חתם סופר/גיטין/יז/ב

חתם סופר גיטין יז ב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

זנות לא שכיחא. הקש' תוס' מבתולה נשאית ליום ד'. ויש על זה ד' תירוצים ואבארם א' לא' ואת אשר נגזר עליהם בעזה"י. בתחילה תי' תוס' זנות בעדים והתראה לא שכיחא ובימי חורפי אמרתי בזה לקמן ע"ז ע"ב בי דינא דשרו מישחא ע"ש דוקא דשרו מישחא דהכ"מ רפ"ח מגירושין כתב דבגט לא שייך לומר זמנו של שטר מוכיח כיון דע"כ לכתוב זמן דגט בלא זמן פסול לכתחילה ע"ש ביישוב פסק הרמב"ם וצ"ע אב"ד דשרו משחא. וי"ל דהתם באם לא באתי מכאן עד י"ב חודש לא הוה צריך זמן משום פירות אלא סתם אם לא באתי עד י"ב חודש והיא תחיש לעצמה לכתוב עליו באיזה יום נמסר לידה למנות ממנו י"ב חודש אך משום חיפוי צריך זמן שהיא לא תכתוב עליו ותאמר כבר היה בידי מזמן רב וכבר עברו י"ב חודש. וא"כ למאי דקיי"ל חיפוי יפה פסק רמב"ם דלא אמרינן זמנו של שטר מוכיח ואמנם ב"ד דשרו משחא מצי סברו זנות לא שכיח וליכא אלא משום פירי ולא הוה צריך זמן ושפיר אמרי' זמנו של שטר מוכיח. והנה הא דשרו משחא מבואר במס' ע"ז פרק אין מעמידין דהוה ס"ל דשמן לא נאסר משום יינן ובנותיהן אלא משום ליפתן של כלים של נכרים וס"ל נותן טעם לפגם מותר ע"כ נמנו ושרו משחא. והא דלא ס"ל גזירת בנותיהן היינו משום בנותיהן בצינעא הוא לאו דאורייתא רק גזירת ב"ד של חשמונאי ואין ראוי לאסור עליו עוד שמן משום יין ויין משום בנותיהן. ורק משום בנותיהן בפרהסיא שקנאין פוגעין בהן מן התורה וס"ל זנות פרהסיא לא שכיחא לא גזרו בי' רבנן ושרו משחא. והשתא מדזנות פרהסיא לא שכיחי כש"כ בעדים והתראה וליכא למיחש לחיפוי רק משום פירות וא"כ באם לא באתי עד י"ב חודש לא הוה צריך זמן וע"כ זמנו מוכיח עליו ע"כ היתירוהו לינשא:

עוד תי' תוס' טפי איכא למיחש לשמא תזנה מלשמא זינתה וכתב מהרש"ל כמו בין שמא מת ושמא ימות וכ' מהרמ"ש דאינו מחוור פי' בשלמא מיתה אדם מעותד למיתה ויום המות מיום הולדו מעותד לכך ע"כ חיישינן שמא ימות טפי וכן בכל כיוצא בזה משא"כ זנות אין אשה עלילה לכך חלילה. מ"מ כוונת תוס' כ' מורי בהפלאה ריש כתובות וכן באבני מילואים סי' קכ"ז דהתם בבתולה נישאית חיישינן שתזנה בין כניסה לחופה לבעילת מצוה וכ"כ תוס' להדי' בכתובות ע"ה סוף ע"ב ע"ש. ונישאית ליום הד' שמא תזנה ולהא חיישינן. משא"כ הכא נפסל הגט שמא כבר זינתה בין כתיבה לחתימה או תחת בעלה ממש ולא נפסל משום כך. ולפ"ז בשמא תזנה מודה ר"ל וקשה קצת ביבמות מפני מה לא תיקנו זמן בקידושין קאמר למ"ד משום פירי א"ש וקשה הא לשמא תזנה חייש גם ר"ל ולמה לא תיקנו זמן בקידושין וצ"ל הכי קאמר בשלמא לטעמא דפירי א"ש אבל לטעמא דבת אחותו לא א"ש ושוב מצאתי כי נדחק כן בגליון אבני מילואים:

