחפות וחתך הזמן. ולא שייך תירוץ תוס' דהרי גרושה לפנינו ז"א כיון שהיה כונתו בכל הגט כדי לחפות א"כ כתבו מתחלה כדי לחתוך הזמן אח"כ וא"כ הוי דעתיה למיגז מיניה בשעת כתיבה ושוב אינה מגורשת כלל משום מחוסר קציצה ואינה גרושה גם עכשיו וקטלינן לה כנ"ל. וממילא כשלא זינתה כשר דלא שייך חשש חיפוי דיקטול אותה כנ"ל. רק דנחוש עכשיו שלא נתירה לינשא דשמא זינתה באמת ודעתו למיגז מיני' ופסול באמת משום מחוסר כו'. וע"ז משני לרמאי לא חיישינן כנ"ל כיון שאין ריעותא כו'. ומיושב קושית תוס' ג"כ. או י"ל דסבר אם באמת זינתה ניבעי דו"ח כיון שאין לה כתובה וגם הוי דין מרומה ולא יועיל בלא ע"מ כו'. או כמ"ש לעיל מטעם הערמה. או י"ל דמשמע דפריך ג' גיטין כו' הולד כשר מאי הועילו חכמים כו'. משמע דאם היה הדין אף ניסת תצא לא קשה ואף דלכאורה כיון שהוא מדרבנן לא קטלינן לה ועדיין אין תועלת וצ"ל כיון דמדרבנן אינה מגורשת כלל לא שייך הרי גרושה לפנינו ונוקי אחזקת א"א משא"כ אי כשר דיעבד. והנה להפ' דבשאר פסולין בכתב שיכול להזדייף ובמזויף מתוכו אף ניסת תצא. וצריך טעם למה בג' גיטין באין בו זמן לא תצא כו' בפרט להפ' כר"מ דכל המשנה כו' ע"ש בתוס' והר"ן. וי"ל דבשלמא מזויף מתוכו הי' בגט זה יכול לזייף משא"כ באין בו ן משום חיפוי. כמ"ש לעיל דכשדנינן על אשה זו אמרינן שלא זינתה רק התקנה משום פרוצות. וא"כ לכך אינו פסול אם ניסת דנגד אשה זו שדונין עליו אמרינן שאין חשש כלל דודאי לא זינתה ולכך הי' המטבע שיהיה כשר דיעבד. וא"כ שוב לא שייך החשש דאם זינתה אז החשש עליו ויהיה פסול גם דיעבד ונוקי אחזקה כנ"ל רק באין בו זמן ע"כ הי' הצורך לפסול דאל"כ לא נקטול אותה דלא יהיה שום ריעותא משא"כ עכשיו כשר בגזיי' לזמן ויהיב לה כנ"ל ויש לדחות בפרט להרמב"ם דסבר בכל פסולין דרבנן לא תצא כו' כנ"ל:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

מעבר לתחילת הדף