שוב תי' תוס' דלא חשו אלא לאיסור עולמית וכו' אע"ג דכ' תוס' לקמן ה"נ יחפה על בניה ממזרים ולחזור סוטתו דהוה איסור עולמית מ"מ ידעו חז"ל דלא שכיח שיחפה עלי' משום זה נהי אי מחפה עלי' יהיה באיסור עולמית אך אינו ראוי לגזור בשביל זה כי לא יחפה עלי' משום כך בשלמא לר' יוחנן דחיישי' לחיפוי דמיתת ב"ד שוב לא ביטלוהו בזה"ז כיון דאיכא עכ"פ חיפוי דמחזיר סוטה. אבל לר"ל דמשום זנות דהריגת ב"ד שאינו איסור עולמית לא חשו ומשום חיפוי דאיסור דממזרות וסוטה אע"ג דאיכא איסור עולמית מ"מ לא שכיח שיחפה בשביל זה וק"ל. ובשיטה מקובצת ריש מס' כתובות בשם תוס' הרא"ש תי' דזנות דאשה היושבת תחת בעלה לא שכיחא דבעלה משמרתה משא"כ זנות באירוסין וצ"ל מ"ש תוס' פ' המדיר הנ"ל היינו אחר שמצא פתח פתוח תולין שנאנסה בין חופה לבעילה דכאן נמצא וכאן הי' אבל לתקן מתחילה לא חיישינן שתיבעל תחת בעלה דמשמרה. וכן מצאתי בירושלמי ריש כתובות דהמארס תחת החופה לית באילן קנסיי' פי' מותר לישא בכל יום משום דליכא חשש דטענת בתולים כיון שמארס וכונס בבת א' ע"ש. וקשה הא אפשר שתיבעל בין חופה לבעילת מצוה ויהיה לו טענת בתולים אע"כ משנכנסה לחופה בעלה משמרתה. והנה מה שק' לזה מיבמות פרק ד' אחין מ"ט לא תיקנו זמן בקידושין הא זנות דארוסה שכיחי צ"ל כנ"ל דפי' הגמרא לטעמא דפירי א"ש ולטעמא דב"א קשה לכל המ"ד וכנ"ל. אך מלקמן כ"ו ע"ב קשיא מאי פריך ארוסה מי אית לה פירי הא מודה בארוסה שאין בעלה משמרתה. והרבה תי' נאמרו בזה ועמ"ש אני עני בחי' למס' כתובות ועוד במהדורא קמא למס' גיטין. אבל האמת נ"ל דהרי עכ"פ בזה"ז דליכא מיתת ב"ד ליכא אלא משום חיפוי על בני' ממזרים או שחביבה עליו ויחזור סוטתו ותרווייהו לא שייך בארוסה דלא שייך בנים וגם לא חביבא אדרבא מאיסא בעיניו כשזינתה. אך למ"ד משום בת אחותו דמיתת ב"ד בין בארוסה בין בנשואה. אע"פ שבטלו דיני נפשות מ"מ כיון שנשאר עכ"פ בנשואות משום חיפוי בניו ממזרים והחזרת סוטה אע"ג בארוסה לא שייך זה מ"מ תקנה ראשונה לא זזה ממקומה. משא"כ למ"ד משום פירי דלעולם לא נמנו בנשואה אלא משום פירי ואותה תקנה לא זזה ממקומה. נהי גם בארוסה תיקנו תקנה אחרת משום זנות דמיתת ב"ד מ"מ עתה דבטל מיתת ב"ד בטל התקנה ומ"ט יניח הסופר מקום הזמן וא"ש:

ור' יוחנן מ"ט לא אמר כר"ל. לא הו"מ למימר משום דקשיתי' קושי' ש"ס כ"ו ע"ב הנ"ל ארוסה מי אית לה פירי. משום דאכתי הומ"ל משום פירי נמי ומשום בת אחותו נמי. ע"כ תי' דס"ל לר"י אין שום סברא לומר לתלות הפירות בשעת החתימה. אלא או משנתן עיניו לגרשה כר"ש כו' עד שעת נתינה כרבנן:

עד שעת נתינה. משמע בר"ן דמעיקור הדין בודאי ראוי שיאכל אלא דמ"ד משנתן עיניו או עד שעת חתימה היינו טעמא שאחר שכבר גמר לגרשה יראה קמה לקצור וכדומה ויעכב הגט כדי לאכול עמלה ע"כ תיקנו שיפסיד הפירות מיד או מכיון שנתן עיניו או משעת חתימה לכל הפחות ע"ש. ונראה שזה שייך במגרש מחמת קטטה אבל במגרש לטובתה לא שייך זה אלא לא פלוג רבנן ובהא פליגי דלר' יוחנן סבירא לי' לרבנן לא פלוג ו אפילו במגרש מחמת קטטה. ואידך ס"ל בהיפוך משנתן עיניו ולא פלוג אפילו במגרש מחמת אהבה. ויש לישב קצת דברי גאונים דמייתי רי"ף דפסקו הלכה כמ"ד משעת כתיבה כי היכי דקיי"ל מונין לגיטין משעת כתיבה וכ' הרי"ף שאינו ענין לכאן דמונין לגיטין הוא משום חשש הבחנה והא לא בעל משעת כתיבה. וי"ל קצת אי ס"ד רוב מגרשי' מחמת טובה ולא פלוג רבנן א"כ לענין הבחנה נמי ה"ל למיחש דלמא בא בצינעא ובעל כמ"ש ר"ת לקמן ד"ה חיישינן וכו' ע"ש. ועד"ז י"ל דברי רשב"ם ב"ב קמ"ז ע"ב דמכיון עיניו לגרשה אינו יורשה שהקשו עליו תוס' די"ל דוקא לעיניו פירות לא פלוג רבנן ותקנו אבל ירושה דלא שכיחא שתמות בין נתינת עיניו לגרשה ובין הגירושין א"כ אי מגרש מחמת קטטה ה"ל כבר כמגורשת לכ"ע והתם נכנס לבודקה לרחקה כמחמת קטטה שוב אינו יורשה ועיין מהרש"ל יש"ש כאן לענין אבילות שלא יתאבל עליה. ועד"ז אני אומר עוד מ"ש הרא"ש בשמעתין בשם הגאון דלא אמר ריב"ל כדי הוא ר"ש לסמוך עליו בשעת הדחק הוא דוקא באומר לעשרה וכו' אבל לא בנכתב ביום ונחתם בלילה דעלמא י"ל ג"כ מטעם הנ"ל דהרי חזינן הכא דמתכוון לביישה ברבים כמ"ש רש"י דלכן אמר לעשרה שיחתמו וכיון דמחמת קטטה א"כ מעיקור הדין אין לו פירות משנתן עיניו. רק משום לא פלוג בעלמא יש לו ובהא יש לסמוך על ר"ש בשעת הדחק אבל בגט דעלמא דהעיקור שיאכל אין לסמוך על ר"ש כלל. והנה הרי"ף כתב מדחזינן דחייב בפירקונה ש"מ יש לבעל פירות וצ"ל דס"ל לרי"ף לר"ש אה"נ לא תליא פירקונה בפירי אך אנן קיי"ל בכתובות מ"ז ע"ב פירקונה תחת פירות א"כ כשם שחייב בפירקונה עד דמטא גיטה לידה ה"נ אוכל פירות. ביאור דבריו דודאי אי נשבית והוא אומר כבר מוכן בידי גט ליתן לה אין שומעים לו וחייב לפדותה וה"נ אם אכל פירות ושוב נותן לה הגט אעפ"י שיתברר לנו שהי' מוכן אצלו ליתן לה אין אנו יכולים להוציא הפירות שכבר אכל שהרי אם היה אירע לה מקרה שבי' לא הי' מועיל מה שהי' מראה לנו גט חתום בידו טרם דמטי לידה הה"נ באכילת פירות ודברי ר"ן שפקפק ע"ז אינם מובנים לי. אך צ"ע קצת אהרי"ף הא לא תקנו פורקנא ידועה אפירות ידועים אלא אפילו אשה שאין לה פירות חייב בפירקונה ואפי' אשה שלא הוצרכה לפורקנא מעולם אוכל פירות כמה אלפים כי כך תקנו פירות של כל הנשים כל הזמנים תחת פירקן כל הנשים עי' לשון רש"י כתובות מ"ז ע"ב ד"ה דלא וכו' והשתא מאי קשי' לרי"ף דלמא כך תיקון שיפדה האשה תחת פירות שאוכל עד שעת כתיבה והא דלא תיקנו שיאכל גם הפירות עד נתינה כמ"ש הר"ן שלא יראה קמה לקצור ויעכב הגט עד שקצר ואכל פירות אבל לעולם פירות כל הנשים שעד שעת כתיבה הוא עבור פורקן ד. ולולי דברי הרי"ף היינו יכולין לומר עפ"י דרכו דהרי אמרינן התם תיקנו מצוי למצוי ושאינו מצוי לשאינו מצוי עי' פירש"י דפירות הוה אינו מצוי והיינו דלא כמ"ד משום פירי דלדידי' בת אחותו לא שכיח אבל פירי שכיח וא"כ איך יהי' פורקנא תחת פירות ועיין כתובות נ"ב ע"א תוס' ד"ה רצה וכו' איכא מאן דס"ל פירות הוה מצוי ע"ש ובלאה"נ יש לחלק בין מצוי ואינו מצוי דהתם לזנות לא שכיח דשמעתין וק"ל:

שעת נתינה. פירש"י דיאמר לה אייתי ראי'. והקשו עליו תוס' וכל הראשונים מש"ס ב"מ. ולא זכיתי להבין כי בודאי לקוחות לא מצי למימר אייתי לי ראיה דמסתמא ביום שנמסר נכתב אבל הכא מיירי שהבעל עצמו אכל הפירות והיא תובעת ממנו והוא טוען ברי לי שלא נתתי ביום הכתיבה ואייתי לי ראיה והוא מוחזק וטוען ברי מי יוציא מידו בלא ראיה ודברי רש"י נכונים לפע"ד וצל"ע:

אליבא דר"ש לא קאמינא כבר כתבתי לעיל מה ששייך ליישוב פי' המשנה לרמב"ם ועיין לקמן גבי מכאן ועד עשרה ימים מ"ש אי"ה:

אהנו דלכתחלה לא תנשא פירש"י שהעדים לא יחתמו. והוא אריכות ואיננו במשמע מלשון הגמרא אלא כפשוטו דילן בתקנה זו דלכתחלה לא תנשא וכן פי' הרמב"ם ומשו"ה ס"ל גזי' לזמן אפילו לכתחלה תנשא דאל"ה לא הוה פריך מידי ורש"י לא נ"ל דיהי' גזי' לזמן מותר לכתחלה ע"כ נדחק לפרש לכתחלה לא תנשא ולא יחתמו העדים והדר פריך גזיי' לזמן אחר שכבר חתמו העדים ומשני לרמאי לא חיישינן ויבואר לקמן אי"ה. והנה לרמב"ם א"ש דלא קשה מכתב בכתב ידו ואין עליו עדים דאה"נ הוא בכלל קושי' ש"ס ממתני' ג' גיטין פסולין וא' מהם כתב בכ"י ואין עליו עדים שכ' תוס' לעיל ג' ע"ב טעם פסולו שיכתוב הזמן כשירצה. ומתורץ בתי' ש"ס כיון דלכתחלה לא תנשא הועילו. ואמנם רש"י פי' כתב בכתב ידו טעם פסולו משום גזירה אטו כ' סופר וע"א עיין שם ע"כ איננו בכלל קושי' ש"ס דשמעתין. וגם אינו מתורץ בתי' ש"ס דרש"י מפרש שהעדים לא יחתמו והכא בכ"י לא שייך זה והו"מ ש"ס להקשות מסברא הא בכ"י יכול לכתוב בזמן כשירצה אלא דפריך מגזיי' ובתי' מתורץ הכל גם קושי' ראשונה דג' גיטין ואין בו זמן דהכל רמאות ניכר ולפע"ד כוונת תירץ ש"ס כמו שפירש"י ביבמות שנהרגת על כל אלו הרמאות מטעם שכתבתי לעיל כיון שהדין מרומה צריכין דרישה וחקירה מן התורה והגט בטל לגמרי. אך רש"י לא פי' הכא אלא לא חשו לכך משום לשון הש"ס משמע כן לרמאי לא חיישינן והש"ס דלא תי' כן להדיא משום דבעי לכלול תי' לחששא דפירות ע"כ אמר לא חיישינן לרמאי אבל אה"נ לחשש חיפוי נהרגת כפירש"י ביבמות ולק"מ קו' תוס'. ופנ"י כתב אי גזי' לזמן אין כאן מגורשת לפנינו דלמא הי' כתב בו זמן מאוחר ואינה מגורשת אלא מזמן ההוא. ואמרתי אני לפ"ז בשמעתין דפריך הוא חתך הזמן קודם נתינה וא"כ אפילו הי' מאוחר מ"מ כיון שחתם ונתנו הרי מגורשת מעכשיו כגט שאין בו זמן ע"כ אינה נהרגת וליכא אלא לרמאי לא חיישינן אבל התם נתן לה גט והיא חתם אמרי' שמא נתן לה גט מאוחר ואינה מגורשת לפנינו ונהרגת. אמנם הראשון נ"ל עיקור. ועיין ב"ב קל"ד ע"ב תוס' ד"ה למפרע וכו' י"ל דהוה ס"ד מהימן למפרע הואיל ובידו לגרשה בגט שאין בו זמן וקמ"ל דליכא הואיל שהרי העדים לא יחתמו. ולפום אותה הה"א דאנן סהדי דמה לו לשקר א"כ ע"כ אם יאמר גרשתי ע"כ אומר אמת והחיפוי הוא כדין:

אהני לשבוע דלקמי' וכו' כתבי ואנחי' בכיסי' וכו'. דברי תוס' צריכין ביאור והנלע"ד לפי שראיתי בשלטי הגבורים שסביב הרי"ף יש ללמוד מדבריו דלא רצו לתקן בגיטין תקנה חדשה מה שאינו בשטרות ומשו"ה בשבוע שבת וחודש דמהני בשטרות דשניהם מסכימים על התחלת השיעבוד באופן זה ע"כ גם בגט לא תיקנו באופן אחר אף ע"פ שלגדור חיפוי הי' צריכין לפרש אפי' השעות מ"מ כיון שבשארי שטרות לא כתבינן שעות ה"נ בגיטין ומסתיין דאהני לדקמי' ולדבתרי' וא"כ תינח מה שנמצא כן בשארי שטרות אבל כתבי' ואנחי' בכיסי' דבשארי שטרות נמי אנו כותבין שטר ללוה להניחו בכיסו אלא בשטר אקניתא או שהמלוה עמו או עדיו בחותמיו זכין לו. א"כ גם בגט אין להתיר על סמך שיועיל לשבוע דלקמי' ודבתרי' ואולי לזה נתכוונו תוס' במתק לשונם הקצר. ועד"ז אני חושב מה דס"ל לרוב הפוסקים בנכתב ביום ונחתם בלילה מועיל עסוקים באותו ענין גבי גט ודלא כרמב"ם וקשה מה יועיל הוצאת קול דאותו ענין לחשש חיפוי שתזנה בין כתיבה לחתימה. ולהנ"ל א"ש אה"נ דאין מועיל לחיפוי מ"מ כיון בשטרות כי האי גוני מועיל כי הקול יוצא ע"כ גם בגט לא גזרו. ואמנם הרמב"ם צ"ל עפ"י מ"ש הר"ן דלא בכל השטרות מועיל עסוקים באותו ענין כי בשטרי קנין לא יועיל א"כ יהי' גט כא' מהם. ונלע"ד פשוט בגט שאין בו זמן אפי' אשה שאין לה פירות או שמחלה לו מ"מ פסול משא"כ שבוע שנה או חדש דמועיל מחילתה או כשאין לה פירות. אבל לגרשה על כרחה בגט כזה והוא יאכל פירות וחדי זה לא דגם בשטרות אם אין המלוה ולוה שניהם מרוצים אינו כשר וה"נ דכותי' ומיושב קושי' ב"ש מגט באייר או בר"ח ע"ש וא"ש:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף